אין איש בקריות שלא מכיר את צילה ברוך כסוג של מאמא תרזה. בכל אירוע שצריך עזרה, היא מתייצבת מיד בלי לשאול שאלות. היא בת 52, נשואה לאריה ואמא לליאור, 26, ונמרוד, 20. היא נולדה בקרית חיים, בת בכורה בין ארבעה ילדים, ועוד כילדה, תמיד הייתה פעילה. "תמיד עניינו אותי אנשים, אני בנאדם של אנשים, לא הייתי ספורטאית או מוזיקאית, הייתי בחוגים כמו כולם, קצת רקדתי, קצת קראטה או ריצות ארוכות, אבל הרוב היה הנוער העובד ואנשים".
אחרי שירות צבאי בחיל הים, הלכה ללמוד הוראה לגיל הרך במכללת גורדון ולוינסקי, ובמשך כ-26 שנים עבדה כגננת בגן עירוני בקרית ביאליק. בספטמבר האחרון פרשה. "הפעילות הציבורית התחילה במקום הכי קרוב לי, בוועדי הורים. תמיד עשיתי בשביל מישהו אחר, עזרתי לאהובה פרידמן או לעודד דוניץ, אף פעם לא הייתי בקטע של פוליטיקה, תמיד זה היה ממקום של לעזור לאחרים לקדם עניינים".
את העשייה החברתית החלה כשהייתה חלק מהצוות שהקים את מעגל נשים קריות. חברתה, נתי לוינזון, הייתה חברה במעגל בחיפה, שם הנשיאה גילי אייזן הייתה צריכה להקים מעגלים נוספים, וברוך נרתמה לעזרתה, להקמת המעגל בקריות.
"היינו בערב התרמה של מעגל נשים בחיפה וראינו מצגת. הבעל שלי אמר: 'את כל היום מתרוצצת, הנה תעשי משהו מסודר'. זה בא בד בבד עם ההצעה של גילי. נפגשנו, למדנו להכיר את הארגון, התחלנו בקטנה פה בקריה. הפרויקט הראשון שלנו היה 'בית חיים' בקרית חיים, שנתן מענה למשפחות שלא יודעות תפקוד בסיסי של משפחה כמו לאכול ארוחת ערב ביחד ולשוחח".
האולם והארנק התמלאו
האירוע הראשון של מעגל נשים קריות לגיוס כספים היה הרצאה של אלון גל באשכול הפיס בקרית חיים. להפתעת הבנות, האולם התמלא וגם הארנק של המעגל. "כארגון, העשייה שלנו היא יותר לארגונים אחרים, אבל אנחנו לא יכולות להתעלם מפניות אישיות. יש דברים שאני מצליחה לגלגל, כי אני פונה לזה ולזה, לא כל דבר אני מביאה למעגל, כי כשאני עוזרת למשפחה זה בדרך כלל לא נגמר. למועדוניות אנחנו יכולות לעשות פעילויות כל השנה ולחזור אליהן, וכמובן שיש פניות. כשמנהלת מועדונית אומרת שלילד אין בגדים ונעליים, אנו מתגייסות מיד, אבל אנחנו נותנות 'סוכריות', מעלות חיוך. הבנתי שלשנות את העולם לא אצליח, אבל אם אני יכולה לעשות קצת יותר טוב, להמתיק למישהו את היום והחודש, אז זהו".
אחד הפרויקטים הראשונים והמשמעותיים של המעגל הקרייתי נעשה כשברוך כיהנה כיו"רית שלו. "חברנו למעון גלעם, וכשהגענו לשם באחת הפעמים הראשונות, הרכז החברתי שעבדנו מולו אמר לנו, שיש להם מבנה ישן שפעם היה סדנה, והחלום שלו הוא לעשות מועדון לילדים. ראינו מבנה מוזנח ואמרנו שזה פרויקט שגדול עלינו. יש לי חבר שעבד בבז"ן שאמר לי שלהם יש כסף. התעקשתי על פגישה עם קשרי קהילה של בז"ן, עשיתי מצגת, שנה חיזרתי אחריהם. בסופו של דבר עשינו שם מועדון. העובדים של בז"ן באו, צבעו, פרקו, עשו חשמל, תקרה וריצוף, עשו הכל. פרויקט מדהים של מאות אלפי שקלים, ואנחנו הבאנו את המוצרים ועיצבנו את המקום. יצרנו מועדון עם מחשבים שולחנות משחק, ועד היום הם נהנים מהמועדון הזה".
כל שנה הן עושות פרויקט גדול אבל יש גם המון דברים אחרים. "לפני שלוש שנים עשינו פרויקט בקרית אתא, שיפצנו מועדונית. זה היה מבנה של העירייה בשכונה קשה. ראינו את המבנה ולא הבנו איך הם מתפקדים שם. נפגשנו עם ראש העירייה ואמרנו שאנחנו מוכנות לשקם, אבל שייתן לנו עובדי עירייה שיעבדו. הוא נרתם ועשינו שם מקום מהז'ורנלים עם מעצבת פנים. קנינו רהיטים ומוצרים. בטקס חנוכת המקום עם הרב וראש העיר, הכנסנו את הילדים והם כל כך התלהבו וזה רגעים שאי אפשר לשכוח. הכל היה ערוך לצרכים שלהם. ממש חשיבה לפרטים האחרונים. ראש העירייה אמר שמי שנותן, מקבל, והעניק לנו 10,000 שקלים לקניות באיקאה, איתם השתמשנו לעשות חדר של נסיכות לילדה חולה בקרית אתא, דרך עמותת משאלת לב".
ימי צוק איתן
פרויקט גדול שעשתה ברוך היה במהלך צוק איתן, כשנרתמה לסייע להורים לשנע טונות של מזון, ביגוד ושאר דברים שהחיילים צריכים. "זה התחיל בשבת, כשפנו אליי אימהות מהקריה. האימהות נפגשו ובכו כמה קשה להן שהילדים בעזה. הן פרסמו פוסט ושלחו לי בווטסאפ, ואמרתי שאני באה. זו הייתה הירתמות של כל הקהילה. התחלנו בבית של אימא אחת, אבל אחר כך קיבלנו את אשכול פיס בתיכון ושינענו משאיות לכל הגדודים. היה לי קשר עם כל החמ"לים בדרום, גם נסעתי באופן אישי לדרום לתחנת ריענון של דורון אלבז. דיברתי עם אחד המתנדבים שם והוא אמר לי מה צריך. מאשכול פיס יצאו משאיות ומנופים".
ויש גם פרויקטים עצובים, כמו משפחות נזקקות שברוך מלווה במשך שנים. יש משפחה אחת שמעגל נשים בקריות מלווה זה שבע שנים. "מדובר במשפחה חד הורית עם חמישה ילדים, וזה משהו שלא נגמר לעולם כי הם לא יוצאים ממעגל המצוקה. כשהכרנו את האמא, היא הייתה בהריון החמישי. אני זוכרת שלפני שהיא ילדה, סחבתי אנשים לדירה בקומה הרביעית בקרית ים, כדי להרים שידת החתלה ומקרר. עכשיו היא עושה בר מצווה. לפני שנתיים נשרף בית בקרית ים וצלצל אליי הדובר של העירייה שאבוא לעזור. כשהגעתי לשם חשכו עיניי. הכל שרוף. התחברתי לשיפוצניק בחיפה, שחף מלכה, קראתי לו לשעה, הוא הגיע, התלבש על המקום והביא מתנדבים. פניתי לרחמים נקש מאלמוג ולקבלן חיים הולנדר ואמרתי שאני חייבת עזרה. הם נתנו הכל. יש אנשים שאתה רק צריך להגיד להם, וזהו. זה רוחב לב שאין דברים כאלה".
אז מהי אישה חזקה בעיני ברוך? "אני חושבת שאישה חזקה היא אחת שיודעת ומסוגלת לתמרן גם משפחה, גם בית וגם מחוץ לבית, וזה יכול להיות קריירה או עשייה ומעורבות בקהילה. אישה צריכה להיות רגישה לסובבים אותה, רגישה לקהילה. האמת והיושרה הן הדברים שהכי חשובים אצלי, הם האלף-בית שלי, ובהן אני רואה חוזק".
