מאז יום הזיכרון האחרון לחללי מערכות ישראל, פועלים עליזה (82) וידידיה (84) כהן מחופית, הוריו של סרן רמי כהן ז"ל שנפל במלחמת שלום הגליל, לשינוי הכיתוב על מצבת בנם – מ"נפל בעת מילוי תפקידו" ל"נפל בפעילות מבצעית".
"במשך 34 שנים לא שמנו לב, אבל כשהבחנו בכתובים השונים פנינו לקצינת הנפגעים, ולדבריה הנושא הועבר לוועדה משפטית במשרד הביטחון", אומרת עליזה ומוסיפה: "רמי עשה שירות צבאי חשאי ברמת סיכון גבוהה. הוא הפעיל סוכנים מעבר לגבול. הוא נהרג בפעילות מבצעית במלחמת שלום הגליל, שבוע אחרי שהועלה לדרגת סרן".
רמי נהרג בארבעה בנובמבר 1982. בעת נסיעה בתפקיד משטח לבנון לכיוון מטולה, בירידה התלולה לגשר דלפי שמעל נהר הליטני, סטה נהג המכונית לשולי הדרך, פגע בדופן הגשר, התהפך והתדרדר לתהום. הנהג נהרג במקום. כהן חולץ מהתהום במבצע מסוקים מורכב, ופונה לבית החולים רמב"ם. הוא נאבק שש שעות על חייו ובצהרי היום נפטר.
על פי תקנות בתי הקברות צבאיים, קיימים נוסחים קבועים על מצבות של חללים: "נפל בקרב", "נפל בפעילות מבצעית", "נפל במילוי תפקידו" ו"נפל בעת שירותו". הכיתוב "נפל בעת שירותו הצבאי" נכתב על מצבות של חיילים שנהרגו בתאונות דרכים או התאבדו. הזוג כהן מתעקש על השינוי מאחר שמבחינת בנם נפל בעת פעילות מבצעית. "אנחנו חושבים שזה מה שרמי היה רוצה שיהיה כתוב על המצבה שלו. רצינו שהכיתוב יוחלף לקראת יום הזיכרון בשבוע הבא, אבל זה כבר לא יקרה".
רמי, בן 24 במותו, היה הבכור בין שלושת ילדיהם של עליזה וידידיה מכפר ויתקין, אח לישראל ושרית. הוא החל את שירותו הצבאי בקורס טיס ולאחר 13 חודשים עבר לחיל המודיעין. אביו ששירת ביחידה 101 עם אריק שרון ומאיר הר ציון רצה שיתנדב לצנחנים, אבל לרמי היו רצונות משלו. "רמי אמר לי שהצנחנים מדברים דרך הרגליים ובמודיעין מדברים מהראש. הוא השתתף במבצע ליטני, עשה קורס קציני מודיעין, למד ערבית ובתפקידו האחרון שירת ביחידה 504 ושימש מפעיל של סוכנים בלבנון. שבוע לפני שנפל הועלה לדרגת סרן".
המשפחה הלוחמת
ידידיה ועליזה הכירו בכפר ויתקין. היא הגיעה למושב בשנת 1956 כמורה לכיתות א'_ב'. הוא היה הילד הראשון של כפר ויתקין, בנם של חיים וסימה, ממייסדי המושב, למד בבית הספר היסודי במושב. בצבא שירת בצנחנים וביחידה 101. הוא השתתף בפעולות התגמול מעבר לקווי האויב, במרדפים בבקעת הירדן ובטיהור תעלת סואץ ממוצב לקקן ועד איסמעיליה שם שהה חצי שנה. הוא השתחרר בדרגת סא"ל ושירת כמפקד גדוד במילואים.
לאחר מותו הוקם לזכרו של רמי "מצפור רמי" ליד שמורת ביתן אהרון, בנקודה המשקיפה אל עמק חפר, הרי שומרון במזרח ואל הים במערב. "לרמי היה כשרון למקצועות הומניים, אבל הוא בחר מגמה ריאלית והצטיין. כשהילדים היו קטנים תמיד טיילנו, ורמי הכיר את הארץ דרך הרגליים. אבא שלו היה לוקח אותו ליחידה שלו במילואים וכבר כילד רמי הכיר בעל פה את ספר הצנחנים. בכיתה י' הוא השתתף בחידון ידיעת הארץ של הגדנ"ע וזכה במקום הראשון. השירות בלבנון ביגר אותו, אבל עבורנו הוא נשאר צעיר לנצח. התמונות שלו מוצבות על הפסנתר כי הוא איתנו כל הזמן".
