fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

מר ישראל

שתי אהבותיו הגדולות של קובי חזן הן בעלי חיים ודגל ישראל. הוא גר בקרית חיים עם שישה כלבים, תרנגולות, אווזים ושתי עיזים, וכשהוא לא בביתו, הוא בסרביה, שם הקים בית ספר להגנה עצמית. חזן, ממקימי יחידת המסתערבים ובלש לשעבר במשטרת זבולון, מאמין באמונה שלמה כי הכלב הוא חברו הטוב של האדם. גם אם הוא פיטבול
קובי חזן. צילום: דורון גולן

לפני כמה חודשים פרש קובי חזן, 57, מהמשטרה, אבל זה לא אומר שהוא יוצא לפנסיה. לפני כחמש שנים נולד סיפור האהבה שלו עם משטרות ברחבי אירופה, לשם הוא טס כדי לאמן את השוטרים בשיטות חדשניות. וכך, בשנה האחרונה הוא מחלק את זמנו בין קרית חיים לבלגרד, בסרביה, שם הקים בית ספר להגנה עצמית.

הוא נולד בקרית חיים, בן בכור בין שלושה בנים. "הייתי ילד בעייתי", הוא אומר, "לימודים ואני לא ממש הלכנו ביחד, אבל עשיתי הרבה ספורט, וכל הזמן כלבים היו חלק ממני. פעם אספתי כלב מהרחוב, ואמא שלי לא הסכימה שאביא אותו הביתה. לא היו עמותות של בעלי חיים בשנות ה-70. הלכתי לאזור הפחים של הוועד למען החייל, וישבתי שם, עד שאמא הסכימה שאביא את הכלב הביתה. כל היום הייתי מסתובב עם כלבים".

כשמלאו לו 16, הבין אביו של חזן, שלימודים לא מדברים אל בנו. האב, שהיה ימאי, סידר לו עבודה על אוניית סוחר, כמלח כשיר שעובד על הסיפון, ובגיל שבו חבריו החלו ללמוד לבחינות הבגרות, הוא היה מפליג לארצות הברית.

 

קובי חזן. צילום: דורון גולן
קובי חזן. צילום: דורון גולן

הכלב הציל

בצבא שירת כלוחם חי"ר, וכשהשתחרר התגייס למשטרה. בימים ההם עודדו את חיילי החי"ר להתגייס למשמר הגבול. "הייתי בין המקימים של המסתערבים. מי שייסדו את היחידה היו אסף חפץ והסבא של עומר אדם, ניצב שמואל אדם. הם הקימו את היחידה ביהודה ושומרון, אבל אחרי מלחמת שלום הגליל הכניסו אותנו ללבנון. עבדנו הרבה בלכידת מבוקשים בשטחים. בלבנון הייתה תקופה של מטעני צד והכניסו אותנו למארבים, כי עבדנו עם כלבים".

חזן החל לעבוד עם כלבים כששירת בלבנון. הוא היה במחזור הראשון שעבד עם כלבי סיור ותקיפה. "הכלב הראשון שעבדתי איתו היה עוז, רועה גרמני, שהציל לי את החיים. ישבנו במארב על כביש החוף בלבנון, בין צור לצידון, וכל שישי וראשון היו שיירות שמכניסות חיילים. היינו יושבים על ציר הכביש ומנסים לאתר את המחבלים שיורים על השיירות. לילה אחד ישבנו ארבעה חבר'ה, אחרי שבוע כזה שכבר היינו גמורים. עשינו תורנות מי יהיה ער. שכבנו במארב, והכלב לידי. חיל הקשר היה עושה תצפיות, ומזהה לפי חום גוף, אבל לא ידעו אם זה איש או חיה. נמנמנו, ואחד היה תורן עם הקשר, פתאום הכלב מתחיל לגרגר, והם אומרים לי 'תשתיק אותו, אנחנו עייפים'. אני מוריד אותו לארץ, והוא שוב קם. זה כלב ממושמע שלא מסרב לפקודה, ופתאום הוא לא ממושמע. קמתי כדי להוריד את הכלב, כדי שלא יחשוף אותנו, אבל הוא קפץ עליי והשכיב אותי על הרצפה עם משקל הגוף שלו, ואז היה צרור מעלינו".

אוטובוס מולדת

אחרי ימי לבנון, באו ימי השגרה, שכללו חיפוש מבוקשים בשטחים ולעיתים גם במזרח ירושלים. אחד הדברים שחזן גאה בו הוא "אוטובוס מולדת", והוא מסביר: "מדובר באוטובוס אזרחי עם שתי דלתות יציאה בכל צד ודלת אחורית. בנינו אותו ביהודה ושומרון, והוא היה משמש פיתיון לבקבוקי תבערה שנזרקו על אוטובוסים. היינו מעכבים אוטובוס, ויוצאים לפניו. ככה תפסנו את החוליה הראשונה. על המודל הזה הקימו את יחידות דובדבן ושמשון".

חזן הדריך קרב מגע ביחידה, ואחרי מספר שנים עזב ועבר לבסיס ההדרכה של מג"ב בחורון, ומשם המשיך למשטרה הכחולה בתור בלש וסייר במשטרת זבולון. "כל החיים הכלבים ליוו אותי. לפני יותר מ-20 שנה הקמתי חוג לכלבי חיפוש והצלה ואירחתי קורסים ברחבה שלי. היינו מועדון כלבני ספורטיבי של אימוני כלבים, ואחר כך אימנתי לכל מיני גופים. כלב ייתן לך את החיים שלו עד טיפת הדם האחרונה, ומה שהוא מבקש זה פעם ב… ליטוף וזהו. אתה אומר לו 'בוא הנה' הוא בא, לא כמו אישה ששואלת 'מה תיתן לי'. אני הראשון בארץ שהתחיל לעבוד עם פיטבולים בסוף שנות ה-80, כשעוד לא ידעו בארץ מה זה הגזע הזה. הפיטבול שלי הגיע מחווה בארצות הברית. זה לא כלב רוצח. אין כלבים רוצחים, רצח זו תכונה אנושית. כלב, אם לא לימדת אותו לנשוך, לא ינשוך, ומי שכן, הוא חולה. כשאת מביאה את הגור, הוא לא נולד להיות רוצח. אופי של כלב נבנה מכמה תהליכים – מתנאי גידול, מחוויות נלמדות ומגנטיקה. כשאתה מקבל כלב בעייתי, כנראה שכמה דברים התפקששו, הגנטיקה לא נכונה, אבל הכלב עצמו לא יכול להיות רצחני. זה מתחיל עם צעירים שלוקחים כלב ומשחררים אותו על חתולה, ולא יעבור זמן שהוא ייפול על בנאדם. פיטבול הוא לא הרוצח הכלבי הראשון. הרועה הגרמני נושך יותר. הנאצים השתמשו ברועים גרמנים. אימנו אותם לכך".

הראשון בקרוספיט

חזן לא נישא מעולם, אבל יש לו שני ילדים משתי נשים שונות – בת חיילת וילד בן 3 וחצי. כל חייו חי במתחם רחב שטח בקרית חיים, שם גידל ואימן את הכלבים ובעלי חיים נוספים. מלבד בעלי החיים פיתח חזן שיטות להתנהגות מבצעית והגנה עצמית לשוטרים וביצע הדרכות רבות ליחידות שונות של משטרת ישראל.

"הייתי הראשון בארץ שעשה אימון קרוספיט. לא ידעו מה זה בישראל לפני 15 שנה, אז בהתחלה צחקו עליי, אבל כשהמארינס ואריות הים אימצו את השיטה, וזה נהיה התאחדות עולמית, התחילו להבין. כשאני עשיתי את זה, הייתי הראשון".

לפני כחמש שנים, בזמן שחזן חי עם אישה הונגרייה במתחם שלו בקרית חיים, נשלח חזן לחילופי משטרות בין ישראל לסרביה. "שם התחיל סיפור אהבה עם הסרבים והם התחילו להזמין אותי לאמן אותם באופן אישי. בעקבות כך נחשפתי לכל מיני מדינות, להונגרים, לרומנים, לסרבים. לא מזמן עלה סרטון של המשטרה הרומנית הממשלתית של השוטרים שעברו אצלי את הקורס הראשון ברומניה. זה התחיל כשמפקד המשטרה הסרבי העלה סרטון, בו אימנתי את השוטרים. בעקבות הסרטון פנה אליי קצין משטרה יהודי מהונגריה וסיפר לי על ההצקות לקהילה היהודית וביקש שאבוא להדריך אותם להגנה עצמית. נסעתי ועשיתי את זה בהתנדבות, ואחר כך הם הודו לי אמרו שהם כבר לא מפחדים ללכת לבית הכנסת ביום שישי. הסרטון שהרומנים העלו צבר ביום אחד 15 אלף צפיות. נכנסים שוטרים ואזרחים מכל העולם ושואלים מי זה חזן. התחלתי לקבל הזמנות מכל מזרח אירופה. גם בארץ הדרכתי את לגיון הזרים, לאחר שפנו אליי מהקונסוליה הצרפתית וביקשו מדריך קרב מגע. עשיתי את זה בהתנדבות".

מתאמנים מוסלמים

לפני כשנה, הקים חזן בסרביה בית ספר להגנה עצמית, לשם מגיעים אזרחים ואנשי ביטחון שמבקשים ללמוד באופן פרטי. "יש לי גם מתאמנים מוסלמים ואין להם בעיה איתי. על הבית שלי בסרביה יש דגל ישראל ענק שעשו לי במיוחד. אנשי הקהילה היהודית באו אליי הביתה והתקינו לי מזוזה. איפה שאני גר צוחקים עליי שאני כמעט סגן ראש העיר. אני נמצא שם הרבה יותר ממה שאני נמצא בישראל. בחורף אני בארץ, כי אני לא יכול לשרוד מינוס 20 מעלות. בקיץ אני שם. הסרבים הם מסבירי פנים, הם מדהימים, הם אלו ששמרו על היהודים בשואה. אני גר בגבול הונגריה ויש מלא הונגרים מסביבי".

בסרטון הרומני, שהביא לחזן את החשיפה הגדולה, הוא מלמד את השוטרים טכניקות פרקטיות לרחוב. "אני לא עושה את זה בשביל הפנסיה, ומה שחשוב לי יותר זה הדגל הישראלי. אם נשיא ארגון השוטרים ומפכ"ל רומניה רוצים להצטלם איתי, התנאי שלי הוא להצטלם רק עם דגל ישראל. השי שלי לקצינים ולמפקדים זה תמיד דגל ישראל, או סיכה, או חולצות שעל השרוול יש דגל ישראל. בכל מקום אני משאיר להם את דגל ישראל. הורג אותי שהם אומרים שאני לא נראה כמו היהודי הגלותי, אני משנה להם את דרך החשיבה על היהודי, אומר להם שההיסטוריה של היהודים היא של לוחמים, עוד מימי יהודה המכבי. אחרי כל אימון זו מסורת לשבת בבית קפה או בר, והם מתחילים לשאול שאלות על ההיסטוריה היהודית. את המשטרה הסרבית הבאתי כבר פעמיים לישראל, אני לוקח אותם לטיולים בארץ, וכשהם חוזרים לשם הם השגרירים הכי טובים שלנו".

קובי חזן. צילום: דורון גולן
קובי חזן. צילום: דורון גולן

בקרית חיים חי חזן עם שישה כלבים, תרנגולות, אווזים ושתי עיזים. בבלגרד, במקביל לבית הספר להגנה עצמית, הוא מאמן כלבי עבודה מסוג רועה בלגי, שלרוב מתגייסים אחר כך למשטרות באירופה.

"כשהגעתי לסרביה בפעם הראשונה, התאהבתי במקום. יום אחד אמרתי למפקד המשטרה, שאם הוא קורא לעצמו חבר, שיבוא לישראל. כשהוא בא, לקחתי אותו לבית שלי וביקשתי ממנו שימצא לי שטח כזה בסרביה. כשהייתי שם שוב וישבנו בארוחת ערב, הוא אמר לי 'אנחנו הולכים לראות מקומות באזור שאתה אוהב, אבל בדרך ניכנס לחבר לשתות קפה'. נכנסנו לאחוזה יפה, מקום מיוחד עם בריכות דגים ומדשאות, בא בעל הדירה, הכרנו, נשיקות, כי שם מיד מנשקים ולא תצא מהבית עד שתטעם מכל הדברים שהאישה עושה. הוא אמר לי לעשות סיבוב במקום והרגשתי הוליווד. הוא שאל אם אני אוהב את המקום, וכשאמרתי שכן, אמר לי 'זה שלך'. הבית נקנה בשלוש דקות.

"אני מסתכל אחורה על החיים שלי ומבין שבהרבה תחומים הייתי חלוץ, עשיתי דברים שהיום אני מבין שהצליחו כמו הקרוספיט שצחקו עליי, מי ידע שלפני חמש שנים זה יתפרץ ככה באופן עולמי".

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות