fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

"כשאני עושה סקי מים אני מרגיש הכי קרוב למה שהייתי פעם"

רונן דוד צילום אתגרים

"עכשיו כשאני עושה סקי מים בכינרת אני מרגיש לראשונה הכי קרוב לפעם – כשלא הייתי נכה". ב-30 לדצמבר 2011 התהפכו חייו של רונן דוד כאשר נפצע קשה בתאונת אופנוע והפך משותק בפלג גופו התחתון. אחרי תהליך ארוך של שיקום והתמודדות עם המציאות החדשה, כשאשתו, המשפחה והחברים לצדו, הוא חזר לים, עושה סקי מים בכינרת, סקי שלג, מתעמל בחדר כושר, משחק רוגבי, השתתף בתחרות גלישת גלים וגם מעורב מאוד בגידול שלוש בנותיו.

רונן דוד סקי בכנרת צילום עצמי
רונן דוד סקי בכנרת צילום עצמי

ליל ה-30 בדצמבר 2011 הוא הלילה בו השתנו חייו של רונן דוד מנתניה. אחרי שהיה בהרדמה מלאה חגגו לו יום הולדת כפול בבית החולים. יום הולדת שציין גם את חזרתו לחיים. רונן, שהיה כבר נשוי ואב לתינוקת בת שנה וחצי, נפצע קשה בתאונת אופנוע כשהחליק על כתם שמן ונזרק אל מעקה בטחון בצומת רעננה.

רונן, קניין של יהלומי גלם מאפריקה בבורסה ליהלומים, היה נוסע לזימבבואה, מוזמביק ודרום אפריקה לפחות פעם בחודש. הוא חי את החיים הטובים עם רעייתו אושרת ולעבודה או לרכבת היה מגיע כל יום על אופנוע מנהלים 600 סמ"ק. ואז אירעה התאונה ששינתה את חייו.

"חזרתי מרעננה עם חבר כשהוא נוהג אחרי ברכב ואני על האופנוע. בתאונה נשברו שש צלעות כשאחת פגעה בריאה, עצם הבריח נשברה וחוליה בגובה החזה התרסקה לתוך תעלת השדרה. מיד לאחר התאונה, כשעוד הייתי בהכרה, הבנתי שאכלתי אותה. הרגשתי שאני מנסה לקום ולא מצליח, חשבתי ששברתי את הרגליים. אני מכה על הרגלים ולא מרגיש אותן ואז התחלתי להבין מה קרה. החבר שנסע אחרי ראה את התאונה ואת האופנוע עף באוויר. אחרי שקיבעו אותי העבירו אותי תוך דקות לבית החולים מאיר הסמוך. הייתי פצוע קשה עם דימומים פנימיים בכל הגוף".

לפני שהוא עלה על האופנוע דיבר רונן עם אשתו אושרת שהייתה בטיול בניו יורק: "כשהגעתי לבית החולים אמרתי לחבר שלי ולצוות שאשתי בניו יורק, אף אחד לא ידבר איתה מלבדי. אני אכנס לניתוח ואדבר איתה אחר כך. לא רציתי להרוס לה את הטיול שרק יומיים קודם לכן התחילה אותו עם ההורים שלה והתינוקת".

רונן דוד בכנרת. צילום עצמי
רונן דוד בכנרת. צילום עצמי

הוא עבר ניתוח בן חמש שעות בו קיבעו לו חוליות והתקינו פלטות שמחברות את עמוד השדרה במקומה של החוליה שהתרסקה. לאחר הידרדרות במצבו הוא אף הגיע למצב של החייאה. אשתו הוזעקה מניו יורק ותוך 24 שעות כבר הייתה לצידו בטיפול נמרץ. הוא הורדם והונשם ורק לאחר שבועיים התעורר בדיוק ליום הולדתו ה-39. "כל השבועיים האלה לא ידעתי מה קורה, אבל אנשים הקיפו אותי כל הזמן, החל מהבוס שלי וכל מי שהיה חבר שלי היה בתורנות השגחה עלי".

