fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

משפחה מוצלחת: אברמסון זה מותג

מימין: אפרת, נועה, שיאון, יולי. צילום: מיכל יניב
מימין: אפרת, נועה, שיאון, יולי. צילום: מיכל יניב

אחיה ושתי אחיותיה של אפרת ליאני-אברמסון, תושבת בנימינה, גרים במקומות שונים וכל אחד מהם עוסק בתחום מקצועי שונה לגמרי, אך כל אחד מהם שואף לעשות את הטוב ביותר בתחומו.

אפרת, בת 42, נשואה פלוס 3, הייתה במהלך השנים האחרונות סמנכ"ל משאבי אנוש בחברת התוכנה המובילה מיקרוסופט ישראל. "הובלתי את תחום משאבי האנוש בארץ ועבדתי המון מול חו"ל", היא מתארת, "במקביל הובלתי בחמש השנים האחרונות את תחום הגיוון וההכלה, שמהותו שילוב של אוכלוסיות שונות בעבודה עם דגש על נשים, באזור המזרח התיכון של מיקרוסופט. לפני ארבע שנים סיימתי דוקטורט בתחום התנהגות ארגונית וחקרתי את הערכים האישיים שהעובד מגיע איתם לארגון. עזבתי את מיקרוסופט לפני כחצי שנה, ועכשיו אני מרצה בתחומי משאבי אנוש אסטרטגיים, גיוון והכלה, ומובילה מסלול חדש ב-EXACUTIVE MBA בתחום משאבי אנוש גלובליים באוניברסיטת בר אילן, ומייעצת לסטארטאפים בתחום משאבי אנוש".

האחות השניה במשפחה, נועה ליאני-פרקש בת ה-41, נשואה ואם לשניים וגרה בצור יצחק, עסקה שנים בשיווק, וכיום היא מנהלת לשכת המנכ"ל של חברת נוקיה ישראל. "בעבודה שלי אני לא יכולה לעשות 80 אחוז, גם אם 80 אחוז זה טוב", היא מתארת, "אם לא אדע שעשיתי את הטוב ביותר, לא אשקוט. זה משותף לארבעתנו: במקום העבודה שלנו אנחנו נותנים מאה אחוז".

שיאון ליאני, בן 36, מתגורר בחיפה, מהנדס מכונות בהכשרתו. לפני שנה עשה סוויץ' ופתח ברחוב אוסקר שינדלר, ליד האוניברסיטה, את הגלידריה "אייססלון", ביחד עם אשתו הקונדיטורית, אדוה ליאני. הגלידה, שהתפרסמה מפה לאוזן והספיקה לככב בדירוגים שונים של עשר הגלידות הטובות בארץ, עשויה מחומרים גולמיים וטריים ושונה כל כך מהגלידות האחרות הנמכרות בארץ שאין דרך לתאר את ייחודה בלי להיכנס לפרטי דוגמאות שגורמות להזיל ריר, ובלי להרגיש את עוצמת הערך של השלמות המקצועית שעובר במשפחה. "את טעמי הפירות אנחנו עושים מפירות טריים שאנחנו מקלפים וסוחטים", הוא מתאר, "אנחנו אופים את העוגיות בטעם השוקולד-עוגיות בעצמנו בתנור. כדי לייצר את גלידת שטרודל התפוחים אנחנו אופים בצק עלים ומכינים את התפוחים על האש. יש לנו גלידת בירה שאנחנו עושים מבירה אוסטרית. גלידה בטעם אבוקדו ותפוז שאנחנו מכינים ומוכרים בחורף. גלידת המוחיטו שלנו עשויה מליים סחוט, כולל קליפות הפרי". בין הלקוחות, אגב, תושבי פרדס חנה, בנימינה וגבעת עדה שמגיעים במיוחד.

יולי בת ה-34, צעירת האחים, חיה בזוגיות בתל אביב. בשעות הערב היא עובדת כמזכירה במשרד עורכי דין ובבקרים היא מתעסקת בכל מה שקשור למשחק: כותבת, חברה באנסמבל שעומד לצאת באמנויות במה שונות, משחקת בסרטוני תדמית, ולאחרונה נראתה בסדרה "מטומטמת" כששיחקה בה בתפקיד אורח בדמותה של אמילי, ובסדרות נוספות ופרויקטים ברשת ובטלוויזיה. "כל הזמן יש אודישנים, ובמקביל אני יוצרת לעצמי עבודה", היא מתארת. "אני אוהבת את התחום, והמטרה שלי היא לאו דווקא להיות מפורסמת, אלא פשוט לעבוד בזה. אני כותבת הצגה עם חברה, ובקרוב אעלה סרטוני רשת שאני עושה עם חברים".

מימין: אפרת, נועה, שיאון, יולי. צילום: מיכל יניב
מימין: אפרת, נועה, שיאון, יולי. צילום: מיכל יניב

הוריהם של האחים, שולה ויעקב ליאני, גידלו אותם בכפר תבור. "הייתה לנו ילדות כפרית, רצנו יחפים בחוץ והיו לנו יחסי אחים מאוד טובים", מתארת אפרת, "לא היו מריבות רועשות. אחים מאוד טובים, מפרגנים וקרובים. גם היום, כשאנחנו פרושים בארץ, הקשר הוא מאוד חברי, ותמיד אנחנו שם אחד בשביל השני. זה בזכות החינוך המעולה של ההורים שלי. את ההורים אנחנו מבקרים המון".

האב היה מנהל בכיר בבזק וממלא מקום ראש המועצה, האם אמנית בנשמתה, וההורים פתחו עסק משותף למסגור תמונות וחפצי אמנות שקיים עד היום. אפרת מתארת: "חינכו אותנו לפתיחות, אהבה, חברות. הדבר הכי חשוב היה מי אתה, ולאו דווקא הצלחה והישגיות. ציונים לא היו כל כך חשובים, חשוב יותר היה מוסר העבודה, לפי העקרונות 'התחלת משהו – תסיים', 'עשה הכי טוב שאתה יכול, והכי חשוב שתהיה בן אדם'.

מימין: נועה, שיאון, יולי ואפרת (עומדת) בילדותם. צילום: פרטי
מימין: נועה, שיאון, יולי ואפרת (עומדת) בילדותם. צילום: פרטי

 

הלכתם לכיוונים מקצועיים שונים לגמרי

"כן. החינוך שקיבלנו היה מאוד פתוח ומגוון, ועיקרו 'מה שאתה טוב בו – תעשה, לא משנה מה, אנחנו מפרגנים'. בקריירה שלי, אני הצבתי לעצמי יעדים, אף אחד לא עמד ודחף אותי להצלחה".

"גדלנו בבית מאוד תומך שעודד ואפשר לנו לעשות את מה שאנחנו אוהבים", מחדד שיאון. "אם היינו אומרים שאנחנו רוצים לנגן בגיטרה, מיד היו קונים לנו גיטרה. בכל מה שרצינו להתנסות בו יכולנו להתנסות, לא הרגשנו שחסר דבר. משם הגישה שלנו באה, ומתוך החינוך לאמון באנשים, תקשורת בין אנשים, חברוּת". ונועה מוסיפה: "בחוגים השקיעו המון. כשלמדתי תופים, וההורים קנו לי את מערכת התופים הטובה ביותר שהייתה בארץ, למרות שלא היו עשירים".

יולי מוסיפה: "הכוח שלנו כאחים כיום הוא גם בכך שאנחנו שונים. יש מגוון רחב של כוחות לפנות אליהם כדי להתייעץ ולשתף ולהיות עוגן ועזרה. יש את המוח, יש את הרגש, יש את היזמות, יש את היצירתיות". והיא מסכמת: "חונכנו על ערכים של פתיחות, קבלת האחר, חמלה, חופש, אהבה. ערכים מאוד חשובים בעיניי. במקביל היה חשוב גם לא להזניח את הלימודים, להתפתח בתחום שאתה טוב בו, למצוא משהו שאתה אוהב ולהשקיע בו. הורינו היו שותפים בהתנדבות בהווי הקהילתי של הכפר, נתנו מכישוריהם לציבור, וזה הקרין לנו את ההבנה עד כמה רשת אוהבת ותומכת היא חשובה. זה חוזר אליך בסופו של דבר ברגעים שאתה צריך את הסביבה והשכנים. כך אני נוהגת גם כיום, בתל אביב, עם שכניי בבניין. הדלת שלי פתוחה לארח, כמו שבבית הורינו הדלת תמיד הייתה פתוחה".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות