מגיל צעיר ידע עידו רון, 21 מקיסריה, שהוא יתחבר לים. בצורה כזו או אחרת. בשלב מאוחר יותר, לקראת הגיוס, הוא גם ידע שתהיה לו עם זה בעיה. אחרי הכל, רון הוא בן יחיד, ולא היה לו פשוט להגיע לרגע המאושר ביום רביעי האחרון, כאשר היה שותף לטקס סיום קורב חובלים.
רון גדל במשפחה ללא "מורשת" צבאית יוצאת דופן. אביו מנהל מערכות מידע, אמא עורכת דין. "מגיל צעיר אהבתי את הים. גם בגלל הקרבה הפיזית אליו, וגם בגלל שהוא סיקרן אותי. על החובלים שמעתי מחבר שהתגייס, שכבה מעליי, זה מאוד עניין אותי והחלטתי לנסות".
זכרונות מהטירונות
השלב האחרון במסע הארוך והלא פשוט היה כאמור השבוע, בטקס הסיום המרגש. אבל עד שהוא הגיע, רון וחבריו עברו דרך ארוכה וקשה. "השלב הכי חווייתי בכל המסע הוא הראשון. דווקא טירונות היחידה. היינו 3 חודשים, באילת, ושם למדנו לראשונה על ימאות ופיקוד. הרבה חיילות. מי שמגיע מטירונות רגילה לטירונות של חיל הים לומד להכיר את הים מקרוב".
ואיך זה?
"וואו. אתה כל היום בים. זה שלב שבונה אותם מנטלית. יציאות קשות של פעם בחודש, חצי שעה טלפון בשבוע, ומעבר לקושי הפיזי זה בא לחשל אותך נפשית. הניתוק מהמשפחה או מהחברה מכין אותך לעתיד".
איך מתגברים על הקושי?
"בעזרת חברים ובעזרת הצוות. בסופו של דבר מהר מאוד אתה לומד להבין שיש לנו רק אחד את השני, ובאמת מאוד התחברתי לאנשים שם . אלה חבר'ה שהיום אני נפגש איתם בסופי שבוע, מבלים יחד, עברנו כל כך הרבה דברים וחוויות".
בבית בטח לא היה פשוט כל הסיפור.
"לפני הצבא היו קצת בעיות וריבים. בהתחלה ההורים שלי לא מיהרו לחתום. רציתי להגיע או לחובלים או לטייס. הסברתי להם שזה אחד מהשניים. הם הבינו שאים להם ברירה. ההתחלה הייתה קשה מאוד, בעיקר בשלב הניתוק. אחרי הכל אתה שולח את הילד שלך לצבא ולא ממש יודע איפה הוא ומה הוא עושה. אבל עברנו את השלב הזה והיום הם מאוד מפרגנים ותומכים".
תספר קצת על התפקיד שלך.
"אני מפקד על לוחמים בספינה. סגן קצין מחלקה. ההתמקצעות שלי היא ימאות ושייט. במילים אחרות אני אחראי על כל מערכות הנשק והימאות בסטילים".
ואיך ההרגשה לסיים סוף סוף את הקורס הארוך?
"מחכים לזה המון זמן. הרבה התרגשות. תקופה ארוכה בסופו של דבר יש מטרה ואתה מכוון אליה. אם כי לאט לאט תוך כדי הקורס אתה מבין שהמטרה היא לא להגיע לשלב הסיום אלא להצליח בתפקיד שלך. להיות קצין בחיל הים, להוביל אנשים ולהוביל ספינה".
כמי שאוהב מאוד את הים, בטח צברת המון חוויות במהלך הקורס.
"ברור. אתה מסתובב כל הזמן בין הבסיסים השונים של חיל הים, המון הפלגות, הרבה מאוד חברים בכל מקום וכמובן שהמון חוויות".
והיום אתה כבר בטוח שזה הייעוד שלך?
"חד משמעית כן. בטירונות, בעיקר כשקשה מאוד, אתה שואל את עצמך אם זה שווה ואם אתה באמת רוצה את זה, כי צריך להקריב הרבה מאוד. אבל היום אני בטוח לגמרי שזה מה שאני רוצה לעשות".
החברה גם מתרגשת?
"ברור. מאוד מתרגשת. בכלל, כל החברים וגם המשפחה הקרובה. בסופו של דבר כולם נושמים לרווחה שזה נגמר ומאחלים לי הצלחה עכשיו בתפקיד האמיתי".
במהלך הקורס היו לך הפלגות מבצעיות מעניינות במיוחד?
"ברור שהיו, אבל אני לא יכול לספר עליהם. בוא נאמר שכאשר אתה על הספינה, בכל הגזרות, אין מצב שלא תיתקל פה ושם בסיטואציות מבצעיות מעניינות".
כמה אתה מחכה להתחיל בת'כלס?
"ממש מחכה לזה. השלב האחרון בקורס הוא סוג של חפיפה לתפקיד הראשון, ואני מאוד רוצה כבר להיות שם. זו הציפייה האמיתית, וזה גם מאוד מרגש להתחיל לממש את כל מה שהתכוננת אליו כל כך הרבה שנים".
איזה טיפ אתה יכול לתת לכאלה שמתלבטים אם ללכת לחובלים?
"הטיפ הכי טוב שאני יכול לתת הוא שכדי לדעת אם זה מתאים, חייבים לנסות. לחוות מבפנים, לעלות על הספינה. רק ככה, מצבירת ניסיון, לומדים ומבינים מה זה חיל הים. ומה זה חובלים. אפילו במשך חצי שנה. לעבור את הקושי הפיזי. החוסן המנטלי. ללמוד לא לפחד מהים, גם אם מקיאים. זה קורה. זו חלק מההתמודדות. ואחרי שעוברים את השלב הזה, אם מתחברים, כנראה שנועדתם להיות חובלים. ואם לא, מנסים משהו אחר".