לפני הניתוח הוא אמנם לא הרגיש את הרגליים וחשב שמקסימום הוא ייעזר בקביים וגם כשהתעורר אחרי שבועיים בטיפול נמרץ עדיין לא הבין מה גודל האסון. הוא מצא את עצמו משותק בחלק הגוף התחתון שלו: "אשתי ידעה ואני לא ידעתי שהיא יודעת. כל החברים שלי ידעו ורק אני לא ידעתי. האמנתי שהשיקום יחזיר אותי למצבי הקודם, אבל אחרי זמן קצר הבנתי שמה שהיה כבר לא יהיה. אני יותר לא אוכל ללכת ואני צריך לעשות ריסטרט, להתחיל חיים אחרים. לא ידעתי עדיין מה יקרה במשפחה שלי כשהילדה היחידה שלנו הייתה אז בת שנה וחצי בלבד".

להתחיל חיים אחרים

אחרי חודש בטיפול נמרץ ושמונה חודשים בשיקום חזר רונן הביתה ובלבו חשש גדול. בבית חולים ובשיקום היה עטוף אחיות רופאים ומטפלים: "זה מפחיד. לראשונה אני לבד רק עם אשתי ושנינו צריכים להתמודד עם המגבלה הקשה. למזלי יש לי פרטנרית לחיים. היינו זוג צעיר, רק שנתיים לנישואין עם תינוקת רכה. הבנתי שהחיים משתנים ואני כבר לא אותו רונן. אמרתי לאשתי שאני אבין אותה אם היא תרצה להיפרד ממני ולהתחיל חיים אחרים. היא אמרה לי: 'זו הפעם האחרונה שאתה אומר לי את זה בחיים' ואני לא אשכח את זה לעולם".

בבית החולים בשיקום, המשפחה והחברים שלו עשו משמרות בימים ובלילות כדי להיות איתו, לעזור ולעודד אותו: "יש נפילות בעיקר שאתה מבין וחושב מה יהיה הלאה בעתיד. עד היום לא השלמתי עם הנכות וכל הזמן מתגעגע לעבר. יש לי חבר יקר ששמו יוסי קורן, גם הוא על כסא גלגלים. הוא נפצע מספר חודשים לפני בתאונת אופניים, הוא נמצא שנות אור קדימה ממני בהתאקלמות. הוא סוג של מנטור בשבילי וקיצר עבורי המון מהדרך שהוא עבר בה לפניי. אני מוקיר לו הרבה תודה".

מטייל עם הבת. צילום עצמי
מטייל עם הבת. צילום עצמי

בהיותו בשיקום הנוירולוגי בתל השומר נחשף רונן לאנשים שבעיניו הם מלאכים. היו אלה רופאים, אחיות נפלאות, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק ושאר הצוות: "הגעתי לשיקום שבור תרתי משמע, לא יכולתי אפילו לחתום את השם שלי מרוב שהייתי מרוסק. הם פשוט 'תיקנו' אותי. אין לי מילים שיגדירו באמת את התודה הענקית שאני חב להם. על המסירות, העידוד וההכנה לחיים החדשים. גם חודשים אחרי שעזבתי והיו לי שאלות, תהיות, עזרה מ'חבר טלפוני' הם היו שם. גם כשהייתי בחו"ל והייתי צריך לשאול על תרופות מקומיות, העזרה הייתה 24/7".

רונן שיחק בעבר בנבחרת הכדורגל של בורסת היהלומים, שיחק טניס, כדורגל חופים והאהבה הגדולה שלו הייתה לים. הוא היה גולש גלים, צולל, שוחה, עשה קייט סרפינג והיה לו אופנוע ים.

"אחד הדברים שחסרים לי היום זה הים. אני נע על כסא גלגלים וכשאני מגיע לים אני תלוי באחרים. עשיתי כל מיני פעולות ספורט אחרי התאונה ויש לי בעיה עם ההגדרה של ספורט נכים".

המגבלה שלו מזכירה לו כל הזמן מה הוא מפסיד: "זה לא רק המגבלה בספורט, בים או בכלל בכל מה שהים מציע, אני מתקשה לבלות עם הבת שלי בים, או ללכת לטייל איתה בפרדס. אני אמנם משקיע בילדות שלי ויש לי יותר זמן איכות איתן מאשר לכל אבא אבל יש דברים שאני מפסיד".

כאשר אושרת ורונן התלבטו בין דירה בעיר ימים לבין דירה בקרית השרון ההחלטה לבחור בקרית השרון הייתה דווקא בגלל היותה רחוקה יותר מהים: "חשבתי כל הזמן למה אני צריך להתעורר כל בוקר ולראות את הים ולהתעצבן שאני לא יכול להגיע אליו. בדיעבד עשינו החלטה נכונה מאד. קרית השרון היא שכונה צעירה, אנחנו מוקפים שכנים טובים ולילדות יש מסגרות מתאימות וכך גם לי ולרעייתי".

משפחה מאושרת. רונן אושרת והבנות
משפחה מאושרת. רונן אושרת והבנות

לאחר התאונה נולדו התאומות סהר ומאיה, היום בנות 4.5, אחיות לליאור בת 8.5. רונן רואה בהגדלת המשפחה ניצחון גדול. רעייתו עובדת בבורסה והוא מבקר שם מפעם לפעם ומסייע בטיפול בילדות: "הילדות מודעות למגבלה שלי, אך הן נולדו למצב הזה. אני רואה שיש להן רגישות רבה ואמפתיה. המציאות בה הן גדלות ביגרה אותן. הן ילדות שיודעות להכיל. אני יודע שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. האבהות שלי שונה, כשאני רוצה לקחת את הילדה לשחות מישהו אחר צריך לעשות את זה, מאידך אני נוכח הרבה יותר בחיים שלהן. חיי המשפחה שלנו שגרתיים, מלאים וטובים. אנחנו יוצרים לילדות חוויות מגוונות, בוחרים למצות מה כן אפשר לעשות וברור לנו שהילדות שלנו מאושרות. אנחנו בוחרים באפשרי ופחות מתעסקים במה שלא. הזוגיות שלנו פורחת, הבית שלנו שמח, אנחנו מוקפים בחברים מהעבר ובחברים חדשים וכמובן בבני המשפחה קרובים ורחוקים שהקשר עימם רק מתהדק מאז התאונה. על המושג חברות אתה למד בעיקר ברגעים הקשים וכאלו היו לא מעט. מושג חדש אליו התוודענו מאז התאונה הוא נגישות. אנחנו מטיילים בארץ ובעולם. זה מורכב יותר, אבל כשלוקחים את ה'באסה' ב'סבבה' לומדים להסתדר ולהסתגל ברוח טובה. למדנו שאנשים טובים תמיד נמצאים באמצע הדרך. אני חושב שנתניה היא עיר נגישה, בחלק גדול מהרחובות יש מקומות חניה מסומנים לנכים, במקומות הבילוי בפארקים, בקניונים, בטיילת ובחוף הים".

הגוף שלי עף

למרות שהים מעצבן את רונן והוא בחר לגור רחוק ממנו, לאחרונה הוא עושה פעילויות רבות בים במסגרת עמותת "אתגרים". אתם יכולים לראות אותו למשל עושה סקי מים בכינרת: "לפני שלוש שנים פגשתי בשיקום את אלון מאורי, נכה המרכז את ענף ספורט סקי מים באתגרים. הוא סיפר לי איך נראים החיים אחרי. הוא הראה לי סרטונים שלו כמדריך סקי מים. אמרתי לו שזה לא יכול להיות. אחרי שנה הוא כבר שכנע אותי לעשות את הקורס כשגדי חייט מבית חרות הוא אחד המתנדבים. עכשיו כשאני עושה סקי מים בכינרת אני מרגיש לראשונה הכי קרוב לפעם – כשלא הייתי נכה. זה נכון שהיו נפילות רבות אבל היום אני עושה סקי במהירות של 45 קמ"ש. אני מרגיש את הגוף שלי עף, אני מרחף פיזית ורוחנית. אני עושה סקי מספר פעמים בשנה אך אם היה אפשר הייתי עושה יותר. יש לנו רק סירה אחת ויש הרבה נכים שמבקשים לעשות סקי. אנחנו זקוקים לתרומה של 250 אלף שקלים כדי לקנות סירה חדשה כאשר היצרן של הסירה כבר ויתר על הרווח שלו וגם היבואן ויתר על חלקו. מרגש לראות מה אנשים מסוגלים לעשות בסקי. ראיתי עיוורים, קטועי גפיים עושים סקי כאשר לכולם חוזרת חדוות החיים בפעילות הזאת. זה מחזיר את האדרנלין. לוקח לי יומיים אחרי הסקי לחזור לחיי היום יום ולהתאפס".