החינוך לערכים נכח ביתר שאת בבית המשפחה. כשחבריו נסעו לטייל בחו"ל, רמי התנדב במשך חודש בהדרכת בני נוער במעלות. "רמי תמיד אמר שהוא רוצה להיות מנהל בית ספר ושהוא יביא דברים אחרים למערכת החינוך. החינוך חערכים עובר אצלנו במשפחה כחוט השני. גם הנכדה שלנו, דר, עשתה שנת שירות במעלות לפני שהתגייסה ובעצם סגרה מעגל. באחת האזכרות לרמי, כשדר הייתה קטנה, היא אמרה לנו: 'אם רמי היה בא עכשיו, הוא לא היה מכיר אותנו'. גם הנכדים גדלו על המורשת של רמי".
בספר לזכרו של רמי נכתב: "רמי זה המון חברים, שבתות קצרות בהן צריך להספיק לראות את כולם. רמי זה ארץ ישראל, זה טיולים בוואדיות ובהרים. רמי זה ידע על כל אבן קטנה, יישוב וחורשה. זה ספרים הנאגרים בזיכרון, סיפורי גבורה ומלחמות. רמי זה כל מה שנחשב לטוב ביותר, לקשה ביותר ומאתגר. רמי זו עייפות מצטברת, זו עבודה מאומצת. רמי זו אמונה בארץ, במדינה באנשים. רמי זה אש להבה. לתת לחברים ולמדינה". האב ידידיה מוסיף: "לרמי היה הרבה חברים ממעגלים שונים של חייו. הייתה לו את היכולת להתקרב לליבם של אנשים. לפני שנים רבות פגשנו בלונדון שני ישראלים. הם שאלנו אותנו מאיפה אנחנו וכשאמרנו מחופית, הם אמרו שיש להם חבר שם. שאלנו מי החבר, והם ענו: רמי כהן. כשאמרנו שהוא הבן שלנו הם רעדו מהתרגשות".
בעת שירותו הצבאי הייתה לרמי חברה ששירתה איתו באותה יחידה. עד היום עליזה וידידיה שומרים איתה על קשר ומעת לעת פוגשים את משפחתה.
זמן לא רב אחרי נפילתו, הגיע לבית הוריו אחד הסוכנים הבכירים שרמי הפעיל בלבנון. "האיש סיפר כמה הוא היה קרוב לרמי וכמה אהבו אותו. לקחנו אותו לבית הקברות והוא פשוט ישב ליד הקבר ובכה".
השירים שנשארו
בין כישרונותיו הרבים של סרן רמי כהן ז"ל הייתה גם כתיבת שירה. כנער הוא כתב למגירה ולאחר מותו גילו הוריו את השירים ופירסמו אותם בספר שיצא לזכרו.
"הרקפת בסלע לא תשכון שם לעד, כי בינתיים גדל לצידה הסרפד.
איילה בת הרים קלילה וצנועה בגדר תיל סבוכה היא כלואה.
האריה כלוא בתוך סורגים והדב כבר שכח איך נראים ההרים.
כן… כולם הושמדו ונדונו למות, ואנחנו נבכה רק על מות ה…תמימות".
"כבר אמר הרמב"ם החכם באדם, כי כולנו נוצרנו ברוח האל.
לכולם יתורים, לכולם חסורים, מי יותר מי פחות מי יבך מי יגל.
כולנו בני אנוש, אבוי זו צרה. לכולנו הנפש, לכולם הצורה.
זה יפה נפש נפגם בצורה וזה יפהפה, נפשו בצרה.
עלינו לבחון מדי יום ביומו, את מי נשייך לאנשי שלומנו.
לכולם יתורים, לכולם חסורים, שהרי ברוחו של האל נבראים.
ונתעל מעל ביקורת צרורה של קוצר רוח, התנהגות או צורה.
ואחרי שנתעלה מעל החסורים נראה כי: כל ישראל חברים".
