וכך נכתב: "לאחרונה הוגשה בקשה לוועדת פרס ישראל להעניק לשלמה בוחבוט את פרס ישראל על מפעל חיים. על הבקשה חתמו מקורבים לבוחבוט, כגון: ברוך מיכאלי (מגיש הבקשה) אשר שימש עד לאחרונה כיו"ר עמותת המתנ"סים במעלות ואף קיבל מבוחבוט את אות יקיר העיר בשנת 2015; ד"ר שמריהו רוזנר (סמנכ"ל אורט), אשר שימש כיו"ר וועדת יקיר עיר מעלות תרשיחא בשנת 2015; ד"ר אורנה שמחון (מנהלת מחוז צפון של משרד החינוך) אשר קיבלה את פרס יקירת העיר בשנת 2013 , ד"ר יצחק אוחיון, שכן של בוחבוט, מנחה את הטקסים העירוניים מדי שנה ואף הוא קיבל מבוחבוט את פרס יקיר העיר לשנת 2015 .
לצורך השוואה בעבר קיבלו את פרס ישראל על מפעל חיים, דמויות ענקיות, מוערכות ופעילות למען כלל עם ישראל, כגון: גולדה מאיר, טדי קולק, מאיר שמגר, סטף ורטהיימר, אפרים קישון, דב לאוטמן, דבורה עומר, יצחק שמיר, הרב ישראל מאיר לאו, אבא אבן ועוד".
בעצומה נכתב כי לא די בכך שבוחבוט יהיה ראש עיר הוותיק בארץ כדי לקבל את הפרס ויש בעברו ביקורת ממבקר המדינה, ירידה בהישיג החינוך וטענות אופוזיציה על התנהלותו בישיבות מועצה.
עוד נכתב בעצומה: "כיוניהם בשמות גנאי (כמו "תנבחו כמו כלבים"), צילום חברי האופוזיציה במצלמת וידאו, סגירת מיקרופון למי שבוחבוט רוצה שישתוק ועוד. בוחבוט בתגובה לעיתון צפון -1, חיזק את התלונה ואמר "…תמשיך לנבוח נביחות נבובות". בישיבה נוספת שנערכה בחודש נובמבר 2016 צעק בוחבוט על חבר מועצה "בוגד, בוגד!" רק כי העז להתנגד להעלאת הארנונה וכי דרש לבטל את האגרה בגין אישור תושב. בעיתון צפון 1 נכתבה כתבה בנושא תחת הכותרת "השפלות נוסח מעלות תרשיחא".
בוחבוט בתגובה: "מעולם לא ראיתי בתפקיד שלי ובניהול העיר מעלות תרשיחא דבר שאני צריך לקבל פרס עבורו. הפרס הגדול שקיבלתי בחיי זו משפחתי התומכת והאוהבת. לא אני הגשתי ולא ביקשתי, הכל נעשה רחוק ממני. אלה שכתבו את העצומה אני מרחם עליהם. הם אנשים מסכנים עם שנאה וקנאה בליבם.תושבי מעלות תרשיחא יודעים להעריך את העשייה שלי ובכל תפקיד שכיהנתי ומכהן בו אני מקבל תודה והערכה: חבר כנסת, יו"ר מרכז השלטון המקומי, יו"ר קו העימות, יו"ר אשכול גליל מערבי ויו"ר מינהלת הרשות לפיתוח הגליל. קיבלתי פרס "הלורד זיו" לחיים משותפים ואני פועל ללא לאות בנושא דו קיום בין יהודים וערבים. אני עומד בראש עיר כ-40 שנים וקשור עמוק בהיסטוריה של מעלות תרשיחא ומדינת ישראל- כולם יודעים שמעלות תרשיחא זה בוחבוט ואני גאה בכך שחלק גדול מתושבי העיר מרגישים שאני האבא של העיר. ויתרתי על כהונה נוספת בכנסת כי בער בי הצורך לשוב לנהל את עירי.
אני ראש עיר מאד מתוקשר, מוזמן להרצות בכל הארץ במגוון נושאים, מוביל את הגליל וערי הפריפריה. אני מודה לכל אלה שהגישו מועמדותי לקבלת פרס ישראל. עצם המועמדות היא פרס עבורי ואני מתרגש מהמחווה. ישנם אנשים קטנים, שונאים וקנאים. שימשיכו לפזר שנאה ואני אמשיך לעסוק בעשייה באהבה גדולה".
מיכאלי יוזם ההמלצה: "חבל!!!! מתקבצים להם אנשים שהמכנה המשותף שלהם הוא כנראה תרעומת על דרישות העירייה מהם לנהל את ענייניהם כחוק וכסדר, ובגלל עניין פרטי רוצים לקלקל את האווירה הכללית, ואת ההוקרה לאדם *שלקח יישוב נחשל והפך אותו ליישוב מוביל בכל הגליל*.
בפניה אישית, אני פונה אליהם. אני מניח שהם מגיבים מתוך כעס הנובע מעניין פרטי. *הרי, כל עוד הם עבדו בעירייה או עם העירייה לא נשמעה מהם כל מילה של ביקורת, וכשהעירייה הפסיקה קשר זה פתאום הם מלאי טענות*.
הרי הם אינם עיוורים. אני מזמין את כל המתקבצים אתך מתוך כעס, להסתובב עמי בכל רחבי הצפון, לעבור בכל היישובים שהוגדרו 'ערי פיתוח' ולראות איפה הן ואיפה מעלות. לבקר ראש עיר תמיד אפשר, אבל להתעלם מהעשייה ומהתנופה שעברה מעלות זה לעשות שקר לעצמם. חבל! אני קורא להם, מתוך שמירת על כבודם לחדול מכך- אף אחד לא נבנה מהטלת רפש באחרים, ואף אחד לא זוכה לכבוד בגלל צעקות של התנגדות*. ההיסטוריה של פרסי חינוך מלמדת, שלא מתייחסים לצעקנים (הנה רק לאחרונה זכה שחקן חשוב בפרס של משרד החינוך למרות שארגוני נשים צעקו כנגדו).
"פרסומים מסוג זה, ועצומות מסוג זה, חושפות אמת ידועה, *לכל ראש עיר מצליח יש מתנגדים* שברובם המוחלט ידועים ונתפסים כבעלי סיבה אישית.
בינינו, הועדה תסתכל על העצומה ותסתכל על פרס החינוך הארצי, על פרס החינוך המחוזי, על פרסי משרד התרבות, על פרסי פיקוד העורף וכו', ומה הם יחשבו על חותמי העצומה?. אני גאה להיות שותף לאותם אנשים שבחר להמליץ על שלמה בוחבוט, ואין לי אלא רחמים על אלה שעסוקים כל הזמן בכעס, שנאה ועלבונות".
