אלף תושבים במשגב השתתפו בפרויקט המרגש זיכרון בסלון' שהתקיים במהלך השבוע האחרון ב-34 בתים, ב-18 יישובים. בכל בית נמסרה עדות אישית מפי ניצול שואה או קרוביו ובתום העדות התקיים שיח בין האורחים לעד. הדיבור הישיר והמסגרת האינטימית והבלתי פורמאלית סייעו לאווירה החמה, ולחוויה החזקה אך אנושית ומובנת, שתיארו המשתתפים והעדים גם יחד.
ביישוב שכניה התוודעו החברים לסיפור הגבורה המפותל של משפחתו של סרג' כהן תושב היישוב, סיפור הנודד בין פולין לצרפת וחזרה לפולין, אותו כתבה וחקרה לפני כן דבי קרת שפריר.
מתוך סיפורי הגבורה של המשפחה, הפרידות והאחודים לפני ואחרי המלחמה בחר סרג' להקדיש את הערב דווקא לסיפורה של אחותו, אותה לא הכיר וכך סיפר: "החלטתי שארלט תיזכר מעצם הטרגדיה, אבל גם מעצם מעשיה. גיבורה, כה קטנה וכה גדולה. מדוע שהיא לא תיזכר גם בזכות הצלת נפשות?"
"צרפת שיתפה פעולה עם הנאצים באופן עמוק. לעיתים הצרפתים הקדימו בלהט את הנאצים בצַווי דיכוי שונים נגד היהודים על מנת להוציאם בהדרגה ממעגלי החברה בצרפת. היהודים הצטוו לענוד כול הזמן את הטלאי הצהוב ורובם הגדול עשה זאת. מתי מעט העזו להסתתר, כמו אִמי וילדיה. ארלט, שנולדה ב- 28/11/1935, הייתה הבת הבכורה של אבי. ב- 16/07/1942 הילדים היו בחופשת קיץ ואלה שהסתתרו אצל כפריים חזרו לפריס.
אני לא הכרתי את ארלט כי נולדתי לאחר מותה. האדם היחיד שהכיר אותה ויכול לספר עליה זהו רוברט, אחי הבכור והחורג. כנראה שממנו (אבי לא סיפר דבר) ירשתי והטמעתי את הכאב על חייה שנגדעו באיבם, כאב שאינו מרפה ואפילו גובר עם הזמן, כאשר ברור שהילדה הקטנטונת הזו הצילה את חייהם של שני האחים, האחים שלי.
טיפין טיפין אני מגלה עוד ועוד פרטים על תנאי המאסר, השהייה הארוכה ב- Vel' d'Hiv' שארכה 6 ימים בחום לוהט, ללא אוכל ומים עם השירותים שהפסיקו לעבוד מהר מאוד מרוב לחץ, וברעש מתמיד. הם נלקחו למחנות (Pithiviers, Beaune-La-Rolande ) רחוק מפריס כדי שמעשי הנבלה יוכלו להתבצע באין מפריע ובחשאי. האכזריות הייתה נוראית. אחד מהביטויים שלה היה קריעת הילדים מאמהותיהם – בתחילת אוגוסט (3/08/1942) – ע"י השוטרים ללא רחמים, במכות רצח ובהזנקת מים קרים.
האמהות נלקחו מייד ל- Auschwitz והילדים נשארו עזובים במחנות. הקטנים היו בוכים וצורחים כשהם מלוכלכים מצרכיהם, בלי שמישהו ייתן להם לשתות, לאכול, ירחץ אותם. אל מול הייאוש הזה הילדים הגדולים יותר (גדולים, עאלק, מ- 7-6 עד מקסימום 12) התחילו לטפל בהם. השוטרים ראו את תפקידם בשמירה כנגד בריחות בלבד. כול עזרה שהיא לא באה בחשבון מצידם.
ארלט נלקחה ל- Auschwitz ב- 17/08/1942 (שבועיים אחרי האמהות) על פי הרישומים מ- Pithiviers. יכול להיות שלפני-כן עברה דרך מחנה Drancy בקרבת פריס, שם הילדים הקטנים התמזגו עם מבוגרים יותר על מנת לתת רושם חיצוני שהם לא עזובים לנפשם ובכדי שלא לעורר חשדות (כן, הצרפתים חשבו על הכול כדי שהזוועה תתבצע בשקט, אבל למי היה אכפת?). ב- 22/08/1942 הטרנספורט של ארלט הגיע ל- Auschwitz , ושם ללא סינון הילדים נלקחו ישר לתאי הגז".
