השאלה מי רצח את תאיר ראדה ממשיכה להטריד. הדבר היחידי שמובן מהפרשה הזו הוא העובדה שברגע שהביאו את רומן זדורוב לחקירה, הלחץ לסגור תיק עשה את שלו, והוא היה חסר סיכוי מלכתחילה ליהנות מחזקת החפות ומהספק הסביר.
סכין משוננת לא נמצאה בזירה, ואף טיפה של חומר מרשיע נגד זדורוב, כאילו היה קוסם שהצליח לעוף מעל הזירה ולבצע רצח מהאוויר. המון כיווני חקירה הופסקו מהרגע שזדורוב סומן כרוצח פוטנציאלי. בחקירה כמו שהוא עבר, תוך כדי מניפולציות ושקרים של החוקרים, אפשר להשיג שינוי תודעתי, כך שהוא יאמין שרצח גם אם יש בהודאה סתירות, כמו כלי הרצח ועניין היד (הרוצח היה שמאלי, זדורוב ימני), סימני האלימות שמלמדים שאולי היו שני אנשים בזירה.
כל זה הספיק לשופט העליון דנציגר לומר שיש פה ספק סביר, והכל מסתמך על ההודאה והשחזור. חשוב לזכור: גם עמוס ברנס שיחזר והודה ברצח רחל הלר, כמו גם סולימאן אל עובייד שיושב על רצח חנית קיקוס, למרות שגופת הנרצחת נמצאה 20 קילומטר מהמזבלה שבה עבד.
לפנינו הרשעה ללא עדות מסייעת, ללא ראיה אמיתית, רק כישלונו של זדורוב להגן על עצמו וכישלון ההגנה בתיק רצח שמחייב הערכה מחדש על השיטה המשפטית. תם ובוודאי לא נשלם.
