סיפורים על אנשים טובים באמצע הדרך שעושים מעשים טובים לאלה שמזלם שפר עליהם פחות יש רבים. סיפור כזה כמו הסיפור של שירן ארפי מקרית ביאליק, לא שמעתם, ואני כותבת את זה בביטחון. ארפי היא צעירה בעלת מוגבלות שכלית, שהחליטה ללוות נערה עיוורת, גם היא מקרית ביאליק, ולהיות לה לעזר.
ארפי נולדה לפני 32 שנה לזהבה ופיני ארפי. אחרי ערן הבכור, ילדה אימה תאומות, שירן ועינת, ושמונה שנים לאחר מכן, את שי בן הזקונים.
"כששירן נולדה הבחנתי שמשהו לא בסדר", סיפרה השבוע אמה זהבה, "בגיל 12 נעצרה לה ההתפתחות מבחינת הלימודים והיינו צריכים להתחיל מחדש. יחסית לגיל שלה, שירן תמיד הייתה בפיגור של 15 שנים. היום ההתפתחות שלה די טובה, היא השתפרה עם הזמן, ובכל זאת יש לה איחור היום של 12_10 שנים. היא מאוד עצמאית, אבל עדיין יש לה קשיים בקריאה ובחשבון. מבחינה מוטורית היא עושה הכל, אבל באיטיות, והיא מתעייפת מהר. אני הקפדתי להתייחס אליה בתור ילדה רגילה כל השנים, לא התייחסתי אליה אחרת משאר הילדים שלי. אמרתי לה שהיא ילדה רגילה רק יותר איטית, אמרתי לה שעם הזמן היא תשיג את אחותה התאומה".
אני מאוד אוהבת אנשים
שירן מתגוררת היום בקיבוץ יפעת במסגרת מערך דיור של אנשים עם קשיים. "אני עובדת במקדולנד'ס בצומת אלונים ומאוד אוהבת לעבוד, מאוד אוהבת את היחס של העובדים, כל מה שאני רוצה נותנים לי בכיף", אומרת שירן, "אני מאוד אוהבת אנשים, אוהבת לראות אנשים כל היום".
אמה מוסיפה: "שירן מאוד אוהבת ילדים, ובגללה הבאנו את שי לעולם, שמונה שנים אחריה. כילדה, היא הייתה רואה תינוק ברחוב והייתה חייבת לגשת אליו, מאוד אוהבת לתת והרבה מעצמה. שירן הייתה ילדה מאוד יפה ומיוחדת, היה לה המון כוח סבל, היא עברה כל כך הרבה בחיים, אבל התעלתה על זה. היא מאוד אוהבת בעלי חיים, כשהייתה קטנה, פתאום הייתה נעלמת לנו, היינו מחפשים ומחפשים ובסוף רואים אותה יושבת ומלטפת חתול. גם כשהייתה פוגשת מישהו חדש בשכונה, הייתה מחבקת ואפילו עולה אליו הביתה ולא אומרת לנו. זו הייתה אחת הבעיות שהיא הייתה קטנה, היא הייתה נעלמת לנו והיינו נבהלים. היום היא הרבה יותר אחראית, כל דבר היא מודיעה, תמיד שולחת מילות אהבה, היא כל כך מחבקת ולא רק אותי, את כל הסובבים אותה, המשפחה, החברים, העבודה, כולם אוהבים אותה".
לפני שעברה להתגורר בקיבוץ יפעת, עבדה שירן בגן עדנה ככוח עזר ונהנתה מאוד לעבוד עם הילדים. "הייתי מרכזת אותם, שרה להם, עושה להם פעילויות, מוציאה אותם החוצה. אני מאוד אוהבת ילדים ומאוד רוצה שיהיו לי ילדים משלי, מחכה שיהיה לי אחד".
לפני כתשע שנים התחתנה שירן עם מישהו המקורב למשפחתה בעל לקויות ראייה, אבל זה לא צלח. "הייתה ביניהם כימיה מאוד טובה, אבל הייתה שם צלע שלישית, האמא שלו שהוא היה מאוד קשור אליה, והיא הקשתה עליהם וזה נגמר", מספרת זהבה, "כל הביטחון שהענקתי לה במשך כל השנים ירד לקרקעית, ממש היינו צריכים לגרד בשפכטל את הבעיות שצצו פתאום. עוד לפני שהם נפרדו, לקחנו אותם לטיפול זוגי מיוחד לצרכים מיוחדים, אבל הם הלכו ביחד רק לפגישה אחת. הם נפרדו והיא המשיכה ללכת לטיפול כדי להשיב לה את הביטחון וזה עזר".
במשך שנה התגוררה שירן במערך דיור בקרית בנימין, אבל לא הצליחה להשתלב שם כפי שרצתה וחזרה הביתה. לפני כשנה עברה להתגורר בקיבוץ יפעת ומאז היא פורחת. את ההתנדבות בחייה ירשה מאימה, זהבה, שמתנדבת בשלל גופים בקריות.
חי ילדה מאוד מיוחדת
"חי היא נערה בת 18, עיוורת", מספרת שירן, "הגעתי אליה דרך אחותה שלמדה איתי בבית הספר וסיפרה לי שיש לה אחות עיוורת. אמרתי לה שאני מאוד רוצה להכיר אותה ולראות איך היא נראית. אמא שלי מתנדבת באקי"ם קריות וכל שנה יש שם פעילות קיץ וקייטנה לכל החברים מהקריות. אמא שלה רצתה לשלב אותה בקייטנה, וזה היה אחרי שכבר הכרתי אותה. אמא שלי הציעה לאמא של חי שאני אלווה אותה. היא אמרה לה שאני מאוד אחראית ואמא שלה הסכימה. אני רואה עליה שהיא שמחה ומאושרת שאני איתה".
הקייטנה של אקי"ם נמשכת בחודשי הקיץ כשלושה שבועות, מדי יום מהבוקר עד הצהריים. שירן מלווה את חי לכל מקום. בשנה שעברה אפילו ליוותה אותה לנופש בטבריה. "חי ילדה מאוד מיוחדת, כל פעם שעצוב לה אני מבקשת לדעת, מבקשת ממנה שתיתן לי סימנים. היום אני כבר יודעת מה היא מרגישה, לפי סימנים קבועים שהיא עושה לי. אני מאוד אוהבת אותה ונהנית ללוות אותה".
זהבה, המתנדבת, בין השאר, גם בעמותת אתגרים לרכיבה על אופניים בקרית ביאליק, הכניסה גם את שירן לחוג לבעלי צרכים מיוחדים, ולפני כשמונה חודשים היא הכירה שם בן זוג, שבדיוק צורף לאופניים. "בדיוק ארגנו להם נופש ואמרתי לו שכדאי לו לבוא", מספרת זהבה, "הבחנתי שהוא שם עין על שירן, אבל התבייש להתחיל איתה וביקש ממני אישור. הם נפגשו והייתה שם אהבה מאוד גדולה".
לפני כשבועיים, בעיצומו של חג הפורים, שם קץ לחייו צעיר בן 38 מקרית ביאליק, לאחר שקפץ אל מול רכבת נוסעת בתחנת קרית מוצקין. זה היה בן זוגה של שירן בשמונת החודשים האחרונים.
"ביום חמישי עשינו מארזים לפורים באקי"ם ואחר כך הזמינו את כל החבר'ה שלנו לטמפל בר והוא היה איתנו, יחד עם שירן", מספרת זהבה, "ישבנו וצחקנו והוא כל הזמן אמר לשירן שתזכור את כל הימים היפים שלהם והאושר שחלקו. הוא נפצע בצבא בתאונת דרכים מאוד קשה והתברר שהתאונה גרמה לו למצוקה נפשית גדולה. כנראה שהוא נכנס לדיכאון שגבר בסופו של דבר".
בוקר טוב, אהובתי
שירן, שהייתה חלק בלתי נפרד מחייו, לא ידעה להבחין מה לא בסדר, למרות ששמה לב שמשהו לא טוב קורה. "הרגשתי שמשהו לא בסדר, כי לא היה לו חשק לכלום. הוא אהב אותי, היה מדבר איתי על חתונה וילדים וכשאחותי ילדה, הוא גם אמר שהוא רוצה תינוק איתי. כל בוקר היה שולח לי הודעה 'בוקר טוב, אהובתי'".
לאחר הבילוי בטמפל בר, ביקשה שירן לישון אצלו, אבל הוא אמר שיש משחק כדורגל, והשניים קבעו שידברו אחרי המשחק. "הוא באמת דיבר איתה אחרי המשחק", סיפרה זהבה, "למחרת היא אמרה לי בבוקר שהיא מצלצלת והוא לא עונה לה. היא התקשרה והתקשרה ובארבע אחר הצהריים היא אמרה לי שהיא לא שקטה. אמרתי לה ללכת אליו, הוא התגורר ממש קרוב אלינו. היא הלכה לשם, דפקה על הדלת וניסתה לצלצל, אז שמעה את הטלפון בבית ואת הטלוויזיה דלוקה. היא ירדה לשכן למטה ואמרה לו שהיא מחפשת אותו. הם ניסו להיכנס והדלת הייתה פתוחה. היא צלצלה אליי ואמרה לי שהדלת פתוחה, הטלפון בבית והוא איננו. אמרתי לה שתלך לבחורה שגרה מולו והכירה ביניהם. היא הלכה וגם היא לא ראתה אותו כל היום. אמרתי לשירן לחזור הביתה, שנאכל ארוחת שישי ונלך למשטרה".
שירן חזרה הביתה, את ארוחת השישי אף אחד לא ממש יכול היה לבלוע, ומיד עם תום הארוחה ניגשו הוריה יחד איתה לדירה שלו. "לא הצלחנו למצוא שם שום דבר, אז צלצלנו למשטרה. הם לקחו פרטים ובינתיים התחלתי לדפדף בטלפון שלו עד שמצאתי את הטלפון של אח שלו, והוא סיפר שהזעיקו אותו להגיע למשטרה. מתברר שכשהוא ירד למטה כדי לנסוע למשטרה, הוא מצא בתיבת הדואר מעטפה עם מפתחות של הדירה שלו עם ברכה ליומולדת שהייתה לו באותו היום. הוא חשב שאחיו צוחק עליו. באה המשטרה וסיפרה לנו מה קרה. קיבלנו את זה מאוד קשה, לא האמנו".
יום למחרת, ביקשה שירן מאימה לגשת שוב לדירת בן זוגה, כדי לקחת את הדברים שלה שנשארו אצלו. "כשהיא עלתה למעלה, היא מצאה את המכתב בשבילה על השולחן והבנו שהוא תכנן הכל, כי את המכתב הוא כתב שבוע לפני כן".
במכתב כתב לה בן זוגה: "שירן אהובתי, אני כותב מילים אלה וממרר בבכי, מודה לך על הזוגיות הנפלאה שהענקת לי. סליחה שלא שיתפתי אותך בקשיים הכלכליים שלי".
בדיעבד גילתה שירן ובני משפחתה שלמרות שסיפר שהוא מתנדב ביד שרה, הוא לא הגיע לשם בחודשיים האחרונים לפני ששם קץ לחייו, למרות שסיפר שכן. "הוא הסתיר מכל הכיוונים ודרך הטלפון שלו ראינו שמצאנו שהוא הימר בספורט, אפילו יום לפני שהתאבד".
שירן עברה כמה ימים מאוד מאוד קשים, בהם הייתה צריכה להתמודד עם המציאות החדשה והכואבת. "לא הצלחתי לקום למחרת, אמא שלי ישנה איתי במיטה כמה ימים. לא יכולתי לישון לבד, כי הלב שלי נשבר לחתיכות. אני קצת כועסת עליו, כי הוא היה אומר שהוא אוהב אותי ויתחתן איתי".
בסוף השבוע שעבר הצטרפה שירן לרכיבה לדרום של עמותת אתגרים, שם חיבקו אותה כל החברים וזה קצת עזר לה להתאושש. רק ביום ראשון השבוע, חזרה לקיבוץ יפעת ולעבודתה בצומת אלונים.
לא מפסיקה לחייך
"החלום שלי הוא לגור לבד, קרוב לאמא ולשנות את החיים שלי, שיהיו ורודים יותר, להכיר בן זוג חדש ולהקים משפחה", אומרת שירן בחיוך שלא נמחק מפניה, למרות הכל'. "אמשיך ללוות את חי' כי אני מרגישה שהיא כמו אחותי, כאילו יש לי אחות נוספת. במוצאי שבת הלכתי לבקר אותה והיא קמה וחיבקה אותי, היא מאוד שמחה לראות אותי. יש בינינו קשר מאוד טוב. לפני חודש היא הגיעה בשבת לבקר אותי בקיבוץ עם ההורים שלה. הם באו וחיבקו אותי והראיתי להם את הקיבוץ, חי כל הזמן רצתה לראות את החדר, נכון שהיא לא רואה, אבל היא ממששת ומרגישה. היא אמרה שהיא רוצה לעבור לחיות לידי בקיבוץ. אני והיא נישאר חברות לשנים, אני רואה אותה כחברה, כאחות ותמיד ארצה ללוות אותה בכל המסגרות".
הצורך הבלתי נדלה של שירן לתת, כנראה הגיע מאימה זהבה, שמתנדבת בהנהלת אקי"ם קריות, מתנדבת בעמותת אתגרים בקרית ביאליק, בקהילה נגישה בקרית ביאליק וממש עכשיו הצטרפה לליווי משפחות שכולות.
"לשירן יש אופי כזה. גם כשהיינו צריכים לסעוד את אמא שלי, שירן הייתה חוזרת כל יום מבית הספר והולכת לטפל בה. זה כנראה בא לה ממני. הבן הגדול שלי הוא מדריך קפוארה בעמקים והוא מטפל בכמה חברים מוגבלים, אחד מהם התחיל ללכת בזכותו והוא לימד אותו קפוארה".
ושירן, למרות הטרגדיה שעברה לא מזמן, ממשיכה לחייך וכנראה תמשיך לתת מעצמה לאחרים, למרות הקשיים המלווים אותה, כי למרות הדברים שחסרים לה, היא זכתה ללב גדול שרק רוצה להעניק ולתת.
