fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

צור מחצבתו

ניצולי השואה בשכונה בקרית ביאליק, השכן העיראקי החביב, המורה לספרות מאורט מוצקין ("שעזרה לי להידלק על ספרות ושירים"), ההופעה בפאבליק בעמק האלכוהול, היצירה לאורך השנים והביקור השנתי בקבר אביו בבית העלמין בצור שלום * ערן צור משיק סינגל ראשון מתוך האלבום החדש שלו וחוזר למחוזות ילדותו בקריות
"אף פעם לא הייתי חלק מהמיינסטרים". צור בהופעה צילום: הילה עמנואל
"אף פעם לא הייתי חלק מהמיינסטרים". צור בהופעה צילום: הילה עמנואל

הזמר והיוצר ערן צור הוציא סינגל ראשון מתוך האלבום החדש שלו, סיבה מספיק טובה כדי לחזור לאמן שנולד וגדל בקריות. צור, 53, גדל בקרית ביאליק, ילד סנדוויץ' בין שני אחים, במרווחים שווים של חמש שנים. המורשת המוזיקלית שלו נטועה עמוק בסצנת הרוק הישראלית שפרחה בשנות ה-90 והביאה עימה שלל להקות וזמרי רוק, שבאופן די מוזר, רבים מהם מאזור הצפון בכלל ומהקריות בפרט.

"הייתי ילד ביישן, חמוד ונבוך", אומר צור השבוע בקולו העמוק, "ילד מתוק. לא היה לי קל להתבלט, אבל היה לי מה להגיד ויכולתי להגיד את זה רק בשקט. רק בגיל העשרה כשהתחברתי למוזיקאים, הבנתי שמצאתי את המקום שלי בעולם. אני זוכר את עצמי בגיל העשרה בקרית ביאליק, כבר גרנו במקום אחר בעיר, ליד קולנוע ספיר. אני זוכר את שיום אחד עליתי במדרגות הביתה והיה לי ברור שאני עומד להופיע, שזה הייעוד שלי ושגם אצליח בזה. ידעתי את זה, הייתה לי ידיעה פנימית כזו. לעומת זאת, בבית ניבאו שחורות. כשהייתי בן 15 אבא שלי נפטר ומאותו הרגע הפכתי לבוגר שעושה את הבחירות שלו בעצמו וזה מה שעשיתי, את הבחירות שלי".

"ברגע שאבא שלי נפטר הפכתי לבוגר". ערן צור צילום: שרון דרעי
"ברגע שאבא שלי נפטר הפכתי לבוגר". ערן צור
צילום: שרון דרעי

השכן שם טוב

צור מדבר על קרית ביאליק של ילדותו שקלטה אליה ניצולי שואה שהתערבבו עם הצברים ועם המזרחיים. "גדלתי ברחוב שהיה מאוד מגוון מבחינה אתנית, והדבר הכי בולט היו ניצולי השואה. היו הרבה מהם וכל אחד היה בטירוף ובנוירוזות שלו. היו כאלה שהיו נכנסים לפחים ולא כי חיפשו אוכל, פשוט היו נכנסים עם כל הגוף לפח, היו כאלה שקברו אוכל בחצר. בשכונה בה גרנו, השכונה של הצברים, הקפידו ללמד אותנו לקבל אותם כמו שהם. היו גם אנשים שבאו מעיראק, השכונה לא הייתה מורכבת רק מיוצאי מזרח אירופה, גם עדות המזרח היו שם, אבל ברחובות אחרים. בבניין שבו גרנו היה לנו שכן עיראקי מבצרה, שם טוב, שהיה מספר לנו סיפורים על עיראק. מהבחינה הזו היה מאוד מגוון במקום בו גרנו וכמובן שהמוטו עליו גדלנו היה – להיות חייל גיבור ולנצח".

לדברי צור, המוזיקה, גם אם לא הייתה מפותחת בקרית ביאליק בשנים בהן גדל בה, מבחינתו הייתה קיימת בכל מקום. "אני זוכר איך התאהבתי במוזיקה. הייתי אולי בן 7 או 8 ושמעתי בחדר של אחי הגדול תקליטים. התגובה שלי למוזיקה ששמעתי הייתה מאוד רגשית. זה העיף אותי, ואת ההרגשה הזו אני זוכר היטב. זו אחת הסיבות שבגללה הפכתי למוזיקאי, הבנתי שזה יכול להזיז לי חזק".

צור למד באורט ביאליק, אך כשאביו נפטר נעדר הרבה מבית הספר, ובסוף השנה, החליט צוות ההוראה שצור יעבור שוב את כיתה י'. "אמא שלי לא הייתה מוכנה לשמוע על זה בכלל. היא הפעילה את הקשרים שלה במשרד החינוך וסידרו לי לעבור לאורט מוצקין. מבחינתי זה היה בסך הכל היה לעבור את כביש חיפה עכו לצד השני, וזה כשטרחתי להגיע לבית הספר. אני חייב להגיד שבאורט מוצקין קיבלו אותי יותר יפה. היו שם מורות צעירות, כאלה שממש סיימו סמינר למורים, והן ידעו שאבא שלי מת ושאני מנגן וכותב שירים והן ניסו לתת לי המון ספייס. אז תקופת התיכון שלי הייתה יותר טובה, אבל זה לא היה תיכון אמנותי. אני כן זוכר שהמורה שלימדה אותי ספרות העבירה לי את 'החטא ועונשו' בצורה יפה ועזרה לי להידלק על ספרות ושירים".

מאז שנכנס למוזיקה, צור כתב ויצר. בתקופת התיכון ניגן עם אייל שכטר ואמיר בן דוד, שגם הם גדלו בקריות, ולימים הקימו את להקת "אבטיפוס". צור מספר שגם עם ארקדי דוכין יצא לו להיפגש עוד בתקופת התיכון.

אני שואלת אותו אם הוא זוכר את עיתון "הד הקריות" שיצא לראשונה כשהיה בן 3 והוא אומר: "אני זוכר את העיתון מגיל העשרה. זה היה העיתון היחיד בקריות. כשלהקת 'טאטו' הוציאה את האלבום הראשון, הגענו לנגן בפאבליק של אדי ואלכס ואז עשו עלינו כתבה בהד הקריות", הוא נזכר.
המעבר לתל אביב

בילדותו אובחנה אצל צור אפילפסיית נעורים, והוא לא גויס לצה"ל. במקום זאת הוא נרשם לבית הספר רימון, ובגיל 20 עבר לתל אביב. "המעבר לתל אביב היה הלם תרבות. ההלם הראשוני היה כשהיינו הולכים לקולנוע דן וראינו את הבאוהאוס. ראיתי איך נראה הרוק בעולם ואיך הוא התיישב בתל אביב. יצאנו למועדון הפינגווין, ראינו מועדוני דארק אייטיז אמיתיים, למרות שגם בחיפה היה אז מרתף הברון.

באותה השנה הצטרף צור כבסיסט ללהקת "טאטו", שהוציאה אלבום אחד שבו כתב ארבעה שירים ואף שר את השיר "חצרות בחושך", שנפסל לשידור בגלל שהציג תיאור של אונס מנקודת מבטו של האנס. אחרי שלוש שנים התפרקה הלהקה, ומיד אחר כך הקים צור את להקת "כרמלה גרוס וגנר", שנקראה על שם שכניו של צור, ואף נכתב עליהם שיר.

הלהקה ייצרה כמה שירים שנטמעו עמוק בין הקלאסיקות הישראליות, כמו "תמונה אימפרסיוניסטית" ועוד. בשנת 1994 צור שיתף פעולה עם יוצר אחר, אותו הכיר מהקריות, ארקדי דוכין. צור תרם את קולו לשני שירים מהאלבום "רדיו בלה בלה" של "החברים של נטשה". באותה השנה הפיק דוכין את אלבומה השני של "כרמלה גרוס וגנר", שאולי בישר על קריירת הסולו של צור. בשנת 1995 התפרקה הלהקה.

שנתיים אחר כך הוציא צור את האלבום השני, שהתבסס על שיריה של המשוררת יונה וולך, ובשנת 2000 יצא אלבומו השלישי "תכלית בתחתית". בין להיטי האלבום השירים "בלילות של ירח מלא", "הוא והיא" ו"תכלת בתחתית".

צור הקפיד ליצור במהלך השנים ולהיות שותף לעשרות פרויקטים מוזיקליים ואפילו כתב פסקול לסרט התיעודי "כוסות רוח לאבא". למרות שהיצירה שלו לא נפסקה, הוא מעולם לא היה חלק מהמיינסטרים ולא שאף להשתייך לשם.

בשנת 2016 הוציא צור את האלבום "המסלול המואר", ושיר הנושא שלו זכה להצלחה גדולה מאוד ברדיו.

"זה לא משהו שנמצא בידיים שלי", הוא אומר, "אני עושה את האמנות שלי, לפעמים זה מצליח יותר, לפעמים פחות. מי שרוצה לבוא ולקחת, ויש כאלה שבאים כל הזמן, מוזמן. יש לפעמים גלים שזה יותר מתקרב למיינסטרים או לכלי התקשורת, אבל אף פעם לא הייתי חלק מהמיינסטרים".

"אף פעם לא הייתי חלק מהמיינסטרים". צור בהופעה צילום: הילה עמנואל
"אף פעם לא הייתי חלק מהמיינסטרים". צור בהופעה
צילום: הילה עמנואל

העבודה עם דודו טסה

בשבוע שעבר יצא לעולם הסינגל החדש של צור, "קוראים לו מנש", הראשון מהאלבום החדש, שאין לו ממש תאריך יציאה. "בניגוד לרוב הפעמים  בחיים שלי, הפעם, אני עובד הפוך על האלבום. יצא שיר ראשון, והאלבום נמצא בשלבי כתיבה, הפקה וחשיבה. לראשונה אני מתכוון שכשיהיו פירות מוכנים אוציא אותם כסינגלים ואז אגיע לאלבום. בדרך כלל עשיתי הפוך, הייתי כותב שירים, מקליט אותם וכשהכל היה מוכן, הייתי מוציא את האלבום, הפעם אני לוקח את הזמן. זו שיטה יותר עדכנית מבחינת תעשיית המוזיקה ואיך שהשירים עוברים לקהל. השיר הזה היה לגמרי הטריגר. יש לי תמיד שירים שמחכים לפעולה, כל מיני רעיונות וזה בהחלט אבן יסוד. עם האלבום ייקח לי עוד חודשים, אני לא ממהר, יש מאחוריי רפרטואר גדול ואם אני מוסיף לו שירים, הם צריכים להיות מפוארים".

השיר "קוראים לו מנש" הוא פרי שיתוף פעולה עם המוזיקאי דודו טסה, שצור משבח ומעריך מאוד את עבודתו. "נפגשתי השנה על פיטצ'ר של סרט עם דודו טסה, שעושה את המוזיקה לאופרת הרוק 'מאמי'. הוא הזמין אותי לשיר שם שיר. הגעתי לאולפן של דודו וזרמנו מאוד טוב. היה שם גם ניר מימון שהקליט אותנו, והתרומה שלו מאוד גדולה. אחרי חודש דודו שלח לי סקיצה של לחן, בו הוא שר בג'יבריש ואמר שהוא רואה אותי מחבר את המילים ושר את השיר. כשדודו טסה, מוזיקאי-על, מציע כזה דבר, כמובן שהרמתי את הכפפה. אני כותב שירים, זו העבודה שלי, אני גם מלמד כתיבת שירים, ולכן אני מצפה מעצמי לעשות את זה בכל זמן נתון. זה לקח כמה ניסיונות וגרסאות עד שהגעתי, ביני לביני, לגרסה האחרונה.

"השיר מדבר על משולש רומנטי, שיש בו סגירת מעגל. הוא מספר על סמדר, שמכירה בין שני הגברים בחיים שלה, זה שהיה ושמו עידן וזה שעכשיו ששמו מנש. אני חושב על השיר מהזווית של הבחור שעזב, אבל את זו שעזב הוא כן אוהב, והיא מכירה מישהו אחר, למרות שהיה לה קשה להתגבר עליו. יום אחד היא מתקשרת ואומרת לו 'בוא ותכיר את הבחור החדש'. מצד אחד נשבר לו הלב כי מישהו תפס את מקומו ומצד שני הוא שמח שהיא מאושרת. זה הרעיון של השיר".

