מוקדם בבוקר עכשיו. ההודעה הרשמית על מותו של שמעון פרס אפילו עוד לא נמסרה אבל כלי התקשורת כבר רועשים וגועשים. עברו כבר כמעט עשר שנים מאז שפרס עזב את המשרד לפיתוח הנגב והגליל, אבל ליבו עוד לגמרי פועם שם. גם אני כבר לא שם כבר שש שנים, אבל הרוח שלו עוד מנשבת בי.
זכיתי להיות המנכ"ל הראשון של הרשות לפיתוח הגליל עם הקמת המשרד לפיתוח הנגב והגליל, תיק שפרס קיבל ובהתחלה, כמעט כולם גיחכו על חוסר החשיבות שלו. זכיתי כי קיבלתי הזדמנות נדירה לעבוד עם איש ענק שלימד אותי לראות קדימה ולא לפחד. לא לפחד מהחלומות שלי וגם לא לפחד להגשים אותם.
בהיותו השר לפיתוח הנגב והגליל, פרס הרים תרומה מכרעת לשינוי ולקידום של פרויקטים מחוללי מפנה באזור. כשהאוצר התנגד נחרצות לסלילת מסילת רכבת לכרמיאל הוא קבע עובדה והנה, כל מי שנוסע בכביש מבין שהרכבת כבר פה וזה עניין של כמה חודשים, שממשיכי דרכו של פרס יוכלו לבוא לגזור את הסרט ולהוכיח לכל פקידי האוצר, שעל אפם וחמתם, חלומות מתגשמים ואפשר לפתח את הפריפריה.
כשכולם צחקו ולא האמינו לדיבורים שלו על אוניברסיטה בגליל, אנחנו הקמנו בית ספר לרפואה בצפת. אלו רק שתי דוגמאות בולטות ליכולת שלו, לאהבה שלו לחלום, להסתכל קדימה ובמקביל לחשוב איך ליישם אותו. הוא תמיד היה אומר לי, "משה, אל תשמע להם. התפקיד שלהם זה לבלום ולהפריע והתפקיד שלנו זה לחלום ולבצע". הוא ידע על מי לסמוך ועל מה לסמוך כדי לראות את החלומות שלו, מופרעים או מופרכים ככל שיהיו, קורמים עור וגידים עוד בחייו.
פרס היה איש מעשה ואיש מלים. היה איש שגם אחרי 30 ישיבות ארוכות ומייגעות ביום, עוד היה לו כוח לדבר איתך ולהמשיך לראות עוד פרויקט, או לפגוש עוד קבוצת בני נוער. היתה לו יכולות וירטואוזית לחלק את הקשב שלו בין אנשים. היתה לו יכולת נדירה להקשיב, לחשוב ולדבר במקביל, איזה חוש שישי ורגישות לכל הניואנסים שנמצאים בחדר, למילים שנאמרות, למסרים הסמויים, לתנועות גוף ולמבטים של אנשים שמהם שאב את היכולת להבין מה באמת קורה ומה באמת צריך להחליט.
ברמה החברית, האישית, שמעון הסתובב בכל העולם ובכל הארץ, וכשהיה מגיע לצפון ידע בדיוק איפה המסעדות הכי טובות, איפה מוצאים כוס יין איכותית ושתהיה סביבו חברותא טובה, אנשים שנעים ומעניין איתם, הוא ידע לשבת בקבוצה קטנה ולהתבדח על החיים. היכולת הזאת שלו לעבור מעבודה, לכיף ובחזרה לפוליטיקה היתה דבר שראוי להעריץ. היכולת הזאת, היא הדבר שגרם לי לעבוד איתו. למרות שהייתי צעיר מאוד הייתי שייך למחנה רבין, הייתי איש של פואד ופרס, למרות שידע זאת, בחר בי להיות המנכ"ל שלו בגליל. בחר בי להיות איש אמונו בצפון. הוא הצליח ללכוד אותי ולהביא אותי לעמוד בראש המערכת כי החשיבה שלו היתה כל הזמן גם מקצועית, גם אישית וגם פוליטית בו זמנית.
וזה אולי הדבר שמבחינתי הכי מסמל את שמעון ואותו אני בוחר לקחת איתי להמשך החיים. אנחנו אנשים מורכבים שצריכים להיות כל הזמן עם היד על הדופק בכל החלקים בחיים שלנו: בחיים האישיים, במשפחה, בחיים המקצועיים וכמובן גם בפוליטיקה. אי אפשר רק לדבר חזון ואסטרטגיה, חייבים לפעול. גם לטפל בכאן ובעכשיו וגם לתכנן את העתיד. גם ליהנות מכוס יין טוב וארוחה טובה וגם לעבוד קשה, גם להילחם במתחרים שלך וגם לשתף איתם פעולה, גם להיות חזקים וגם לחתור לשלום.
תנוח בשלום. עשית את שלך פה.
סגן ראש המועצה האזורית מטה אשר משה דוידוביץ' כיהן כמנכ"ל הרשות לפיתוח הגליל בשנים 2005-2010
