מערכת החינוך בקיבוץ מענית עשתה בשנה האחרונה את מה שביישובים רבים היו רוצים לעשות אך לא יודעים איך, או שמוותרים מראש כי לא מאמינים שאפשר: היא הסבה בהצלחה, ביוזמת ההורים וההנהלה, את תפריט הילדים בכל מערכת החינוך לתפריט בריא הרבה יותר.
מלכה ויינשטיין, תושבת מושב בית הלוי, מנהלת את מערכת החינוך לגיל הרך במענית, נתקלה בדרישה למעבר לתזונה בריאה כשבאה מההורים. בקיבוץ יש להורים השפעה גדולה במערכת החינוך. "אין לי רקע בתחום התזונה, והורים עוררו את הנושא ושאלו שאלות", היא מתארת. "יש לי צוות נהדר והאוכל הוא אחד הנושאים החשובים עבור חלקו. הגעתי ליולה חלפין, נתורופתית מפרדס חנה, בהמלצת אחת האמהות. יולה ואני עבדנו בשיתוף פעולה עם ההורים ובנינו תכנית מול המטבח, הצוות וההורים. המטרה הייתה שיפור המזון בגני הילדים, החל מארוחות הצהרים שמסופקות על ידי קייטרינג וכלה בארוחות בוקר ובאירועים מיוחדים. זה אתגר. צריך שישתלם לקייטרינג להביא, למשל, אורז מלא. לא הייתה לי אפשרות להוסיף לו כסף. עשינו שינוי עצום, ובאמצעות שינויים בתפריט וייעול הבישול לא נדרשנו להגדיל את התקציב. לדוגמה, הפחתת כמות הבשר והכנסת ירקות לתוך קציצות אפשרה מעבר לבשר איכותי יותר ולא מוזרק, תוך שכמות הבשר נשארת במשקל תקני. זה היה תהליך איטי עם המון מפגשים וישיבות. הייתי צריכה לקבל את הסכמת חברת הקייטרינג כדי להיכנס למטבח ולמחסן ולהגיד 'זה כן' ו'זה לא'. הראינו לבעל העסק שאנחנו עוזרות לו לשדרג את הקייטרינג והוא מקבל גם עצות של נטורופתית על חשבוננו. עזרנו לו להבין שכדאי לתכנן את הסל ככה שיהיו בו מצרכים יותר בריאים. לא תמיד אוכל בריא הוא יותר יקר. למשל, תבלינים מעובדים הם יקרים, עדשים הם זולים".
מיקי אופיר, בעלי "הקייטרינג של אהובה" בשותפות עם זוהר בר נצר, מספר שהשינוי השפיע על כל מערך הקייטרינג שלו. "בליווי של יולה שדרגנו את כל תפריט הילדים והנוער ואנחנו מיישמים אותו גם במקומות אחרים. התפריט החדש הפך לתפריט שלנו בכל הצהרונים, הקייטנות ובתי הספר שאליהם אנחנו משווקים מזון, מניר עציון בצפון ועד גבעת השלושה בדרום".
חלפין, נטורופתית ומלווה לחיים בריאים, בנתה לילדים תפריט חדש שהוכנס לפועל בפברואר האחרון. "אין יותר מזונות מעובדים, מוזרקים ומטוגנים. יש שילוב של דגנים מלאים ולבנים, הוכנסו קטניות, התווספו מנות של דגים, יש ירקות חיים ומבושלים, ולא משומרים, בכל ארוחה. טיפולנו גם בארוחות הבוקר שמכינים בגנים. יש מגוון רחב יותר ומענה רחב יותר לילדים עם אלרגיות. זה הצליח כי מתחילת הדרך הבנו שיש ארבעה גורמים שאנחנו צריכים לעבוד עם כולם במקביל: המטבח, ההורים, הצוות והילדים".
הצוות הוא גורם משמעותי. וינשטיין מספרת: "עשינו סדנאות לצוות, הכנו מתוקים בריאים. הפכנו אשת צוות אחת בכל גן לאחראית תזונה, וגיבשנו את הקבוצה. גם לצוות הכללי עשינו סדנת בישול בריא. יולה עברה בגנים ועשתה הדרכה פרטנית תוך כדי ארוחות ונתנה מענה למקרים שדרשו יחס מיוחד. במקביל, בכל מכתב שכתבתי להורים היה דיווח על התקדמות נושא התזונה. היום יש לי שיחות רבות עם הורים שמרוצים ואומרים שהאוכל יותר טעים, יפה ומגוון".
לפעמים גישת הצוות היא המפתח לתגובת הילדים למזונות חדשים. וינשטיין מספרת לדוגמה סיפור שהתרחש באחד הגנים: "בגנים המטפלות אוכלות עם הילדים בכל שולחן, ובגן שיש בו שלושה שולחנות אוכל, בשניים מהשולחנות הילדים אכלו דייסת שיבולת שועל שהוכנסה לתפריט, ובשולחן השלישי הילדים לא הסכימו לאכול אותה. הסתבר שהמטפלת באותו שולחן נרתעה מהדייסה. כשהחלפנו בין המטפלות בשולחנות, הסיפור נפתר והילדים התחילו לאכול".
מה עושים כשהילדים לא מוכנים לטעום את המזונות החדשים? חלפין אומרת: "היו הורים שחששו בתחילת הדרך שהילד, שמורגל לאכול רק פסטה ושניצל, לא יאכל כלום. חלק גדול מזה הוא שיקוף של חששות המבוגרים. הנחות כמו 'ילדים אוהבים רק אורז לבן', 'ילדים אוהבים ממתקים', קשורים לכך שילדים התרגלו לזה, והצוות הופתע כמה מהר התרגלו למזון הבריא יותר. אפשר לעשות דברים ברוך, לא חייבים במלחמה. למשל, התחלנו לשים סלט ירקות על השולחן בצהריים לפני הדברים האחרים, שהילדים יאכלו אם הם רעבים לפני שיתמלאו בבשר ובפסטה. צריכת הירקות עלתה".
לבסוף הגיע הזמן לעבוד על ארוחות הביניים. "בקיבוצים הייתה אמונה שכשקמים משנת הצהריים חייבים משהו מתוק, כמו כריך עם שוקולד או עם ריבה", מספרת וינשטיין. "כל ארוחה מסתיימת בקינוח, ולגננות בקיבוץ היו הסברים פדגוגיים למה זה נחוץ. לא הלכנו ראש בראש, מצאנו דרכים יצירתיות: נשאיר את המתוק ונהפוך אותו למתוק בריא יותר, במקום ריבה ממרח תמרים או טחינה עם דבש (חלבה טבעית), או פירות, ובהמשך נבדוק אם צריך בכלל מתוק בסוף כל ארוחה, ונעשה זאת בהתחלה בגנים שיותר פתוחים לעניין. עם הזמן, הצוות מתחלף וצריך לחזור על ההדרכות. התהליך לעולם לא נגמר".
חוזרי משרד החינוך האוסרים על הגשת מזונות מעובדים ועשירים בשומן, בסוכר וקמח לבן במוסדות החינוך, מחזקים את הצוות בכך שהם בדרך הנכונה. חלפין: "מבחינתי הזנה טובה היא ערך שמערכת חינוך איכותית צריכה להעניק. אוכלים הרבה יותר מדי סוכר בישראל, ויש בעיה של השמנת ילדים. העולם הולך לכיוון של הפחתת סוכר". ווינשטיין משתפת מניסיונה להצלחה: "זה תהליך שצריך להתייחס אליו כאל ארוך טווח, לחזק את הצוות ולהתקדם בצעדים קטנים. צריך להיות מישהו במקום שמוביל את זה, והמנהלת החינוך חייבת להיות שותפה לכך בלב ובנשמה".
