יעלון ניצל את הבמה שניתנה לו בכנס לשתף את הקהל בזכרונותיו האישיים מהמלחמה ומהתקופה: "אני זוכר כנער בן 17 איזו תחושה של חרדה קיומית ליוותה את המלחמה ההיא ואת תחושת האופוריה שלאחר הניצחון המזהיר שהביאה לקיבעון המחשבתי אצלנו, בכל הדרגים, שההרתעה שלנו תמנע את המלחמה הבאה." יעלון המשיך והציג כיצד המלחמה הייתה הבסיס לבריתות אסטרטגיות עם מדינות ערב והסכמי השלום וציין כי מלחמת יום הכיפורים הייתה הפעם האחרונה שמדינה ערבית תקפה את ישראל במטרה להכריע אותה ומאז קיימת הבנה מחלחלת, בקרב מדינות ערב, שאנחנו בלתי ניתנים להשמדה למרות שמספר מדינות עדיין מנסות להתחמש בנשק גרעיני.
על הסדר מדיני עם הפלסטינים
"אני מבכה את הדיון הפוליטי הלא רלוונטי בין ימין לשמאל" תיאר יעלון את הסיטואציה הפוליטית. החזרה לגבולות 67 אינו מעשה ישים מבחינה ביטחונית ולא נמצא באינטרסים של ירדן או מצרים לדידו של יעלון וכך גם סיפוח שטחים נוספים על ידי ישראל. "אני לא מזדהה עם הימין הקיצוני ולא עם אלה שחושבים שאפשר להביא שלום עכשיו."
יעלון המשיך והצביע על מסקנתו העיקרית כי הפלסטינים עדיין מפנטזים על מדינה אחת מהים לנהר בשליטתם וכי הנורמליזציה המיוחלת עדיין רחוקה, וידוי קשה עבור מי ש"גדל בשכונה של מפא"י עם עיתון דבר בבית והבין שאנחנו נמצאים בתהליך של הונאה עצמית".
כאשר נשאל כיצד הוא רואה את הפתרון בסכסוך עם הפלסטינים ענה יעילון כי: "אין פתרון קבע בטווח הנראה לעין אבל אני לא רוצה לשלוט בהם. אני רוצה לחזק את ההפרדות הפוליטית שקיימת. אני לא רוצה להתיישב על כל גבעה לספח שטחי C. אני לא רוצה מדינה דו- לאומית, אני רוצה לחזק את ההיפרדות לכיוון של אוטנומיה. בניגוד ל-67, אין היום איום קיומי קונבנציונלי על מדינת ישראל. היו שניסו לרכוש נשק להשמדה המונית ונכשלו. אירן עדיין מהווה אתגר אבל בינתיים מנסים להתיש אותנו באמצעות רקטות טילים וטרור ומה שחשוב זו העמידה האיתנה של החברה הישראלית".
הביקורת על ההנהגה
יעלון ציין כיצד בשיא גל הטרור האחרון היו קולות בדיוני הקבינט "לחנוק את הפלסטינים" וכי הוא התריע על כך שצריך להגדיל את אישורי העבודה מעבר ל-60,000 העובדים פלסטינים אשר עובדים ביהודה ושומרון ולא פגעו ביהודים. "כל עובד פלסטיני עובר בדיקה ביטחונית. קיימת ביננו תלות כלכלית ובטחונית כמו תיאומים סיאמים. אם נחנוק אותם זה יפגע בנו".
יעלון המשיך להביע תרעומת ולבקר את שרי הממשלה: "שמעתי את שר הביטחון הנוכחי אומר, 'בפעם הבאה נגייס את כל המילואים ונכניס אותם לעזה ונגמור את זה אחת ולתמיד'. שילמד את התוכניות האופרטיביות. אין מקום לכל המילואים האלה"
על ההצעות לחיסול החמאס במבצע צוק איתן ולאחריו הוסיף יעלון: "איך מגדירים ניצחון בעימות שאפשר להפריח בו סיסמאות אבל צריך שהצד השני יספוג מכה קשה קשה קשה בשביל להרחיק את העימות הבא?! עבורי ההישג הנדרש מול החמאס זה שהוא יקבל את הפסקת האש בתנאים שלנו ללא הישג! אבל יש כאלה שעושים בקבינט פוליטיקה ומוצאים סיסמאות כמו "אני בעד לחסל את החמאס" בעידן הפייסבוק מקבלים על זה הרבה לייקים. לך תסביר להם על המורכבות של לכבוש את עזה. כמה מיליארדים צריך להשקיע רק בלשקם את ההריסות וגיוס יחידות הביטחון לפעילות שוטפת.
לסיום, כיוון יעלון את הביקורת לראש כאשר הלין על אובדן המנהיגות ואובדן הדרך: "יש תהליך של הקצנה אצלנו בציבור. עליה של זרמים משיחיים שתופסים את האירוע (הניצחון בששת הימים) במונחים דתיים משיחיים ומתעלמים מלא מעט שיקולים של ריאל פוליטיק. זה משפיע בצורה כזו או אחרת גם על מדיניות הממשלה. בעידן כזה נדרשת מנהיגות. כזו שמנווטת לא על פי לחצים או על פי שיח של דלגיטמציה של מי שחושב אחרת שלא משנה אם הוא ערבי או יהודי או תקשורת או בית משפט עליון. אותו שיח שמגדיר את כל מי שמבקרים או לא "איתנו" כעוינים או סמולנים. גם אני "סמולן" היום, ברשת. בזה יש סכנה ואני קושר את זה למנהיגות. בסוף זה מבחן מנהיגות שמגיע לראש שצריך להחליט איפה שמים קווים אדומים לזרמים קיצוניים שמרימים יד על שלטון החוק, שמלבים שיח של שנאה."
הכנס נערך על ידי החטיבה ללימודי המזרח התיכון בראשות ד"ר רונן יצחק
