"לא הייתה לי ילדות, הייתי בן יחיד בבית של נשים והרגשתי שהוטלה עלי אחריות", אומר סמל סתיו הררי מנתניה, בנו של סא"ל (במיל') דב (ברי) הררי שנהרג מירי צלפים בגבול הצפון לפני שבע שנים. הוא הותיר אחריו אישה, רונית, ואת בנותיו מור והתאומות שיר ונוי והבן סתיו. לסתיו, בן הזקונים במשפחה, היה ברור כי כשיגיע זמנו להתגייס הוא יילך בעקבות אביו לגולני.
סתיו (21) המשרת היום כמ"כ בגדוד 51 של גולני, היה בן 15 כשאביו נהרג. "נשארנו בבית משפחה של בנות. בניגוד לחברים שלי, לא יכולתי להתעסק בשטויות של בני גילי, הייתה לי אחריות. אבא חינך אותנו ששירות בצה"ל הוא דרך חיים. כיתום יכולתי לעשות שירות לא קרבי, אך מבחינתי זו לא הייתה אופציה. גם אחותי, מור, היא סרן במילואים".
סא"ל דב הררי, בן 45 במותו, שימש מג"ד במילואים בגולני. באוגוסט 2010 הוא נהרג מירי צלפים לעבר עמדת חפ"ק שבה שהה, בעת שצפה בעבודות לגיזום שיחים סמוך לגדר של גבול הצפון. הררי, או ברי כפי שכולם הכירו אותו, היה בעל חנות לחומרי בניין בנתניה. לאחר מותו סיפרו חבריו על אדם שהיה דוגמה ומופת לאנשי מילואים. איש שלא היסס להתנתק ממשפחתו ומעבודתו כדי לתרום מתוך מחויבות עמוקה ותחושה של אחריות על פקודיו בהגנה על המדינה.
סתיו סיים את בית הספר העממי איתמר, שם למד גם אביו, ואת תיכון טשרניחובסקי במגמת אומנות. "החלום שלי היה ללכת בדרך של אבא ואני בטוח שהוא גאה בי".
אתה חושב לשרת בקבע?
"נשארה לי שנה. עוד לא החלטתי אם אני רוצה להמשיך, אבל אני חושב על זה".
עיריית נתניה הנציחה את זכרו של הררי במצפה שהוקם בטיילת המצוק. האנדרטה שהוצבה במקום היא יצירה של הפסל חן וינקלר, אף הוא מח"ט במילואים. האנדרטה היא בסימן תצפית ותקווה לציונות ולארץ ישראל היפה, תצפית על האנשים שעושים למען האחר מתוך אהבת הזולת, וכל זאת בצנעה ובענווה. "ברי היה דמות לחיקוי, לחינוך לערכים שבהם האמין ולאורם פעל: אהבת הארץ, מסירות, רעות ועזרה לזולת", אמרו עליו בעת חנוכת האנדרטה.