רונן מתאמן בחדר כושר בקנטרי בקרית השרון, שיחק רוגבי, עשה סקי שלג, שיחק טניס שולחן ואף זכה לאחרונה במקום ראשון בגלישת גלים.

רונן דוד עמותת אתגרים. צילום עצמי
רונן דוד עמותת אתגרים. צילום עצמי

חוזרים לשגרה – עמותת אתגרים

עמותת אתגרים  https://etgarim.org/ נוסדה בשנת 1995 על-ידי גרעין של נכי צה"ל, נכים אזרחיים ואנשי שיקום במטרה לסייע בשיקום פיזי, נפשי וחברתי של ילדים, בני נוער ובוגרים באמצעות פעילות ספורט אתגרי ונופש פעיל בחיק הטבע. העמותה עוסקת בקידום והעצמה ומיצוי הפוטנציאל האישי הגלום באדם, טיפוח מצוינות ויצירת דימוי חדש וחיובי של האדם עם המוגבלות כלפי עצמו ובעיני החברה. בישראל כ- 1,600,000 ילדים, בני נוער ובוגרים עם מגבלות פיזיות, נפשיות וחושיות. אתגרים מסייעת להם לשוב ולנהל חיים שגרתיים ככל האפשר, להאמין בעצמם ולהגביר את היכולות שלהם.

גדי חייט, מרצה במכללת רופין, איש פרסום ושיווק, מתנדב כבר שלוש שנים באתגרים בענף סקי מים: "מאז שנוסד ענף סקי המים באתגרים הוא גדל ומתפתח. סקי המים מאפשר לאנשים עם מוגבלויות פיסיות ונפשיות את ההזדמנות לגלות את היכולות הטמונות בהם דרך האתגר והריגוש מספורט זה. המדריכים המקצועיים מלמדים את הגולשים עם המוגבלות כיצד לעשות סקי מים בפעם הראשונה, או לגלות מחדש את פעילות סקי המים שאבדה כתוצאה מתאונה או פציעה. מטרת הענף היא להמשיך ולשפר את היכולת וכישורי הסקי של המשתתפים. התוצאות מדהימות – היכולות הפיסיות של המשתתפים משתפרות, הם רוכשים מיומנויות חברתיות והאמונה ביכולת שלהם מתעצמת. אנחנו באתגרים נותנים לגולשים עם המוגבלות את ההזדמנות לפעול מעבר לגבולות הנכות ולהרגיש את העוצמה של הספורט אתגרי. עבר עוד קיץ בו הגשמנו חלומות והפכנו את הבלתי אפשרי לאפשרי. עוד אנשים עם מוגבלויות שונות הוכיחו שוב שאפשר לרחף על המים. סקי מים. זה כל הסיפור. לראות את החיוך של אדם עם מוגבלות גולש בכינרת בפעם הראשונה, מציף אותנו בתחושות מדהימות. ענף סקי המים בעמותת אתגרים ימשיך ויפרח ויוסיף עוד ועוד אנשים מאותגרים, הרוצים לנצח את המגבלה. אבל לא נוכל לעשות זאת בלי עזרה. סירת הסקי הוותיקה והנאמנה שלנו לא תחזיק מעמד עוד הרבה זמן ושמנו מטרה ברורה מול העיניים: להתחדש בהקדם בסירה חדשה על מנת שנוכל להמשיך בפעילות המבורכת הזו. אנו זקוקים לחבל עזרה". לפרטים לגבי תרומה לענף סקי המים – אלון מאורי – 052-6804400 או במייל –  etgarim.waterski@gmail.com

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות