אדיר יסמין נולד עם דרבוקה ביד. הוא רק בן 24, אבל המוזיקה היא חלק נכבד מאוד מההיסטוריה האישית והמשפחתית שלו. אביו, הוא דודו יסמין, זמר שמאוד הצליח בשנות ה-80 וה-90 ואחראי על להיטים כמו "בסבוסה די", ו"מדברים פקה פקה".
יסמין הוא בן הזקונים, שהגיע אחרי שתי בנות ובן, אך לדבריו, הוא היחיד מהארבעה שהכי קשור למוזיקה. "הבית שלנו היה מוזיקלי לחלוטין, כל הדודים שלי מתעסקים במוזיקה ומנגנים, אחי מנגן, אחיות שלי שרות. סבא שלי, זיכרונו לברכה, היה שר ומי שהיה שומע אותו, היה חושב שזה פריד אלאטרש ואני מאמין שמשם הגיעה המוזיקה שחדרה לאבא שלי ובסופו של דבר אליי".
הוא נולד ביפו, ולפני 10 שנים עברה המשפחה להתגורר בקרית אתא. "הייתי ילד שובב מאוד, אבל כשהיו משמיעים לי מוזיקה, הייתי נרגע. הייתי בלגניסט שאוהב לעשות שטויות, וכשהייתי שומע מוזיקה, מבחינתי הכל היה מת. הייתי מנגן על הסירים של אמא שלי, על ארונות המטבח, על המקרר, על כל מקום אפשרי, עד שאבא שלי קלט שזה כבר לא סתם והילד רוצה רק מוזיקה. לנגן תמיד אהבתי ותוך כדי זה שניגנתי על דרבוקה, הגיעה השירה".
לאחר שאביו הבחין שיש לו פוטנציאל מוזיקלי, הוא החל ללמד אותו פיתוח קול ובשלב מאוחר יותר, שלח אותו ללימודי פיתוח קול אצל זמרת אופרה רוסייה בקיסריה.
מגיל 13 על במות
"אבא היה יוצא להופעות ואירועים, ואני הייתי מבקש להופיע איתו. בבית הספר תמיד ביקשתי לשיר בטקסים ובאירועים, ומגיל 13 אני על במות. נולדתי לאבא מצליח בתחום המוזיקה, באותה תקופה לא היה בית בישראל שלא הכיר מי זה דודו יסמין. גדלתי בבית כזה, שכל היום יש בו נגנים והכל סביב הופעות ואולפני הקלטה. הרבה פעמים הברזתי מבית הספר כדי להיות עם אבא באולפן או בהקלטות. בכל הזדמנות הייתי נצמד אליו. מדי פעם הוא היה אומר לי לשיר וכך זה התפתח".
בצבא התקבל ללהקת חיל חינוך, אבל אחרי תקופה קצרה החליט לעזוב כי לא כל כך התחבר למוזיקה שהייתה שם וחיפש משהו אחר. "הגעתי לבסיס צבאי, בסיס טירונות, ששם הייתי אחראי על כל הטקסים. הייתי מופיע בכל טקס השבעה או טקס סיום, שר את 'התקווה' או עושה חפלות. במהלך הצבא שחררתי את הסינגל הראשון שלי "אם לא היית".
אחרי הצבא הגיעו החיים האמיתיים ובמקביל למוזיקה החל לעבוד והיום הוא מנהל מכירות של חברה לאבזור רכבים לנכים. "אני רוצה להתפרנס ממוזיקה למרות שיש לי עבודה מסודרת, כי המוזיקה היא חיידק. כשאני רואה חבר'ה צעירים שרים, מתעוררת בי המפלצת שאומרת לי 'נו, תתחיל'. כל סינגל שאני מוציא הוא קודם כל בשבילי. חשוב לי שהסינגל שלי יצליח ואופיע על כל במה אפשרית בארץ. זה משהו שאני חולם עליו מגיל צעיר, אבל אם סינגל שלי לא יתפוס, לא אצטער, כי אני אוהב אותו וכל החלטה בקשר אליו, היא במאה אחוז אני. אין לי מחשבות שאם סינגל לא הצליח, אולי אפסיק להתעסק מוזיקה, כי הסינגל הוא קודם כל אני, ומה שבא ברוך הבא".
תל אביב רוקדת
הוא מופיע בהרבה מאוד באירועים פרטיים. "אני עושה מוזיקה שאני מחובר איתה, ברגע שאתה עושה את זה ככה, הדבר האמיתי הוא חזק. אני מאמין שתהיה הצלחה, אבל גם אם לא, לא אצטער, כי אני עושה את זה מתוך אהבה, זה בייבי שאני מטפח כל הזמן ואני מקווה שיגיע למשהו".
לפני כשבועיים שחרר יסמין את הסינגל השני שלו "תל אביב רוקדת", שכתבה ארלט ספדיה ללחן שלו. "אנחנו עובדים כרגע על הסינגל השלישי, שאני מאמין שהוא ייתן את המכה, כי אני מתכנן משהו מטורף. המוזיקה בסינגל השלישי שונה. היא מזרחית. אדם שישמע את הסינגל לא ישים לב למילים, כי המוזיקה שם היא מטורפת, אני רק שומע את הסקיצה, אני מקבל רעידות. אנחנו עובדים כרגע בפול גז גם על הסינגלים הרביעי והחמישי, אבל בעדינות, בצורה נכונה, גם כי אני לא רוצה לשרוף את הסינגלים הקודמים, אני רומה שימשיכו לבלוט, אלו סינגלים טובים שמושקעים בהם המון אהבה וחשק".
למרות גילו הצעיר, הוי נשוי לרנה והם הורים ל~יאן, בן החודשיים. "לפני שיאן הגיע לעולם, וגם עכשיו, מוזיקה תמיד תהיה אצלי בראש הרשימה, אך כמובן שלא אעדיף מוזיקה על פני המשפחה. כשיאן הגיע זה נתן לי דחף לעשות יותר. כשיש לך ילד, הדחף להצלחה הוא ענק, כי אנו רוצים להרחיב את המשפחה ולתת להם את הכל. אני משקיע המון במוזיקה, אבל אני משקיע גם המון בעבודה. אני חושב שאדם שמתעסק במוזיקה יש לו המון רגש. לפני שהגעתי לעבוד בחברה שמספקת פתרונות נהיגה לנכים, התנדבתי בבית אבות וטיפלתי בילד חולה סי פי ותמיד היה לי את הרצון לטפל ולעזור ואני חושב שזה בגלל המוזיקה".
יסמין עסוק עכשיו בבניית האלבום הראשון שלו והוא עובד על הסינגלים הבאים שייצאו לאוויר העולם. "אני רוצה להגיע כמה שיותר רחוק. אני אוהב לבלוט. השאיפה שלי היא להופיע על כל במה אפשרית בארץ, לקבל אהבה ואהדה ושיהיה לי קהל ענק, ואגיד תודה רבה".
