fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

פרדס חנה: המועצה נעלה את מקלט 43 ששימש חנות יד שנייה לנזקקים

הזבל של אחד הוא אוצרו של אחר. המקלט שנסגר השבוע. צילום: נירית שפאץ
הזבל של אחד הוא אוצרו של אחר. המקלט שנסגר השבוע. צילום: נירית שפאץ

מדוע נסגר מקלט 43 שנוהל על ידי אסתר מגן במשך שנים רבות בפרדס חנה -כרכור?

מקלט הבגדים יד שנייה שהקימה מגן, תושבת פרדס חנה כרכור, ידוע ומוכר לא רק ביישוב אלא גם ביישובים אחרים בסביבה. המקלט קיבל תרומות בגדים,תיקים, ספרים וצעצועים.

בחודש במרץ אשתקד המקלט היה בסכנת סגירה לאחר שמגן התבקשה לשלם ששכר דירה.

המועצה  מסרה אז כי הם מעודדים ופועלים למען פעילויות המתבצעות עבור הקהילה המקומית ואילו מגן קיבלה עד כה ארכה בת 8 חודשים להפעלת חנות יד 2 במקלט 43. בקשתה לארכה נוספת בת שנה אושרה לאחרונה על ידי הרשות".

למרות החלטה זו, נסגר המקלט ומנעול נתלה על דלתו.

נתתי הכל. אסתר מגן. צילום: נירית שפאץ
נתתי הכל. אסתר מגן. צילום: נירית שפאץ

תושבים פנו בין השאר ליו"ר האופוזיציה במועצה, הגר פרי יגור, שכתבה לראש המועצה : "לאחר בירור גיליתי כי למרות הסיכום למתן הארכה – פורסם מכרז להשכרת המקלט (מכרז מס' 27/2016, מקלט מס' 43). אני מבקשת לדעת מי קיבל את ההחלטה לפרסם המכרז ופרסם אותו בפועל, בניגוד להחלטת המועצה".

בהמשך נסגר המכרז, והמועצה העבירה את המקלט לידי מחלקת הרווחה וסגרה אותו לאלתר.

לילך ענתר, תושבת פרדס חנה, עזרה למגן במשך שש שנים אומרת: "נאמר לנו שהמקלט עובר לרשות מחלקת הרווחה במועצה, לא ידוע לאיזה ייעוד, אך ברור שזה לא יהיה מה שהיה. מאז שנסגר המקום, אנשים מתקשרים אלי ושואלים 'למה סגרתם?' ואין לי תשובה. המועצה החליטה. אנשים כל כך נעזרו במקום הזה. במקרה שאסתר לא הייתה יכולה להפעיל אותו, אני ואחרים היינו יכולים להמשיך ולהפעילו. בימים שבהם שהיא לא באה, אני הייתי אחראית עליו".

הזבל של אחד הוא אוצרו של אחר. המקלט שנסגר השבוע. צילום: נירית שפאץ
הזבל של אחד הוא אוצרו של אחר. המקלט שנסגר השבוע. צילום: נירית שפאץ

תושבת היישוב מספרת: "המקלט הזה היה לי מקום מפלט וסייע לי לשרוד בתקופה של קריסה כלכלית קשה שעברתי עם משפחתי לפני מספר שנים. בתקופה שבה חישבתי כל שקל כדי לשלם איכשהו שכר דירה ולהאכיל את משפחתי, הייתי באה מדי פעם, במקרה הצורך, ומוצאת במקום בגדים ואפילו נעליים ותיק בית ספר לילדים ולי, תמורת סכומים כמו 2, 3 או 5 שקלים, ולפעמים גם בחינם.

"התקבלתי בו תמיד בטבעיות, בכבוד ובחום, ולא גרמו לי לעולם להרגיש אשמה או בושה במצבי, מה שהרגשתי אז לעתים קרובות, כדרכם של אנשים שחווים קריסה כלכלית. מאוחר יותר, כשמצבי הכלכלי השתפר, הכרתי את המקום מהצד השני, כמקום שאני יכולה לתרום לו בגדים".

אסתר מגן אומרת: "באו ואמרו לי לפנות את החפצים ולהחזיר את המפתח. זה מפעל שבו השקעתי את הלב והנשמה. אפילו מחריש, גבעת עדה וזכרון יעקב היו באים אנשים להיעזר במקום. במקום שייתנו לי תעודת הוקרה על התרומה לקהילה, זה מה שאני מקבלת. הוצאנו את רוב החפצים, וביקשתי שלא להחליף את המנעול לפחות עד סוף השבוע, עד שנוציא את הדברים שהשארנו, המקרר שקניתי מכספי, המזגן וספרים. אך המנעול הוחלף ביום ג' השבוע".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות