"שלוש שנים של דיבורים ומחשבות מתנקזות להכנות של יום אחד. בעוד כמה שעות אני יוצא לחתור מראש הנקרה עד לתל אביב, 120 קילומטר, 15 שעות. מקווה לסיים את זה מחר בחתיכה אחת". כך כתב יובל בוצר מנתניה ביום ראשון בפייסבוק, מספר שעות לפני שיצא לדרך ארוכה אותה עשה בחתירה על הסאפ שלו. הוא סיים את המסע בריא ושלם ב-14 שעות, 10 מהן היה לבד, במרחק 4 קילומטרים מהחוף.
החום הכבד ששרר השבוע בכל חלקי הארץ לא עצר את בוצר שהציב לעצמו מטרה: לחתור לאורך החופים הישראליים. בינתיים הוא הגיע עד תל אביב, וזה לא דבר של מה בכך.
יום לאחר שחזר ליבשה, היה עסוק בוצר בלתת לגוף שלו להתאושש מהמאמץ, אבל התפנה לספר איך הכל התחיל. "זה משהו שנמצא בראש שלי שלוש שנים ולא יצא לפועל בגלל עבודה, תנאים וציוד. עד לפני ארבע שנים הייתי שייט על לייזר וכשיש רוח חזקה, שהיא סיבה למסיבה לשייטים, אני מרגיש געגוע. יום אחד הייתה רוח כזו והרגשתי שאני חייב לנצל אותה. מאחר שאין לי סירה עליתי על הסאפ וחתרתי מחבצלת השרון עד להרצליה. כשיצאתי לדרך חשבתי שלא אוכל לעשות את זה אבל הצלחתי. זו הייתה חוויה אמיתית ומיד חשבתי על החוויה הבאה, על חתירה ארוכה יותר. בארצנו הקטנטונת זה מתחיל בראש הנקרה ומסתיים באשקלון. הבנתי שלאשקלון יהיה לי מסובך להגיע בגלל המגבלות של חוף פלמחים ולכן החלטתי לחתור עד תל אביב".
בוצר, בן 29, גדל במשפחה של אוהבי ים ואת רוב נעוריו בילה בחוף חבצלת השרון. אחותו נועה מובילה במועדון האקדמיה לגלישה בנעורים, וההורים רויטל וזאב גולשים אף הם. בוצר הוא ממובילי תחום הסאפ בארץ, מארגן ומשתתף בתחרויות ומוציא קבוצות לגלישה בחו"ל. אחת התחרויות בה השתתף הייתה חתירה של 400 ק"מ בתעלות בהולנד. הוא עובד בחברת "ימית סחר" לציוד גלישה ושיט ומאמן קבוצות של חותרים בסאפ.
בוצר יצא לדרך לבד ב-05:45 מחוף בצת סמוך לראש הנקרה. הים היה שקט והוא חתר דרומה במרחק 4 קילומטרים מהחוף. סירה מלווה סיפקה לו מים ואוכל, אבל את רוב הדרך מעתלית עד שדות ים ומשדות ים עד תל אביב הוא עשה לבד בין מים לשמיים, כשמדי פעם פגש סירות מנוע שהתלוו אליו לזמן קצר. מהרצליה עד תל אביב הסירה חזרה ללוות אותו עד הפיניש בשעה 19:30 במרינה בתל אביב.
נושא ההצטיידות במים ובאוכל היה קריטי. "לא יכולתי לסחוב כמויות של מים מאחר שזה מכביד על הגלשן. השרב הכבד הדאיג אותי בהתחלה אבל החלטתי לא לוותר. בני חברים ומשפחה שהיו על הסירה המלווה הצטיידו במים, סנדוויצ'ים, דבש, תמרים ואפילו פסטה. השתייה במאמץ כזה כוללת מזון ייעודי לספורטאים כמו איזוטונים וג'לים. בסביבות שדות ים היו צריכים לתת לי איזוטונים שהגיעו באמצעות גולש קיט שהפתיע אותי כמו מלאך מול חופי חבצלת השרון והוריד לי שתייה מהאוויר. אם לא שותים מאבדים מלחים ויש התכווצויות שרירים".
הציעו לך תמיכה תמורת פרסום? או להיכנס לספר השיאים של גינס?
"לא. עשיתי את המסע הזה בשביל עצמי, בשביל החוויה, בשביל הסיפוק. זה משהו ראשוני שלא עשו כמוהו בארץ. פחות עניין אותי להפוך את זה למשהו מסחרי. אני מעדיף שתישאר לי חוויה שהיא רק שלי. אף אחד לא עשה את החתירה הזאת ברצף. אני יודע שחתרו לכל אורך החוף בקטעים. אורך החופים שלנו לא מספיק בשביל להיכנס לספר השיאים של גינס".
על מה חשבת כשהיית לבד במים?
"שסוף סוף אני עושה את זה. בעיקר חשבתי על הקטעים האחרונים ועל הסיום. חשבתי על האנשים שעוזרים לי ועושים לי טוב. בחתירה עצמה הייתי עסוק בלהסתכל על המים, לראות איך הגלשן מתקדם, חשבתי על ה~20 מטרים האחרונים. כשחושבים על הסיום זה מחזק".
היה לך קשר טלפוני?
"היה לי טלפון ו-GPS וקיבלתי הודעות כל הזמן, אך לא ראיתי אותן ולא עניתי כי כל דבר כזה מאט את החתירה. לא הייתה רוח והיה חם ורציתי להתקדם כל הזמן. המנוחה גורמת לשרירים להתקרר והשתדלתי כמה שפחות לעצור".
למרינה בתל אביב נכנס בוצר עם נר עשן כתום בידו, כשהוא ניצב זקוף על הגלשן וחותר ומחליק על המים בשקט במעין ריקוד. "זה היה קטע רגשי. רציתי להיות בחברת האנשים שהיו סביבי, שליוו אותי, המשפחה והחברים ואיתן פרידלנדר שנרתמו להביא לי בדרך אוכל ושתייה, אלה שתמכו בי לוגיסטית ומנטלית".
בוצר ליד הסירה המלווה (צילום: אמיר ויצמן אקווזום)
ומה שלום הגוף שלך?
"עדיין מחלים. הגוף עבר טראומה והוא נוקשה. זה לא המאמץ שגוף רגיל אליו. הגוף צריך לרוקן את עצמו, הוא נכנס לגירעון קלורי ואני צריך לספק לו עכשיו מזון איכותי. אני מתמודד עם שרירים תפוסים ושלפוחיות בכפות הידיים, אבל לא נגרם נזק רציני. הגוף שלי היה מספיק חזק גם כשהתנאים לא היו אידיאליים".
מה החלום הבא?
"בתוכנית לחתור לאורך כל חופי ישראל".
איתן פרידלנדר מ"ימית סחר": "יובל הגשים חלום. גלישה בסאפ מראש הנקרה למרינה בתל אביב בתנאים לא קלים עדיין לא נעשתה בארץ. רוח האדם יכולה להתגבר על הכל. כשיש מטרה, רצון, צוות, משפחה וחברים תומכים – חותר עם גלשן טוב יכול לעמוד במשימה בכבוד. תודה לכול האנשים הטובים שעזרו, תמכו ועודדו אותו לאורך כול הדרך".
