fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

לילה בחוף אכזיב

טרק ים, המועדון המיתולוגי שהקים דני בירנבוים בשנות ה~60, עבר לידיים של אלדד גבריאל, איתם מלאכי ומוטי אוחנה, שחזרו לצפון, הוסיפו לשם המועדון את המילה אכזיב, ועושים את מה שהם הכי אוהבים. ככה זה כשיש לך את החוף הכי יפה בארץ
טרק ים- אכזיב. איתם מלאכי,מוטי אוחנה, אלדד גבריאל (צילום: דורון גולן(
טרק ים- אכזיב. איתם מלאכי,מוטי אוחנה, אלדד גבריאל (צילום: דורון גולן(

 

אלדד גבריאל (37) ממושב עין יעקב, איתם מלאכי (35) מושב לימן ומוטי אוחנה (34) משבי ציון הם שלושה חברי ילדות, שהחליטו לקחת את התיירות בגליל המערבי צעד אחד קדימה. בשנתיים האחרונות הם הבעלים החדשים והרוח  הצעירה והחיה במועדון טרק ים אכזיב, המועדון המיתולוגי שהקים דני בירנבוים. השלושה השקיעו במועדון את כל הונם וגם את מה שאין. בראיון ל"צפון-1" הם מדברי על הגשמת חלום, על החזון שהתושבים באזור יימצאו במקום בית, על בני הנוער שעבורם הם מודל לחיקוי, על הלגונות של אכזיב, האיים, הטבע והשליחות להעביר לתיירים מסר של שמירת על הטבע, צלילות, שיט בסירות טורנדו, גלישת סאפ ועוד. והם מצפים שאולי בעתיד הם ישנו את השם גליל מערבי לגליל הים התיכון.

הם בטוחים שיבוא יום ויהיה פה מהפך: "הים זה החוזק של המקום הזה", הם אומרים, "שנים הגליל המערבי סבל מנחיתות. ולנו יש את הערך הכי גדול".

השאיפה לעבוד במקצוע שהם אוהבים היא ערך עליון עבור גבריאל, מלאכי ואוחנה, שקמים כל בוקר לחופי אכזיב. בגילאי 30 פלוס, הם החליטו לשנות אורח חיים ולהתמקד באהבה הגדולה שלהם – הים- ובשפע האטרקציות שהוא יודע להעניק. חופי אכזיב הם היפים ביותר בארץ, שמורות של אלמוגים וטבע וחמישה איים, אליהם שטים בספינות, מבצעים צלילות שנורקלים בלגונות ובמערות ראש הנקרה ועוד.

הם מסמלים את התעוררות הגליל המערבי, בדיוק החזון עליו מדברת הפילנטרופית רעיה שטראוס בן~דרור, יוזמת מיזם אוצרות הגליל לפיתוח התיירות. בין אוצרות הגליל נמצא מועדון טרק ים אכזיב, שחבר בעמותת תיירות גליל מערבי של המועצה אזורית מטה אשר.

ועם זאת, אכזיב נותר בוסר. הפיתוח תקוע במסלולי התכנון, דיבורים על הקמת כפרי נופש ויחידות דיור, כולל טיילת מראש הנקרה ועד חופי עכו, שתמשוך את תושבי הארץ. מה שנותר הוא המשאב הגדול – הים.

טרק ים- אכזיב. איתם מלאכי,מוטי אוחנה, אלדד גבריאל (צילום: דורון גולן(
טרק ים- אכזיב. איתם מלאכי,מוטי אוחנה, אלדד גבריאל (צילום: דורון גולן(

בחזרה לים

מועדון טרק ים אכזיב הוא מוסד. הוקם ב~1964 על ידי האיש והאגדה דני בירנבוים   והיה למועדון הצלילה הראשון באזור שהתפתח לטיולי ג'יפים, שיט סירות טורנדו וחוויה. בשנת 1974 הפך הטרק ים להיות חלק מקלאב מד אכזיב, שכיום הוא נטוש. לאחר המועדון חצה את הכביש והשתכן בבית ערבי ישן ואותנטי מול שביל  הגישה לים. בירנבוים פרש לפני מספר שנים, כתב ספרים, הכין מסלולי טיולים ושיט, ומאז הוא עושה הכל כדי למקם את האטרקציות במרכז וחיפש בפינצטה את הדור שימשיך את מפעל חייו.

את הפוטנציאל גילו גבריאל, מלאכי ואוחנה, כולם גולשים מגיל צעיר. לפני שנתיים וחצי שמע אוחנה שמועדון טרק ים עומד למכירה. הוא יצר קשר עם מלאכי, שעבד במקום כשהיה נער, והם לא חשבו פעמיים. אלדד, שחי בסצנה התל~אביבית, ארז מזוודה וחזר לצפון. עבורו זו היתה הגשמה.

אוחנה: "גדלתי בנהריה. התחביב הכי גדול היה ים וגלישת גלים. אחרי הצבא  חייתי שנתיים במיאמי. כשחזרתי לארץ, עבדתי בקלאב מד כמשיט סירות וכמציל. ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיי, זה בער בי. אבל החיים מובילים למסלולים אחרים. אחרי החלמה מתאונת אופנוע קשה, עבדתי במשך מספר שנים בחברת משקאות. פתאום הגיעה ההזדמנות. נפגשתי עם בירנבוים, שסיפר שהוא פורש לגמלאות ורצה את האנשים הנכונים להמשיך את המורשת. הוא ראה אותנו כמו ילדיו ולמעשה זה כך עד היום. המשכנו את מפעל חייו והוספנו לטרק ים את השם אכזיב, כי זה מהות וכאן אנחנו נמצאים".

השלושה הם החלוצים החדשים. דור המשך של מייסד המקום, אבל חיים בתרבות אחרת, בתקופת אינסטנט, שבה צריך לחדש ולהגשים עבור המבקרים את החלומות בשעה אחת. מבינים שצריך שינוי מהותי. הכניסו את טרנד גלישת הסאפ,  פתחו את השער לקבוצות גדולות ולארגונים, למשפחות. לשיעורי יוגה פיטנס, ימי כיף וחוגים. יש להם שליחות לתרבות אחרת בצפון, כזו שבונה על המקומיים לזהות את המשאב האגדי של הים כאורך חיים.

מלאכי: "עבורי זה סוג של סגירת מעגל, כי עבדתי כאן בצעירותי. ניהלתי עסק משפחתי של משתלה במושב לימן, חייתי תקופה בארצות הברית. הים חיבר את שלושתנו. היום חושבים שהנוער שונה ומחובר למחשב, אבל זה לא נכון. בכל בוקר אנו רואים 50 ילדים יוצאים עם גלשנים לכיוון נהריה, וזה אומר הרבה על הצורך.  השבוע קיבלנו קבוצה של עיוורים וליקויי ראייה. העלנו אותם לסירות טורנדו. המחשנו לאחר את פאר היצירה של החופים. והם מרגישים את זה. זה ההישג הגדול. אנחנו עובדים גם עם כוחות הביטחון וכל יום כמעט אנחנו מצילים _ בעלי חיים ימייים, בעיקר צבים, שממש סובלים משקיות זבל. צריך שמור על החוף והמים והטבע".

גבריאל: "הייתי צריך סיבה טובה לחזור לגור בצפון. כל חיי עבדתי כאיש שיווק וגם במועדון זה תחום שאני מתמקד בו. המתכון להצלחה הוא בשיתופי פעולה. קורים כאן דברים, כל יום הוא חוויה שונה, יוצאת מהרגיל. הפסטיבלים שהיו פעם חוזרים לאט לאט".

אוחנה: "מאז שאני זוכר אות עצמי, ידעתי שאני רוצה מועדון ימי. חלמתי את זה ודיברתי על זה. הזמנתי את זה באנרגיות. אנחנו מרגישים שאכזיב חוזרת למפה.  אני לוקח קבוצות של מטיילים לאיים ולשנורקלים. הם מתפארים: 'וואי, זה כמו מקסיקו, כמו יוון, כמו הקריבים'. הם היו בכל העולם ואכזיב זה המקום האחרון שביקרו והוא יפה יותר מכל מקום בעולם שביקרו. היום מתחילים להבין את זה".

השלושה הם שחקנים חיזוק משמעותיים בפיתוח התיירותי. החזון שלהם הוא להיות מרכז תיירות מוביל בגליל מערבי, עם ימייה, צלילה ושיט. זה החזון שעומד  גם לעיני מטה אשר, המקדמת את תוכנית חזית הים. מלאכי: "אנחנו מבינים שאנחנו יכולים להוות מודל לחיקוי עבור הצעירים. הפעילות החינוכית שנקיים כאן היא בעיני הקדמה. מרבית ההתיישבות החדשה בקיבוצים היא של עירוניים, שמחפשים את אטרקציית הים. אני מאמין ובטוח שהם יגיעו אלינו".

גבריאל: " על הגליל המערבי צריך להסתכל ברמת המאקרו. ברמה הלאומית, צריך לשנות את השם של המקום לגליל הים תיכון. צריך לצאת מהגישה הפריפריאלית ולאמץ את הרוח היזמית. לנו קשה לשמוע 'לא', אלא איך כן. כרגע, כל הדור שלנו מתחלף והופך לאנשי עסקים החדשים בכדי להתפרנס בכבוד".

סאפ לחובבים

גבריאל , אוחנה ומלאכי מתארים את תופעת גלישת הסאפ כהארה. רבים חולמים לגלוש גלים, אך המקצוע לא מתאים לכל אחד ודורש מיומנות גדולה. טרנד הסאפ פתח צוהר לחובבים. אוחנה: "הסאפ חיבר את האנשים לים. במועדון יש לנו גם גולש סאפ בן 76. זה ספורט אתגרי נגיש. הכנסנו אותו לשוק המקומי ואנו עורכים תחרויות ופעילויות. זה כיף גדול. זה נקרא ליהנות מחלקת האלוהים ולאפשר פעילויות רב~תרבותיות. זה לא רק בסירה, אלא תרבות שלמה של היכרות עם הטבע. זה לא עסק בשביל לעשות כסף, אלא לעשות את מה שאתה הכי אוהב לעשות – לשמח אנשים. אין עוצמה יותר טובה מזה. אני גאה להיות זה שמכיר להם את חלקת האלוהים".

בשבת המועדון סגור. הם עובדים מבוקר עד לילה, משאירים משפחות וילדים מאחור, עסוקים להצעיד את העסק קדימה. ביום שבת מוקדש למנוחה. הם מברכים על ההחלטה.

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות