לילדים שגדלו בצל הקטיושות בקו עימות הצפוני במדינה תישאר סלידה מהישיבה הארוכה במקלטים המשותפים. הריח, הצפיפות והחנק הם חלק מהזיכרונות שיישארו לכל החיים. לעומת זאת 'מקלט האחים' בעכו מנפץ את המיתוס. הזכות למהפך שמורה לאשה אחת: כרימה כתילי שהצליחה להפיח רוח חיים במקלט מספר 51 ברחוב העצמאות 19 היכן שמתגוררים בשלום יהודים וערבים.
בעשר אצבעותיה, ובנחישותה הצליחה לשפץ לבדה מקלט מוזנח ומעופש שהפך למחסן כללי. כתילי, שיפצה וארגנה מחדש מיטות, צעצועים ברוחב לב, בגדים לשעת חירום, פינת קפה, ספרייה, פינת הנקה ומיטת תינוק, שולחן אוכל ופינת בריאות. בלב כבד מראה כתילי שהדבר היחיד שחסר במקלט זה מים זורמים מהברז, לאחר שהתאגיד העירוני סגר את השיבר.
את הכניסה למקלט מלווה שלט בשפה הערבית והעברית כשהמסר היחיד והתחושה הביתית בו הם שבשעת מלחמה כל בני המקום ערבים זה לזה. מעל הטלוויזיה הישנה מוצבים במרכזי החדר: הקוראן, התנ"ך והברית החדשה.
מקלט האחים הוא סמל לדו קיום ובשיא האירוניה נמצא ברחוב העצמאות. לפני שבועיים זכתה כתילי בתעודת הוקרה נוספת. פיקוד העורף שמע על מקלט האחים, צילם סרטון הסברה על המהפך שהובילה כתילי במקלט המשותף לדוגמא ומופת. כתילי, ערבייה נוצרייה, בת 75, אם לארבע בנות וסבתא לתשעה נכדים. היא נולדה וגדלה ברמלה. בגיל 17 הכירה את בעלה, תושב עכו. כנהוג במגזר הערבי עזבה כתילי את בית הוריה והסביבה המוכרת והרחיקה לעיר הצפונית. במשך השנים לצד מסירותה לבעלה החולה וגידול ילדיה היא טיפלה בילדים באופן פרטי ועסקה בתפירה סלונית.
כתילי אשה מוקפדת עד לפרטים הקטנים, כך אישיותה, כך ביתה, כך עבודתה וכך המקלט שעבר מהפך בזכותה. בחודש מאי השנה זכתה כתילי בתואר: שגרירת השלום בארץ והייתה לאשה הערבייה הראשונה בארץ שקיבלה תואר זה. גם בשנת 2014 הוענק לה אות יקירת העיר על תרומתה הענפה לקהילה. גם אז היתה לאשה הראשונה בעכו לדורות שהוענק לה תואר זה.
כתילי: "החיים היו מאד קשים, אך מעולם לא ויתרתי על הנתינה לאחר. שילדי גדלו מעט, ראיתי מודעה בעיתון שמחפשים רכזת למרכז יום לקשיש בעכו העתיקה. הצעתי את עצמי ועבדתי שם במשך 21 שנה. במקביל בשעות הערב עבדתי כמורה לתפירה בטמרה. במרכז יום לקשיש עשיתי את כל התפקידים: טלפנית, פקידה, מנהלת, מורה וגם ספרית שצריך. נסעתי להשתלמויות בכל הארץ, הייתי נחושה להצליח, ויש לי גם שלוש תעודות של מגשרת. כל חיי אני עובדת מתלמדת ולומדת. התפירה והאומנות אצלי הם לנפש ולימים תפרתי ביגוד מלא ל-65 שחקנים לסרט "יוסף".
לפני 19 שנה מקבלת כתילי טלפון עם הצעה מעניינת להיות נציגת עכו העתיקה לשעת חירום במתקן פס"ח (פינוי, סעד, חולים. ר"כ) . את התפקיד הזה ביצעה במשך כל אותם שנים. גם פה היא שולפת בגאווה שמונתה לערבייה הראשונה שכיהנה כמנהלת וכל זה בהתנדבות מלאה. את הידע הרחב למוכנות בשעת חירום שאבה משם.
בשנת 2009 עברה להתגורר ברחוב העצמאות. מיד עם כניסתה לדירה חיפשה כתילי את המקלט המשותף וכשמצאה אותו, נדהמה ממצבו העגום. כתילי ידעה מיד שזו תהיה המשימה שלה במיוחד לאחר מלחמת לבנון השנייה. היא פנתה לעזרה לעיריית עכו ששלחו צבעי שצבע את המקום. זה לא הספיק והיא הושיטה לו יד. השירותים היו במצב מחפיר והיא החליפה הכל לבדה, ניקתה ושדרגה עם בדים וריחות נעימים.
" זו הייתה האחריות המוטלת עליי, מול אלוהים ואחינו האדם", מסבירה כתילי, "אם יש מלחמה כולנו נהיה אחים, ושלא יהיה מצב של אפליה חס ושלום, ומי שייכנס למקלט ירגיש בנוח. ציירתי על הקיר את תיבת נוח שאנחנו הנוכחים בתוכה ולצידה יונים של שלום. בכל שנה אני מעדכנת רשימות של הדיירים שלהם שייך המקלט. יש לי מאגר טלפונים ומצבו הרפואי של כל דייר וכמות הילדים. רק הבעיה היחידה שבמקלט אין מים. יש תקלה בשיבר הראשי ותאגיד המים מי עכו ניתק את המים. אני סוחבת מים בעצמי וניסיתי לטפל בזה ללא הצלחה".
"אמא שלי גידלה אותי לנתינה מגיל תשע. עזרתי לעיוורת לחצות את הכביש, עבדתי בחופשים ואמא הדגישה בפניי שתמיד צריך לכבד את הרמדאן ואת יום כיפור. אני לא מרגישה שהחברה הערבית כפתה עליי משהו. כל דרך בחיים תלויה באדם ואם אשה מרגישה תעוזה ורצון להוכיח את עצמה היא תעשה זאת ללא תלות בדת. היום אני מרגישה שליחה, מעבירה את המסר שלי הלאה בהתנדבות מלאה. שאני רואה אנשים זרוקים ברחוב ומתעלמים מהם כאילו הם אוויר נחמץ לי הלב. לא מזמן ראיתי קשיש זרוק על המדרכה, קניתי לו פחית שתייה והרמתי אותו לספסל, למחרת הוא נפטר. השכנים אמרו לי: 'כרימה איזה מצווה עשית'.
אני הולכת לכנסייה ומקבלת מסרים, כל הזמן. לא מזמן הצלחתי לעצור נקמה בין משפחות ערביות בעכו על רקע סכסוך ורצח. אלוהים נותן לי כוחות ומעביר דרכי מסרים. במיוחד בעכו, עיר מעורבת שיש בה דו קיום".
כתילי היא אשה רוחנית, מאמינה מסבירה שהכל בידי אלוהים. בזמן שהיא ממשיכה לכבד במתוקים את אורחיה בביתה החם היא מאחלת לחברה הישראלית שלום. פרויקט אחד לא הושלם מבחינתה: הקמת קבוצת השלום של נשים בעכו. בשנת 2012 היא קבלה את התמיכה של הרשות המקומית, אך לא הצליחה לגייס מספיק נשים עם השותפות שהיו לה פרויקט. אך כתילי מאמינה שאין מקריות בחיים.
היא נזכרת: "כשקבלתי אות יקירת העיר עכו, הלכתי למסגד להזמין את השייח'. השייח' היה בסיור עם שגרירי שלום עולמיים מירושלים. הם שמעו על הנתינה שלי והגיעו לבקר בביתי ובזכותם קבלתי את אות שגרירת השלום בארץ, כך שאין מקריות בחיים.
במסגרת הפעילות אני מרצה לתלמידים בבית ספר. יום אחד קם תלמיד ושאל אותי: 'את חושבת שאם היו חיים במדינה רק יהודים היה שלום'? עניתי לו: 'מי זרק את יוסף לבאר'? 'מי הרג את הבל'? התשובה היא שצריך לחיות בוויתור בין העמים כי אנחנו אורחים בחיים האלה באנו ליהנות אז אסור לנו לריב, חייבים העמים לעשות ויתורים. אני אומרת כל הזמן. 'אם בליבי אין שלום, לא אוכל לעשות לתת שלום'" .
כתילי שמחה שבעכו יודעים להעריך נתינה. שכניה מברכים אותה בברכת שלום מיוחדת כך גם בני משפחתה ונכדיה. "כל פעם שתבואי לעכו תדעי שיש לך כאן בית", אמרה כתילי ונפרדה ממני לשלום.
המים חזרו למקלט
תגובת תאגיד מי עכו: "המקלט המשותף בבניין העצמאות 19 מוזן מצנרת מים רקובה ובעייתית שבאחריות דיירי הבניין אשר גרמה להוצאות רבות בחשבונות המים של הדיירים. מחודש מרץ 2016 ועד היום התאגיד פועל, בכל האמצעים העומדים לרשותו, מול דיירי הבניין לשיקום הצנרת הבעייתית אשר גרמה לניתוק המקלט המשותף מהמים. בעקבות פנייתך בנושא, ניתנה הנחייה לפנים משורת הדין לתקן נקודתית את המערכת לחידוש אספקת המים למקלט. יחד עם זאת אודה לכם מאוד שדיירי הבניין באמצעותכם יביאו את הסכמתם בפני התאגיד לתיקון התקלה באופן מוחלט כך שהמקרה דנן לא ישנה".
