fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

כמו בימים הגדולים

בשבוע שעבר אסף רביץ הדגיש כאן שהפועל חיפה תלויה בעדן בן בסט וחנן ממן. בשבת ראינו עד כמה זה נכון, בעיקר לנוכח חסרונו של ממן בגלל פציעה. השערים של בן בסט השנה, כולל זה שכבש בשבת, הם שערים של מומנטום ברמה העונתית, הם מגיעים בדיוק ברגע בו הפועל חיפה באמת זקוקה להם

אוניברסלי / אסף רביץ

הפועל חיפה השיגה בשבת את אחד הנצחונות הכי חשובים שלה העונה. הוא היה חשוב דווקא כי הושג במשחק ביתי מול קבוצה בינונית, כי אלה משחקי הלחם והחמאה של שאיפות הצמרת של ניר קלינגר. הקבוצה שלו הוכיחה לעצמה ולנו שהיא יודעת לנצח גם בתקופה לא טובה וגם ללא השחקן הכי יצירתי והכי חשוב להתקפה שלה, כי היא בנתה לעצמה בסיס מספיק חזק בדיוק בשביל משחקים מהסוג הזה.

במחצית הראשונה הבסיס הזה בא לידי ביטוי. לאחר פתיחה מבולבלת, הפועל חיפה השתלטה על המשחק בזכות יתרון מובהק שיצר מרכז השדה הדומיננטי שלה. לירן סרדל, רסמוס ורוסלן ברסקי (שלא היה מפוקס בשבת) הם שלושת השחקנים שעשו הכי הרבה קילומטרז' בשתי הקבוצות. זה אפשר לאדומים להיראות כאילו יש להם שחקן יותר, להיות ראשונים לכדורים תועים ולנצח את רוב הקרבות באמצע.

אבל ללא חנן ממן, וגם ראדו גינסארי המלוטש והיצירתי, השליטה במרכז השדה לא תורגמה למספיק מצבי הבקעה. זה נראה כמו משחק שיכול להסתבך כמו שני הקודמים, עד שהגיע המהלך של השער הראשון והבהיר את שני ההבדלים המרכזיים בין הפועל חיפה נטולת ממן למכבי פ"ת.

הגנה איכותית

ההבדל הראשון: השער הזה מדגים בדיוק אילו שערים הפועל חיפה לא סופגת השנה. רוב ההזדמנויות של היריבות מגיעות מטעויות בודדות, אבל מצבים כאלה בהם ההגנה כולה לא מתפקדת, לא קורים בקבוצה של קלינגר.

המהלך של השער כלל את אלון תורג'מן שקיבל את הכדור עם הגב והבלם שלו הלך אחורה במקום ללחוץ אותו, עדן בן בסט נותר חופשי לגמרי כי גם המגן שלו לא נשאר קרוב אליו, פער עצום בין הקישור להגנה של המלאבסים שאפשר לבן בסט לנוע בנחת ולבעוט בחופשיות ובעיטה מרחוק לפינה הקרובה ששוער לא אמור לספוג. הפועל חיפה ספגה כל כך הרבה שערים מהסוג הזה בשנים האחרונות, השנה זה לא קורה, מהלך כזה בכלל לא מתחיל מול האדומים.

ההבדל השני: עדן בן בסט. בשבוע שעבר התייחסתי לתלות של הקבוצה בו ובממן, בשבת בן בסט הוכיח שוב כמה הוא באמת חשוב לקבוצה ושלהיות תלוי בו זה לא דבר רע. המומחיות שלו השנה היא לכבוש שערים חשובים. כל השערים שהוא כבש השנה הביאו להפועל חיפה נקודות, כולם היו במצב של שוויון או פיגור של שער במשחקים שהפועל לא הפסידה וברובם גם ניצחה.

אך זו רק תחילת הסיפור על חשיבות השערים של בן בסט. רוב השערים שלו הם בדרגת קושי גבוהה, לא סיום פשוט של התקפה טובה, אלא הבלחות בודדות של איכות. שלושה משבעת השערים שלו הגיעו מבעיטות מחוץ לרחבה, האחרים כללו סיומת חדה ממצב לא קל. לשוערים יש אשמה בחלק גדול מהשערים שלו, כי הוא יודע למצוא את הפינה במצבים לא צפויים, הוא בועט באופן שחושף את החולשות שלהם.

ויותר מהכל, השערים של בן בסט השנה הם שערים של מומנטום ברמה העונתית, הם מגיעים בדיוק ברגע בו הפועל חיפה באמת זקוקה להם. אני מניח שאמשיך לחזור לשער השוויון בבעיטה חופשית במחזור הראשון מול אשקלון, שער שבלעדיו מי יודע איך העונה הזאת הייתה מתפתחת. השלושער בטדי אפשר לאדומים להאמין שהם קבוצת צמרת, השער בסכנין נתן תחושה שזו העונה שלהם. השער מול מכבי פ"ת הגיע לאחר שתי תוצאות תיקו, במשחק מוקש בגלל ההיעדרות של ממן והכושר הבינוני של שחקנים רבים, בשלב בו אם לא היה מובקע שער בקרוב הלחץ היה גובר. לאחר המשחק קלינגר והשחקנים הודו שהם מאוד חששו ממנו, אלה בדיוק הרגעים שבן בסט מתעלה בהם השנה.

assaf 01
כל שער שלו מביא נקודות. עדן בן בסט (צילום: אדריאן הרבשטיין)

יש עומק, ועדיין חסרים חלוץ ושחקן כנף

במחצית השנייה לא קרה כמעט כלום, חוץ מהרגע בו גל אראל ביצע מהלך של חלוץ רחבה קלאסי. זו הייתה תזכורת לכשרון שבהחלט יש לאראל ברגליים ולתרומה שלו, למעט העומק שכן יש לקלינגר. הבעיה היא פחות בכמות השחקנים היעילים על הספסל ויותר בדמיון בינהם. במחצית השנייה, כשדור מלול הצטרף לשני הנעדרים, אלה היו שלושת השחקנים שהחליפו אותם: מקסים פלקושצ'נקו, שחקן מרכז שדה שתפקד כקיצוני ימני; סרדל, שחקן מרכז שדה שהוסט לעמדת המגן הימני; ואראל, שחקן מרכז שדה שאת רוב הדקות שלו השנה שיחק כבלם.

קלינגר כנראה כבר החליט להחתים את ריסטו מיטרבסקי, בלם טבעי שיכול לשחק כקשר אחורי. את שאר חלון ההעברות הוא אמור להקדיש להחתמת שני שחקני התקפה טבעיים, חלוץ ושחקן אגף. במרכז השדה הוא בהחלט מסודר, המטרה המרכזית שלו אמורה להיות שיהיה לו שחקן טבעי לכל עמדה, קודם כל למקרה של היעדרות ממושכת. קבוצת צמרת לא יכולה להרשות לעצמה לאלתר באופן עקבי. עד אז, למחליפים ממרכז השדה צפויה להיות עוד לא מעט עבודה בשלושת המשחקים הקרובים, מול שלוש קבוצות פלייאוף עליון.

פדרר הוא ספורטאי השנה שלי

רגע לפני סיום השנה, כלי התקשורת מתפנים לבחור את ספורטאי השנה בעולם. 2017 לא כללה בחירה מובהקת, אבל כן סיפקה לנו עונות גדולות של כמה מהספורטאים הגדולים בכל הזמנים שנמצאים בעשור הרביעי לחייהם. היו כמה צעירים שפרצו, בעיקר השחיין קיילב דרסל, אבל לטעמי הבחירה האמיתית השנה היא בין האגדות בכדורגל, כדורסל וטניס.

מכיוון שמדובר בשחקנים בקנה מידה היסטורי, את העונה הזו אני שופט בהתאם לשאלה כיצד היא השפיעה על המעמד ההיסטורי שלהם. לברון ג'יימס ממשיך לשלוט בעולם הכדורסל, אך לא זכה באליפות מול גולדן סטייט הנפלאה (קבוצת השנה שלי). ליאו מסי לקח צעד אחורה והפך לעושה משחק מושלם, אבל גם הוא לא זכה בתארים החשובים השנה. רפא נדאל כן זכה בשני טורנירי גרנד סלאם, אבל ההשפעה שלהם על מעמדו יחסית קטנה.

מה שמשאיר אותנו עם שניים. כריסטיאנו רונאלדו המציא את עצמו מחדש כחלוץ מרכזי, השתלט על שלב הנוק_אאוט של ליגת האלופות והוביל את ריאל מדריד לתארים היסטוריים, אבל זו גם הייתה שנה לא יציבה שלו. אז הגענו לרוג'ר פדרר, שחזר לשלוט בסבב הטניס וזכה בשני טורנירים גדולים משלו ובעוד כמה תארים. הכוכבית שהוצמדה לשמו של פדרר הייתה קשורה לקושי שלו במפגשים הישירים מול נדאל. השנה, בגיל 35~36, הוא ניצח את נדאל בכל המפגשים, כולל בגמר של אוסטרליה. הוא כתב פרק חדש ביריבות הכי גדולה בתולדות הטניס העולמי, יריבות שכבר חשבנו שלא תחזור, והפרק הזה מחזק מאוד את מעמדו כגדול הטניסאים בכל הזמנים. פדרר הוא ספורטאי השנה שלי.

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות