האחים זמיר וליאור גולן, יותם חרודי ויונתן לינב, חברי להקת The Goldman Brothers, עושים חיל במוזיקה והגיעו לאחרונה לפסגה מיוחדת. שנה לאחר שחזרו מהפקת אלבום ראשון אצל מפיק בינלאומי בלונדון, הם עדיין מעכלים את החוויה, מופיעים במרץ, משחררים סינגלים לרדיו ומתכוננים להשקת אלבום הבכורה שאמור לצאת במהלך השנה. "האלבום כבר גמור לגמרי ומוכן, זו רק שאלה של עיתוי מתי ייצא", הם אומרים.
ב-2014 הגו האחים זמיר וליאור גולן מעין שמר, מוזיקאים נלהבים מנעוריהם – זמיר גיטריסט וליאור סולן – רעיון לשיתוף פעולה בלהקה. כל אחד מהם כתב שירים ולא עבר זמן רב עד שהצטרפו אליהם כמתופף יותם חרודי, אף הוא מעין שמר, ויונתן לינב מפרדס חנה כקלידן והארבעה החלו לעבוד ביחד. לפני הכל, חייבים להבין את פשר השם. "שם משפחתנו היה גולדמן לפני שעוברת לגולן, והרעיון היה לחזור לשם המשפחה הישן שהיה לנו".
האחים גולן מעידים על עצמם שהם שונים מאוד זה מזה ואפילו הפוכים בטעמם ובהשקפותיהם בכל תחומי החיים – פרט למוזיקה. ליאור החל לנגן בפסנתר בגיל 7, עבר לגיטרה ושירה ומאז לא נטש את העיסוק המוזיקלי. זמיר התביית בגיל צעיר על גיטרה. "מגיל צעיר רציתי ללמוד גיטרה", מספר זמיר, "אבל המורה לנגינה שם לי את היד על הגיטרה ואמר שיש לי יד קטנה מדי, ורק בתיכון התחלתי לנגן, כשהחלום שלי בער בי". זמיר היה חבר בלהקות "הדור האחרון" שהופיעה בארץ והוציאה אלבומים ו"kwan" שהייתה מראשוני להקות האינדי בארץ. הוא מופיע עם ארקדי דוכין ולאחרונה עבד איתו בשיתוף פעולה באלבום "לאהוב או למות" שכולל שיתופי פעולה עם אביתר בנאי, מוניקה סקס, נורית גלרון, אהוד בנאי ויורם חזן שהתארחו באלבום ושרו שירים שזמיר ודוכין כתבו. בגולדמן ברדרס יש משהו אחר עבורו. "הלהקה הזאת היא סוג של שיא, והתחושה שאנחנו מקבלים היא שכל פעם עוד דלת נפתחת, עוד כיוון נפתח"
סדרת גיבוש
את הלהקה מאפיינת רבגוניות בגילאים ובעיסוקים: זמיר (43) הוא איש חינוך ומלמד מוזיקה. ליאור (34) מתפרנס כאיש הייטק, חרודי (38) מלמד מוזיקה במבואות עירון ובעל אולפן הקלטות ולינב (21), שזכור בין השאר כמי שהקים לפני כמה שנים עם חברו עומר ספנסר את אולפני השניים בכרכור, הוא חייל ומופיע עם להקת "התקווה 6".
כולם מחוברים למוזיקה כבר שנים, ואת סדרת הגיבוש הגדולה הם עברו לפני שנה בלונדון באופן בלתי צפוי, כשהמפיק כריס פוטר, שעבד בין השאר עם יו-2 והרולינג סטונס, התעניין בהם והפיק את אלבומם. ליאור מספר איך זה קרה: "היו לנו מספיק חומרים, החלטנו להתחיל לעבוד על אלבום וחיפשנו מפיק. יכולנו לעשות זאת בעצמנו, אבל חששנו מוויכוחים רבים ובעיות וחיפשנו מישהו שינתב את זה. במקביל לחיפושים בארץ, שלחנו מיילים למפיקים מחו"ל שרצינו לעבוד איתם וקיווינו שמישהו יגיב לנו. וזה קרה. כריס פוטר חזר אלינו אחרי שהתלהב מהסקיצות והחומרים ששלחנו והזמין אותנו ללונדון. הגענו לשם בינואר לפני שנה, שכרנו דירה ואולפן, הקלטנו את האלבום וחזרנו עם תוצאה שאנחנו מאוד מרוצים ממנה".
לא רק התוצאה אלא – במיוחד – הדרך הייתה כזאת שאחריה יכולה הלהקה לראות את עצמה כשלם הגדול מסכום חלקיו, לאחר שהוכיחו שהם יכולים לעזוב הכל, לחלוק חלל מגורים משותף, להיות יחד 24 שעות ביממה ולעבוד עם מי מפיק בעל שם עולמי. "העבודה הייתה מאוד מיוחדת", מספר יונתן, "באנו עם המון ציפיות ופנטזיות וכל אחד תיאר לעצמו את האדם שעמדנו לפגוש ואיך זה יהיה לעבוד איתו. במציאות פגשנו אדם מאוד שקט וצנוע, ואם חשבנו שהוא הולך להתערב בצורה אגרסיבית ביצירה שלנו – זה לא קרה. פוטר נתן לנו חופש רב ומרחב רחב ליצירה. בדיעבד הבנו שהמקומות שבהם הוא כן מצא לנכון להתערב היו כאלה שאנחנו מסכימים איתו, והבנו שהייתה מאחורי זה מחשבה רבה וניסיון. החוויה של כולנו בלונדון – חודשיים שבהם גרנו יחד, אכלנו יחד והלכנו יחד לאולפן – גיבשה אותנו כמו משפחה".
זמיר מוסיף: "כולנו אנשים עסוקים, עובדים, חלקנו בעלי משפחות, וזה היה מאוד קשה לעזוב הכל ולנסוע לשם. אבל כולם השקיעו ובאו, זו הייתה חוויה אדירה ושם ממש התחברנו והפכנו ללהקה. Goldman Brothers The זה כבר לא סתם שם. משהו התחבר מאוד חזק, ועכשיו אנחנו ממשיכים מתוך הכוח הזה. זה נתן לאנשים הרגשה של אמון, שהם יכולים להשקיע בדבר הזה את חייהם, ביטחון שיש רק בלהקות, שהלהקה יכולה לעשות הכל. אני רואה איך החברים משקיעים בזה את כל מה שיש להם, לוקחים סיכונים ומשקיעים מחירים. השילוב של יצירת מוזיקה וכל חוויית ההופעות והנסיעות אלו דברים ששווה לחיות בשבילם".
נכנסו לפלייליסט
לאחרונה הצטרף ללהקה הבסיסט יונתן הררי מגבעתיים, אף הוא חייל, אחרי פרישתו של עופר אשד ממענית. הם מופיעים ברחבי הארץ, הוציאו שני סינגלים, Oh My שהגיע לפלייליסט הערב של גלגל"צ, ו-Sea of Stars שיצא בחודש שעבר, ומתכננים לשחרר סינגל נוסף ממש בקרוב. כל זאת לפני יציאת האלבום, כמובן.
את סגנון הלהקה מאפיין זמיר בזהירות כפולק-רוק. ליאור אומר שהסגנון הוא רוק אלטרנטיבי/אינדי. כל אחד מביא את הגוון שלו. "אני מביא רוק עם גוון 'בריטי' יותר וליאור יותר אקוסטי ורך", מסביר זמיר. "הסגנון קצת בריטי וגם ישראלי, כי אנחנו מכאן".
הטקסטים באלבום עוסקים במצבו של האדם בתקופה המודרנית, בעולם שמצד אחד כולו מקושר באינספור צורות טכנולוגיות, אבל בפנים אנשים מוצאים את עצמם יותר ויותר מנותקים רגשית. "מיליוני אנשים לבד, ועל קו התפר הזה אנחנו מנסים למלא ברגש ובמוזיקה. אנשים חיים יחד בארץ – כמו בכל מקום – וזה מאלץ אותם להסתדר אחד עם השני. יש גם שירים יותר אישיים שעוסקים גם ביחסים עם בת זוג, משפחה, הסביבה הקרובה".
5 קטנות עם האחים גולן
- מודל לחיקוי? זמיר: בוב דילן. הוא תמיד הלך אחרי האמת שלו והיה נאמן לדרך ולמוזיקה שלו, ידע לשתף פעולה עם האנשים הנכונים ואמר דברים חשובים דרך המילים שלו. ליאור: בוב דילן ולאונרד כהן. שניהם אשפי מילים, ומילים תמיד היו בעיניי כוח מאוד גדול במוזיקה.
- מה לא תאכלו לעולם? זמיר: ביצה מקושקשת. ליאור: כרגע, חצילים. אבל עם השנים אני מנסה עוד ועוד דברים ולא יכול לומר שלעולם לא אוכל משהו.
- אמונה טפלה? זמיר: אין. אני משתדל שיהיו לי רק אמונות בעלות טעם. ליאור: הייתה לי חולצת מזל אדומה שהייתי לובש בהופעה והאמנתי שהיא ערובה להופעה מוצלחת, עד שבשלב מסוים החברים בלהקה לא הרשו לי אותה כי רצו משהו כהה יותר".
- מה תיקחו איתכם לאי בודד? זמיר: ארמה את השיטה ואקח איתי בכל זאת כמה חברים. ליאור: את הספר שאני קורא עכשיו, 'קדמת עדן' של ג'ון סטיינבק.
- חלום לא ממומש? זמיר: הייתי רוצה מאוד לצאת למסע הופעות בעולם עם הלהקה. ליאור: אין לי כזה. מילדותי תמיד חלמתי לעשות מוזיקה.
