fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

שני פרופסורים ושלושה דוקטורים: הכיתה הפיזיקלית בטשרניחובסקי התאחדה אחרי 56 שנה

ככה הם היום. מחזור ט"ז
ככה הם היום. מחזור ט"ז

"זו נבחרת מצוינת ובה אנשים שהגיעו לשיאים אך מעבר לכך נשארו צנועים כפי שהיו". תכירו את בוגרי מחזור ט"ז שסיימו את הכיתה הפיזיקלית בתיכון טשרניחובסקי בשנת 1962.

בשבוע שעבר, בגיל 74, הם נפגשו בביתו של עו"ד יהודה רוה והשלימו פערים של יותר מ- 50 שנה. כולם אחזו במשרות בכירות במשק ובאקדמיה ואנחנו אף קיבלנו חוות דעת מקצועית על הרפורמה בחינוך ועל החינוך בכלל מפי ד"ר צביקה בילינסקי–צמרת

"אמרו עליו שהוא יקבל את שעון בר המצווה ביחד עם תעודת הבגרות" וזה כמעט קרה. פרופסור מנחם מגידור – קורוטניצקי, נשיאה לשעבר של האוניברסיטה העברית במשך 12 שנים היה הגאון של בית הספר התיכון טשרניחובסקי. הוא קפץ פעמיים כיתה וכשסיים את הבגרות ועמד לפני גיוס צה"ל לא קיבל אותו כי עדיין לא מלאו לו 16. גם האוניברסיטה העברית לא בדיוק רצתה לקבל ילד לשורותיה.

דברים אלה נשמעו בסוף השבוע בפגישת מחזור של הכיתה הפיזיקלית מחזור ט"ז שסיימו את תיכון טשרניחובסקי בשנת 1962. הפגישה נערכה בביתו של עו"ד יהודה רור – רוה, תושב עין התכלת לשעבר במגדל דירות בו הוא גר עם רעייתו עו"ד תמי האוזנר – רוה בתל אביב.

תלמידים בני 74. מחזור ט"ז טשרניחובסקי היום
תלמידים בני 74. מחזור ט"ז טשרניחובסקי היום

הרעיון לפגישה עלה במסיבת שירה בציבור כשעו"ד רוה פגש את חברו מהתיכון ד"ר צבי בילינסקי – צמרת: "אמרתי לצביקה שזה יכול להיות נחמד לארגן מפגש של בני הכיתה במלאות 56 שנים לגמר התיכון. צביקה אמר שהרעיון מצוין והודיע על כך לאודי בוך מאביחיל, שידוע בין החברים כמי שמסוגל לאתר את החברים ולארגן אירוע כזה".

הם היו 17 תלמידים בכיתה ריאלית פיזיקאלית שהתחילו את לימודיהם בשנת 1958 בתיכון טשרניחובסקי. 15 בנים ושתי בנות, שהגיעו מנתניה וממושבי הסביבה, לאחר שעברו את מבחני הסקר והציגו ציונים טובים במקצועות הריאליים.

מחזור ט"ז טשרניחובסקי
מחזור ט"ז טשרניחובסקי

בקיץ 1962 הכיתה סיימה את מבחני הבגרות ותלמידיה התגייסו לצה"ל. מיד עם סיום השרות כולם פנו ללימודים באוניברסיטה ובטכניון כי כך היה נהוג בימים אלה. רובם למדו מתימטיקה פיזיקה, כימיה, הנדסה וכמה מהם כלכלה, תעשייה וניהול ומשפטים. הם הגיעו למשרות בכירות בתחומים שלמדו וכולם נשארו בארץ, גם אלה ששהו כמה שנים בחו"ל לצורך פוסט דוקטורט ומשרות הוראה באוניברסיטאות יוקרתיות בארה"ב ובאנגליה.

לאירוע בתל אביב הגיעו 13 איש. רמי מילר – רשף נפטר, ושלושה לא הגיעו, מהם אחד שהפך לחרדי. הם בני 74, שיערם לבן, כולם עדיין עובדים במקצועם וגם מתנדבים. באירוע שהתקיים בחדר האירוח במגדל הדירות הם ישבו במעגל וסיפרו כל אחד על העשייה שלו במהלך 50 השנים שעברו. אף גבר לא צבע שיער וגם לא תפר חליפה.

אז מה יצא מהכיתה המובחרת?

שני פרופסורים למתימטיקה וכלכלה, שלושה בעלי תואר דוקטור וכל היתר בעלי תואר שני בהנדסה, כלכלה, מנהל עסקים ומשפטים. חלקם למדו ביחד, עבדו ביחד ואף גרו ביחד בעת לימודיהם באוניברסיטה. רבים מהם נמצאים עד היום בקשרים בענייני עבודה ותרבות.

פרופסור לכלכלה מתימטית יצחק זילכה
פרופסור לכלכלה מתימטית יצחק זילכה

בכיתה שכל תלמידיה היו ילדי וותיקים, היה רק תלמיד אחד שעלה בשנות החמישים מעיראק – יצחק זילכה. זילכה, פרופסור לכלכלה מתמטית למד לתואר ראשון מתימטיקה ופיסיקה ואת התואר השני עשה בכלכלה מתמטית. אחרי הדוקטורט הוא שהה שלוש שנים בארה"ב, נישא לאליס שהייתה מתנדבת בקיבוץ הזורע. כשחזר עם משפחתו לארץ, היה מעל 30 שנה פרופסור בבית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל אביב ולימד שבע שנים בארה"ב. מאז שפרש הוא פרופסור בבית הספר לכלכלה של המכללה למנהל וראש הסגל הבכיר שלה. יש לו שני ילדים, חמישה נכדים והוא גר בתל אביב.

פרופסור מנחם מגידור, בן 72 מגבעת שפירא, היה צעיר בשנתיים מבני כיתתו. הוא למד רק שנתיים בטשרניחובסקי ואל בית הספר היה מגיע עם חברו אודי בוך מאביחיל כשהם רכובים על אופניים. כשסיים את התיכון לא רצו לגייס אותו לצה"ל בגלל גילו הצעיר ובאוניברסיטה ביקשו ממנו להביא אישור מצה"ל שיאפשרו לו ללמוד שלוש שנים ברציפות עד לסיום התואר הראשון. בסופו של דבר הוא למד שלוש שנים, התגייס לחיל הים ועד לא מזמן עשה מילואים שהצטברו במהלך השנים לשלוש שנים לפחות. את התואר השני סיים בקלות, עשה דוקטורט באוניברסיטה העברית ולדבריו ההישג הגדול ביותר שלו אז היה שהכיר את שרה, אשתו. את הפוסט דוקטורט עשה בארה"ב ומתוך ארבעת ילדיו שניים נולדו שם. הוא היה דיקן הפקולטה למתימטיקה ולמדעי הטבע באוניברסיטה העברית. בשנת 1997 נבחר לנשיא האוניברסיטה, תפקיד בו כיהן 12 שנים. לאחר שפרש הוא ממשיך לעסוק במחקר, חובב מוסיקת ברוק, עזב את ירושלים לטובת תל אביב.

סלפי עם נשיא אוניברסיטה לשעבר. פרופסור מנחם מגידור עם אודי בוך
סלפי עם נשיא אוניברסיטה לשעבר. פרופסור מנחם מגידור עם אודי בוך

גאווה למשק הישראלי

אודי בוך מאביחיל מחזיק בשיא גינס 2004 בפרסום מכתבים בעיתונות הכתובה (1710). בניגוד לחבריו לכיתה אודי נשוי בשלישית, הוא ניגן בתזמורת צה"ל על חצוצרה ולמד סטטיסטיקה וסוציולוגיה באוניברסיטה בירושלים. הוא עבד במשך שנים בפוספטים בנגב, ואחר כך עם קבוצת עופר וחי כמה שנים בהונג קונג, ברזיל ולונדון: "חצי מהאנשים לא ראיתי 56 שנים, לא ידעתי מה קרה איתם, את רובם הייתי מזהה למעט שניים. למרות שאני ארגנתי את הפגישה ודיברתי עם כולם, מאד התרגשתי לקראתה. קיבלתי מכולם תודות וזה ריגש אותי מאד. התוצאה הייתה מפגש אינטימי ונעים וראיתי שאנשים נהנו אחד מהשני וכבר רוצים מפגש נוסף. זו נבחרת מצוינת ובה אנשים שהגיעו לשיאים אך מעבר לכך נשארו צנועים כפי שהיו".

עו"ד יהודה רור-רוה נולד בעין התכלת, הצעיר מבין שלושה אחים שכולם עורכי דין. הוא היה מג"ד בשריון וסא"ל במילואים. בתקופת לימודיו פגש את אשתו, עו"ד תמי  האוזנר-רוה, נסע לניו יורק, למד באוניברסיטת ניו יורק ועבד במשרד עורכי דין בוול סטריט. הוא הבעלים של משרד מאד מצליח, כיהן כיו"ר אגודת הידידים של מוזיאון ישראל, דירקטור בבנק הבינלאומי הראשון, יו"ר הוועד המנהל של הקרן החדשה לירושלים ועוד תפקידים ציבוריים והתנדבותיים רבים. הוא מלמד בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב ולפני עשר שנים ייסד בשותפות קרן תשתיות לישראל, שבין היתר מעורבת בסלילת כביש 6, מתקני התפלה ותחנת כוח וברכבת הקלה בירושלים. לרווה שלוש בנות ושישה נכדים.

המארחים: עורכי הדין יהודה ותמי רוה
המארחים: עורכי הדין יהודה ותמי רוה

ד"ר אבנר הלוי למד מתימטיקה – פיזיקה והתגורר בדירת חדר עם פרופסור מגידור. הוא עשה דוקטורט באנגליה, עבד ברפאל והיה מגיע לעבודה רכוב על אופנוע.

ד"ר חנה בינדר למדה כימיה, עבדה במכון ויצמן ובמשך 26 שנים עבדה בסטארטאפים שונים.

אלון פרלמן ודוד ברמן, עוסקים עד היום בייעוץ כלכלי, תעשייה וניהול.

אודי אפשטיין מנהל השקעות.

דפנה סגל סיימה מתימטיקה וסטטיסטיקה ועבדה במנהל מקרקעי ישראל.

דוד מירסקי למד מתמטיקה-פיזיקה ותואר שני בתורת המשחקים, עשה הסבה למחשבים וכל הזמן קיבוצניק.

ויש גם טייס אחד בכיתה, זאב אייפרמן שסיים קורס טיס מספר 45 והבן שלו סיים את קורס 145. המורה שלו למתימטיקה היה דוד ליצין שהיה גם הדוד שלו. הוא למד הנדסה אווירונאוטית בטכניון ומנהל עסקים לתואר שני, היה מפקדת טייסת של כלי טיס לא מאוישים וראש ענף ארגון בחיל האוויר. הוא השתחרר בדרגת סא"ל אחרי 22 שנים בצה"ל וממשיך את המשרד המשפחתי לביטוח ונסיעות.

היה יו"ר המזכירות הפדגוגית משרד החינוך. ד"ר צבי צמרת
היה יו"ר המזכירות הפדגוגית משרד החינוך. ד"ר צבי צמרת

ד"ר צביקה בילינסקי–צמרת מספר שהוא שנא את בית הספר התיכון ולכן הלך ללמוד להיות מחנך: "אני זוכר שמנהל בית הספר, כתריאל שמואלי, שהיה שכן שלנו אמר לאימא שלי שאם אני אצא לטיול של תנועת הנוער בחופשת חנוכה הוא לא יגיש אותי לבגרות (כי צריך ללמוד בחופש). אני יצאתי לטיול והצלחתי בבגרות ועד היום אני זוכר את הסיפור הזה בכאב עצום".

צביקה, היה בתנועת הנוער העובד, נחלאי וחבר קיבוץ האון. הוא למד באוניברסיטה חינוך ופילוסופיה ובגיל 26 ניהל את בית ספר התיכון בשדה בוקר והיה המנהל הצעיר בארץ. הוא חזר לירושלים למד חינוך, פילוסופיה והיסטוריה ושאף להגיע למשרד החינוך ולהיות בין מעצבי החינוך בארץ. את בדוקטורט עשה ביהדות בת זמננו, הוא עבר עם משפחתו לגור בקרית שמונה שם ניהל בית ספר תיכון במשך שבע שנים, בתקופה הקשה בצפון בה קרית שמונה ספגה מטחי קטיושות. הוא ניהל במשך 28 שנים את יד בן צבי. היה יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך משם פרש בגיל 67. היום הוא מלמד בשערי משפט, באלון שבות ובישיבת הסדר בנתיבות. גר במודיעין ואב לארבעה.

איך אתה מסביר את זה שטשרניחובסקי הפיק אנשים מוצלחים כמוכם?

"בנתניה של 1960 טשרניחובסקי היה התיכון העיוני החילוני היחיד. היה בית ספר מקצועי אורט ותיכון דתי בר אילן. בית הספר טשרניחובסקי היה מאד סלקטיבי ולא כל אחד יכול היה להתקבל. ראשית היית חייב להצליח בבחינת הסקר אותו עשו בסיום כיתה ח'. בית הספר היה נוקשה הן בלימודים, הן בתנאי הקבלה. הלימודים בתיכון עלו כסף ואנחנו היינו משפחה ענייה. אימא שלי שטפה רצפות כדי להתפרנס וזכינו לשכר לימוד מדורג. הזיכרון שיש לנו מבית הספר הוא שהדגש של המורים הושם רק על בחינות. אני בטוח שאני קיבלתי הרבה יותר בתנועת הנוער מאשר בבית הספר התיכון".

מה שנאת בבית הספר ומה תזכור לטובה?

"כי הדגש היה על לימודים ובעיקר לימודים לבחינות הבגרות. הייתה התנכלות לפעילות החברתית האנושית ולא היה קשר בין מורה ומחנך לתלמיד. אני למשל לא זוכר אף טיול של בית הספר. בדיעבד אני מודה מאד על הלימודים שלמדתי. למרות שלמדתי בפיזיקלית, הלימודים ההומניים שלנו היו פנטסטיים. למדנו ארבע שעות היסטוריה בשבוע וארבע שעות ספרות וארבע שעות תנ"ך ותלמוד, לימודים שהם משמעותיים. בספרות נבחנו בבגרות על תפילת שמונה עשרה, על אפולוגיה של אפלטון, על ביאליק, על שירת ספרד ומלחמה ושלום של טולסטוי, כל זה כאשר אנחנו מגמה מתמטית-פיזיקלית. אז חשבתי שזו כמות בלתי מתקבלת על הדעת של חומר הומני, היום אני מודה על כך כי בזכות זה הגעתי להכיר יצירות משמעותיות לתרבות היהודית והכללית ולהשכלה הכללית שלנו, שהן נכס בשבילנו עד היום, כמו למשל שני ספרים שאהבתי במיוחד בתנ"ך את איוב וקהלת. היום לא מגיעים אליהם".

רפורמה על קצה המזלג

מאז שד"ר צבי צמרת סיים את טשרניחובסקי עברה מערכת החינוך שינויים רבים. שינוי שהשפיע במיוחד על בתי הספר הן היסודי והן התיכון הוא הרפורמה, בה הפכו את בתי הספר התיכוניים מארבע שנתיים לשש שנתיים. בתי הספר היסודיים נשארו שש שנתיים וקטנים. ד"ר צמרת היה בתפקיד החינוכי החשוב ביותר במשרד החינוך. השלישי בחשיבותו אחרי שר החינוך, שעסק בפוליטיקה של המערכת ומנכ"ל המשרד, שעסק בניהול וארגון. כיו"ר המזכירות הפדגוגית בשנים 2010 עד 2012 הוא עסק בתכנים, במקצועות הלימוד ובבחינות בכל המגזרים היהודי והלא יהודי, החילוני, הדתי והחרדי.

האם לדעתך הרפורמה פגעה בחינוך?

"עד היום אני נגד הרפורמה. הרפורמה החליטה על חטיבת ביניים וחטיבה עליונה בבית ספר אחד. היא העבירה תלמידים צעירים בכיתות ז', ח' לבתי ספר תיכוניים גדולים. זה פרק חשוב בחייהם של התלמידים הללו שהגיעו מהאינטימיות של בתי ספר שכונתיים עם 400 תלמידים. כיתות ז' וח' שהיו עד אז השיא של בתי הספר היסודיים הפכו להיות שוליים וחקיינים של תלמידי התיכון. הרבה פעמים היה זה חיקוי שלילי של עישון סיגריות ויחסים בין המינים. הילדים האלו צעירים מדי להיות עם מתבגרים בני 17 באותה חצר. הרפורמה יצרה בתי ספר גדולים או קריות חינוך כפי שקוראים להן היום עם 3000 תלמידים".

כאשר ד"ר צמרת ניהל את תיכון דנציגר בקרית שמונה הוא לא הסכים להפוך אותו לבית ספר מקיף מכיתה ז' עד י"ב. אצלו למדו כמו פעם מכיתה ט' עד י"ב.

"כמנהל בית ספר תיכון הכרתי לא רק את כל התלמידים אלא גם את הוריהם. כי עד 600 תלמידים אפשר עוד להכיר ומעל 1000 כבר אי אפשר. כמו כן, יצאתי לטיולים של כל שכבה לשישה ימים ביחד עם עשרה מורים, כי זה הזמן להכיר את התלמידים באמת. דוגמה לכך היא תלמיד שלי בתיכון שבטיול השנתי הוכיח כושר חברתי ומנהיגותי. תלמיד שסחב על כתפיו את המתקשים בהליכה ובשחייה העביר תלמיד אחרי תלמיד. הוא היה אדם נפלא. את התלמיד הזה פטרתי מהמבחנים באנגלית ובתנ"ך והוא ניגש רק לארבע בחינות. הוא סיים תואר שני והיה תא"ל בצה"ל. ראיתי שלא צריך להסתכל רק על ציונים אלא על התלמיד כאישיות כוללת, בדיוק ההיפך ממה שהיה בתיכון בו למדתי".

מה הייתה רמת הלימודים בפריפריה של אז?

"רבים מתלמידיי הגיעו להישגים גבוהים. כמעט כולם אקדמאים ואחד אף קיבל את פרס ביטחון ישראל".

הדימוי שיש היום לפריפריה, מבחינת רמה והישגים, לא משהו.

"הדימוי של הפריפריה הוא לא נכון. אני מציע להורים לחנך את ילדיהם בפריפריה. זהו חינוך יותר אינטימי, האווירה קהילתית ומשפחתית והרבה יותר אכפתית"

והמורים?

"הצלחנו לגייס 30 מורים מכל חלקי הארץ יוצאים מן הכלל. יש מורים שמרגישים שליחות וחלקם נשארו שם עד היום. גם בירוחם יש מורים טובים אך חסרים שם כמו בכל הארץ מורים למתימטיקה. יש בעיה מאד קשה עם מורים כי המשכורות ההתחלתיות שלהם בלתי מתקבלות על הדעת והלחץ הסביבתי מכביד יותר. לחץ של הורים, התנכלויות למורים ולחץ של משרד החינוך. מורה ומחנך שהיה פעם דוגמא ולא התבייש בזה הפך להיות מקצוע שיש כאלה שמתביישים בו".

מה דעתך על רמת בחינות הבגרות והתואר הראשון באוניברסיטה?

"תעודת הבגרות היום זה לא מה שהיה לנו לפני חמישים שנה. וה-B.A של היום הוא ברמה של תעודת בגרות של פעם. אני חותר לכך שהלימודים לתואר ראשון יהיו בחינם כמו באירופה ובארצות אחרות. תואר ראשון צריך להיות השכלה אלמנטרית ל-70 אחוז מהתלמידים בארץ ולא רק האוניברסיטאות אלא גם מוסדות טכניים ואמנותיים. כמדינה אנחנו מוכרחים להגיע להשכלה אוניברסיטאית חינם. כאשר בן גוריון החליט בשנת 1948 בתקופה של צנע וקליטת עליה ואחרי מלחמת העולם השנייה על חינוך יסודי חובה וחינם עד כיתה ח', באותו הזמן בחלק ממדינות אירופה לא היה חינוך חובה עד כיתה ח'. בשנת 1978 החליטו מנחם בגין ז"ל ושר החינוך דאז זבולון המר על חינוך חינם עד י"ב".

מכללות שהוקמו ברחבי הארץ קרבו את ה-B.A לפריפריה?

"כן. ולכן, זה הזמן שכל תלמיד בקרית שמונה ילמד בחינם לתואר ראשון. זו מהפכה וזה נושא מורכב שקשור בגורמים מערכתיים שונים כמו ארגוני מורים ועוד. אני הצעתי שתוקם וועדה שתבחן ותמליץ על כך. עכשיו צריך לקום שר כדי שיקדם את זה. אם כל מי שירצה ללמוד ל-B.A  יוכל להיכנס בתנאים שהוועדה תקבע, אז הדגש שיש היום על ציוני הבגרות יתרופף ואפשר יהיה לקדם בתיכון את המעורבות החברתית וההתנדבותית במשך כל שנות הלימודים. אני חושב שכאשר אדם מחויב חברתית זה מעלה את הרמה שלו גם בלימודים. כתלמיד רוב מעייני היו נתונים לתנועת הנוער. אני הייתי מדריך ובשלב מסוים הקמתי קן של הנוער העובד בשיכון וותיקים. לקראת הבחינות למדתי יותר ולא הייתי בין הגאונים בכיתה".

 

תמונת מחזור- טשרניחובסקי 1962
תמונת מחזור- טשרניחובסקי 1962

אילו מורים זכורים לך במיוחד?

"ד"ר אליהו (סבו) ישורון עם הידע הרחב וההומור שלו ואברהם טוביאס עם ההשכלה היהודית והכללית המדהימה שלו. ופרופסור מרדכי יערי כי באיטליה למורה קראו פרופסור שלימד אותנו קצת לטינית בכיתה ט'. כל השאר לא השאירו זיכרונות".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות