זיו קורן (46) הוא מותג. כלומר ביום יום הוא הצלם המוביל של "ישראל היום" (אחרי כמעט שני עשורים ב"ידיעות אחרונות") וצלם דוקו שאחראי על עשרות תערוכות ורשום על שורה מכובדת של פרסים, אבל הוא מותג. ועסוק. מאוד עסוק. לתאם איתו ראיון זו אחת המשימות היותר קשות.
אפשר אפילו לומר שקורן הוא יזם. הוא מייצר לעצמו פרויקטים באופן שיטתי ומנסה להציב את עצמו, עם המצלמה, במקום הקרוב ביותר למושא המצולם – בין אם זה דורש להיתלות על חבל מבניין לצד חיילי שייטת בתרגיל אימונים, לשחות באקווריום עם כרישים טורפים, לבלות כמה שבועות בבית חולים שדה בהאיטי, לבקר בכלא גואנטנמו, ללוות חייל פצוע בתהליך השיקום, או להצטרף למסע בחירות בארצות הברית. הכל במטרה לייצר דימויים שייחרתו בזיכרון.
אבל בתקופה האחרונה קורן עסוק במיוחד, לקראת התערוכה החדשה השלו, "6 על 6", בגלריה ארט אנד אבאוט של לי-מור כהן בעמק חפר.
גם עבור קורן, שכבר הציג ביותר מ-100 תערוכות בארץ ובחו"ל, זוהי תערוכה מיוחדת במינה: "כל הזמן היו אומרים לי שאני מציג תערוכות רק במרכז הארץ. תל אביב, ירושלים, מה עם הפריפריות? אחרי שפגשתי את לי-מור ונחשפתי לחלל המדהים בגלריה שלה, הבנתי שזה המקום המושלם להציג את שש התערוכות האחרונות שהצגתי בארץ במקום אחד. זה אולי המקום היחיד שיכול להכיל 300 תמונות ברמה הזו".
את קורן אנו תופסים לראיון מיד לאחר חזרתו מהודו, שם התכונן לפרויקט נוסף שאמור להעלות בעתיד הקרוב. כעת הוא עסוק כל כולו בהכנות לתערוכה, שתושק ביום חמישי הבא, 7 באפריל.
אילו תערוכות אפשר יהיה לראות שם?
"קודם כל את 'בלק אנד ווייט', התערוכה האחרונה שלי, שהוצגה בתל אביב וממש בימים אלה מוצגת גם בבורמה ובסין. הספר האחרון שלי, 'בלק אנד ווייט', זכה בארבעה פרסים, אחד בארץ, אחד בצרפת ושניים בארה"ב. הוא נבחר לאחד מספרי הצילום הטובים של השנה שעברה. שתי תערוכות שיוצגו הן מחו"ל, אחד מהודו ואחת על איידס מדרום אפריקה. תערוכות נוספות יהיו 'אורבניזם' שהוצגה בבת ים, '70 פנים' שהוצגה בירושלים ו'מיילסטון' שהוצגה בתל אביב".
"קשה למצוא הגדרה למה שאני עושה", הוא מסביר, "באנגלית יש מושג שיותר מתאים _ פוטו ג'ורנליסט – אבל אין לזה הגדרה מדויקת בעברית. צלם עיתונות הרי הולך לצלם מה שנשלח לצלם כדי להמחיש כתבה, ואילו אני לעיתים תכופות מייצר את הסיפור על ידי פנייה לגופים או אנשים שמעניינים אותי ואז אפילו כותב את הכתבה ובסוף אולי מוציא ספר או מציג בתערוכה. לכן ההגדרה לא כל כך מעניינת אותי".
"אני לא מחפש את הרגעים המתוכננים", הוא ממשיך, "את האירועים שבהם יש לכולם מאפרת צמודה וגברים מבוגרים מסתובבים עם ערימות של מייק~אפ על הפנים. אני פונה אל אנשים בחיפוש אחר משהו שאינו הצגה למצלמה, שמספר סיפור ויזואלי. ואני גם מכבד את המצולמים שלי. אני לא רוצה להביך אף אחד, ולכן באופן עקרוני אני לא מצלם אנשים אוכלים ואני ממש לא רוצה להתחבא מאחורי עץ כדי להשיג תמונה.
"על עצמי הייתי אומר שרוב העבודה שלי עוסקת בטיפול מגזיני באירועים חדשותיים, מתוך הבנה שהצלחנו להתגבר על המכשולים הטכניים. לא משנה אם אני באוהל בהאיטי או באוהל מההתנתקות – אני משדר תמונות לכל העולם ואני מחפש תמיד לייצר אייקונים".
אתה עוסק הרבה בנושאים קשים אפילו עצובים.
"היום, המגזינים הכי פופולריים בעולם הם מגזיני לייף סטייל, כלכלה וספורט. אני מרגיש צורך לגעת בנושאים שלא קלים לטיפול, לא קלים לחשיפה, זה מאתגר יותר ברמה העיתונאית. אני גם לא מרגיש שאני עושה אסתטיזציה של הסבל, כי אני לא בא להלל או לשפוט את זה אלא להציף את הדברים ולהביא אותם למודעות ציבורית".
אתם מצלם כמעט 30 שנה, היית במקומות היפים בעולם, ברגעים דרמטיים שנכנסו להיסטוריה, ואתה מתרגש מתערוכה?
"ברור. כי אין כבר מקומות שבהן אפשר להציג את הצילום המסורתי כמו שצריך. וכאן אנחנו מדברים על הגלריה ברמה הכי גבוהה. לצערי התרגלנו לראות תמונות בווטסאפ, בפייסבוק או ברמת נייר עיתון. די נדיר לראות צילום מסורתי איכותי שמעניק כמובן חוויית צפייה שונה לגמרי".
ומה הציפיות מהתערוכה הזו?
"אני תמיד מקווה שאנשים שיגיעו לתערוכות שלי יעברו חוויה רגשית אמוציונלית וירגישו שהצילומים מעניקים להם ערך מוסף. כמובן שאני גם אסתובב שם חלק מהזמן, בטח בהשקה, ואשמח לשמוע את ההתרשמות של האנשים. וכמובן שכמו בכל תערוכה, כל 300 התמונות יוצעו למכירה".
