נקודת מפנה

לגדל, לדאוג, לטפח, לחנך ולהאכיל 11 נפשות היא, כידוע, משימה לא פשוטה בעליל. ואתם, הוריי היקרים, ניצחתם על מקהלת חייכם שיצרתם ביד רמה. שרביט המנצחים שאחזתם בידכם עיצב ונגע בכל אחד מאיתנו, לטוב או לרע, בלי יכולת הבחנה או הבנה ש״הרע״ נעשה שלא במודע, אלא מתוך תפישה ברורה שזו הדרך הנכונה והטובה עבורנו – לתת, לחנך ולהעניק.

למזלי, תפסתי את המקום העשירי מבין 11 אחיי ואחיותיי, מה שהוביל את הוריי כלפיי לפינוק יתר ונתינה בלתי מוגבלת. ״אל תרד מהמיטה יחף", אמא הייתה שואגת לעברי, "חיממתי לך את נעלי הבית. ארוחת הבוקר מוכנה עם הטוסטים שאתה אוהב, מיץ התפוזים סחוט ואבא גיהץ לך את הבגדים לעבודה". כך הורכב לו תפריט חיי בצעירותי. אותו פינוק-יתר סירס אותי וגרם לי סוג של נכות רגשית. חייתי בתחושה שהכל מותר לי והכל מגיע לי. האחר פשוט לא קיים/

"יוסף ואחיו" קראתי לסרט חיי. לא טרחתי להיענות לשום הפצרה של הוריי כשביקשו ממני עזרה, ולו הקלה ביותר. וכשגדלים כך, מתנהגים בהתאם. שלא במודע, שרטתי ופצעתי נשמות סביבי בלי להניד עפעף, בלי לעצור לרגע, בלי לבדוק האם הפצע שהותרתי מדמם באחרים זקוק ל״חבישה״ מצידי, וכמובן, בלי שמץ של מחשבה שמא השארתי אחריי ״פצוע בשטח״. הרי מותר לי הכל.

הצלחתי. כולם רצו בקרבתי. פתחתי את ביתי ואת ליבי כשאני מפזר אבק כוכבים לכל עבר. מי יכול לעצור אותי? הכתר על ראשי הוא בילד-אין. הוא חלק בלתי נפרד מאיבריי ובלתי ניתן להסרה.

״לא לעולם חוסן״, היה המשפט שהפשיט ממני את את אותו השכפ"ץ חסין הכדורים, שחשבתי שאני מוגן בתוכו. בוקר אחד הוא הופיע ובלי אזהרה מראש;

אותו השיעור שבא ללמד אותי. הוא פשוט התייצב בשליחות האל שבמרום. על חטא היוהרה משלמים, ובגדול.

טעם כאב האהבה היכה בי. איך יכול להיות שהלב שלי נמס? הרי תמיד אחריי חיזרו אחריי ובי רצו. לרוב נבחרתי, לא בחרתי, ולבסוף כשבחרתי אני, הרגשתי את אותו הכאב שגרמתי לאחרים; הרגשתי את אותו שיפוד האהבה הלוהט דוקר את גופי ונשמתי בכל דקה משעות היום; אותו החץ שבא להנחית אותי מצמרת העץ הגבוה שטיפסתי עליו בלי לקחת אוויר; אותו הכאב שפילח וקרע את הלב שלי לחתיכות קטנות וריסק אותי עד עפר.

זו הייתה נקודת המפנה, שבה עצרתי את סרט חיי, כדי להוסיף לו כתוביות הסבר. זה היה הרגע המכונן, שבו הבנתי שאני חייב להחזיר טוב ולהוקיר תודה.

אספתי את כל האנשים שפגעתי בהם בדרך. הרצתי תמונות לאחור, כדי להיזכר במי ששרפתי להם את נשמתם וביקשתי סליחה מכל אחד ואחת מהם.

נשמע הזוי ומופרך, אבל עם יד על הלב ועם כל הקושי עשיתי זאת, כי הבנתי שאני צריך לתקן. עשיתי זאת כדי לסלק את הכאב. כי הטוב שאנחנו עושים לאחר חוזר אלינו בגדול, ובריבית גבוהה. אז תהיו טובים, זה תמיד משתלם.

שבת שלום.