אני שואלת את צור אם השיר מבוסס על סיפור אמיתי, והוא משיב: "כמו אצל כל יוצר, מכניסים גם את ניסיון החיים וגם את הדמיון, כמו תמיד. מה שכן, הגיטרות של דודו מדליקות ביותר בשיר ומאוד מתכתבות עם זה שכשהוא היה נער, הוא ראה את 'כרמלה גרוס וגנר' בבית הספר בראשון לציון. היה לנו קאבר שעשינו לשיר 'אלינור' של זוהר ארגוב, ושם הוא נדלק. כמה שנים אחר כך, טסה התחיל את הדרך המפוארת שלו. נכון שיש לו נגיעה חזקה בצד האתני, אבל בשיר הזה יוצא ממנו הרוקר ואני לגמרי אוהב את זה".

 

השיר יצא לאוויר לפני פחות משבועיים וכבר זכה להשמעות רבות ברדיו, שלא לדבר על הרשתות החברתיות. "השיר הפך לבחירת העורכים של רדיו 88FM, וזה עושה את ההבדל, כי התחנה הזו הולכת ותופסת תאוצה יותר ויותר ואני מקבל תגובות מכל מקום. אני רואה שזה עובד גם בכל מיני מקומות אחרים. אנשים שומעים את השיר ברשתות החברתיות ואני מרגיש שיש לו תהודה טובה והוא מתקבל יפה. אני מחכה לרגע שננגן אותו ביחד עם דודו טסה, ב-16 בינואר במועדון הבארבי בתל אביב, שם יהיה ערב רוק מדליק ביותר".

עוד לפני שצור יופיע עם טסה בבארבי, הוא יגיע ביום חמישי הקרוב, 20 בדצמבר, להופעה במועדון הסינקופה בחיפה. "זה יקר לי וחשוב לי להופיע בחיפה", הוא אומר, "כשאני בא לסינקופה אני עובד מול איתי שהיה לו את מרתף 10 ויש לנו יחסי עבודה. אני יודע שאני בא לבית, אני יודע שיש לו את התנאים שיהיו מספיק טובים בשבילי כאמן. בהופעות שם יש אינטימיות כל כך גדולה, לא רק פיזית, גם הדו שיח והדברים שנאמרים לקהל, ואני אוהב את זה. בחיפה אני תמיד מרגיש נוח לנסות דברים חדשים. כשאני בא לבד סולו עם הגיטרה והבס, אני גם סוג של מספר סיפורים, מדבר על השירים, על חוויה מסוימת, לאו דווקא שר את השיר ברצף, אלא רוצה לפרק אותו ולשחק עם התוכן שאני רוצה להעביר לאנשים. בהופעות שלי, כשאני לבדי, הקהל מקבל הרבה רקע מאיפה השיר ועל מה אני מדבר. כשאני בא עם ההרכב, אנחנו מנגנים את העיבוד הגדול והמצליח שלנו, שירים של הלהקה".

הקהל של צור נשאר נאמן לו והתבגר איתו. "אני מאוד שמח עם מי שבא. יש אנשים שאני מכיר שבאים כל הזמן, יש כאלה שאני לא מכיר. יש הרבה בגילאי 40 ומעלה שאומרים לי כמה אני קשור לרגעים מסוימים בחיים שלהם. אני מופיע גם בסיטואציות של ערבים עם אמנים אחרים ורואה קהל מבוגר יותר ויש לי ריספקט לכל מי שבא להקשיב ולשמוע מוזיקה, ואני מנסה לעשות את המקסימום בשבילו או בשבילה, בלי לשפוט אותם על הגיל שלהם. יש לי כבוד לקהל באופן טבעי".

אמא של צור עזבה את קרית ביאליק ועברה לגור בחיפה, אבל אחת לשנה כל המשפחה מגיעה לבית העלמין בצור שלום, שם קבור אביו. "אם יש פינה שאהובה עלי בקריות, היא כפר ביאליק, אבל היום אם הייתי מגיע לשם, אני חושב שהייתי מתאכזב בגלל הכביש שבנו שם. כשאנחנו מגיעים לאבא שקבור באפק, לעיתים אנחנו לא ממהרים לנסוע משם, עוברים בקריה או בנקודות מסוימות אחרות בקריות. אם יש מקומות שמזכירים לי את הילדות – זה בסוף רחוב הנרייטה סולד, האזור של בית הספר ביאליק ומגרש הטניס, הכיכר הזו שליד המגרש. למדתי בבית הספר ביאליק ולכן הזיכרונות הראשונים שלי הם משם".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות