25 שנה שהמייסדים של אולמי טופז וטופז על הים בבר דהן ואריק נג'ר מתרגשים מידי ערב בחתונות, בר מצוות ובריתות יחד עם תושבי הצפון באירועים המשמחים בחייהם. זו דרכם, זו השליחות שבחרו בחייהם: לשמח זוגות צעירים ביום המאושר בחייהם, להיות חלק מהרגעים שיחקקו לנצח באלבום המשפחתי. עשרות אלפי אירועים נערכו בטופז לאורך השנים. בבר ונג'ר עשו היסטוריה ומהפך בתחום האירועים בצפון. בתחילת הדרך הם קבעו לעצמם ערכים ועקרונות: נאמנות לאורחים, שפע של מנות וטעמים ופאר. או כמו שקהל בצפון מסביר זאת היטב: "מילה של בבר זאת מילה".
את החגיגות לציון 'חתונת הכסף' של טופז הם ישיקו באוגוסט 2019. לקהל בצפון ובמרכז ארץ צפויה הפתעה בהיקף כספי חסר תקדים.
אולם טופז התחתון ייבנה מחדש בעיצוב מודרני וחדשני עם מטבחים פתוחים (open kitchen), האוכל יותאם לאווירה ובקרוב תחוו חוויה כשהשפים יבשלו את האוכל בחלל אחד. מה עוד צפוי? מסכים תלויים קרני אולטרה סגולים ומערכות הגברה מהיוקרתיות בעולם.
חתונה על הים
עונת החתונות והאירועים בפתח. לפני שנה וחצי הושק טופז על הים בהשקעה של 20 מיליון שקלים ונחשב לאחד מאולמות האירועים המעוצבים בעולם מול נוף הים הפתוח.
ההשקעה באולמי טופז על מרשימה. קירות משיש שיובאו מאיטליה, הריצוף מספרד. משוויץ הם הזמינו מסכי ענק. לנג'ר ודהן לא הייתה מטרה להחזיר את השקעתם אלא להנגיש את העיצוב המודרני בעולם לטובת הקהל בצפון. באולמי טופז מועסקים כמאה עובדים טבחים רבי מלצים, טבחים ועוד, חלקם עובדים שם במשך יותר משני עשורים. בקיץ 2018 מתכננים נג'ר ודהן להעצים את חווית האירוח בדגש על מודרניות ויוקרה. דהן ונג'ר חזרו לפני חודש וחצי מתערוכות בינלאומיות לעיצוב אירועים בגרמניה, שווייץ ואיטליה כדי לעקוב מקרוב אחר השינויים שישי לעולם להציע בתחום האירועים.
בעונת האירועים הקרובה, מעבר לשפע הקיים, הם ישיקו מנות חדשות, קינוחים ששאבו השראה מהם מתערוכה בשוויץ, ארבעה עיצובים של חופות בלעדיות. לתוך כל העושר, הם הוסיפו למבחר סטים נוספים כלי הגשה צבעוניים. דהן מראה את מפות הג'קרד בשלל הצבעים שנתפרו בהוט קוטור ובייצור בלעדי.
"לקהל צפויה הפתעה מאד גדולה", מסבר דהן, "עם השנים התרחבנו, אולמי טופז הם מוסד בתחום אירועים ולכן רכשנו גם את קרקע המשתרעת על 13 וחצי דונם בטאבו. אנחנו נשאר כאן עוד לשנים רבות וטובות. שוק האירועים השתנה עם השנים ואולמות קמו ונסגרו כמו פטריות אחר הגשם, הדבר החשוב ביותר בבחירת אולם אירועים זה החוסן הכלכלי והעוגן שהאולם נותן לבעלי השמחות. אנחנו לא רק כאן כדי להישאר אלא לעוד הרבה שנים של עשייה וצמחיה", מסביר דהן.
"תמיד היינו ראשונים לפני כולם", נזכר נג'ר, היום לא בונים מתחמי אירועים בקרבת חוף הים, לנו יש זכות ויתרון של משאב הטבע. הקיץ הזה אנו משיקים קונספט ייחודי של חופות במרפסת. זו דרישה שהגיעה בעיקר מהלקוחות וכל רעיון אנחנו מאמצים בשני ידיים.
פרויקט חייו
דהן איש מוכר בעכו, בן 58 נשוי ואב לשלושה ילדים. הוא נולד במרוקו למשפחה ברוכת ילדים. בגיל ארבע עלה עם משפחתו למעברה במשמר הים, אגב, שלא רחוקה מאולמי טופז כיום. בגיל צעיר מאד פנה ליזמות ועסקים. לדהן היו בתי קפה בחוף הים של עכו ומסעדות ביניהן אלסקה המפורסמת. בשנת 1990 הוא מונה למנהל היכל האירועים צידון שהיה בבעלות אברהם נג'ר ז"ל. ארבע שנים לאחר מכן הציע דהן לנג'ר את האתגר: לרכוש את אולמי האיריס. דהן ונג'ר חתומים על הצלחות ביניהן גם הקמת 'גני טופז' שפעלו במשך 17 שנה, בתקופה שגני האירועים היו פופולאריים.
"הלכתי על כל הקופה באותם השנים", מסביר דהן, " זיהיתי את הפוטנציאל של אולם אירועים כ-300 מטר מקו הים. ידעתי שזה יהיה הפרויקט שילווה את חיי. נג'ר ואני רכשנו את האולם והקמנו את אולמי טופז. מתחילת הדרך היה לי ברור שטופז לא יהיה אולם חולף כמו הרבה אולמות שלבסוף נסגרים. הלקוחות תמיד במרכז ואני אלחם על כל לקוח ועל כל אירוע. אני חיי חיים לא שגרתיים, לא הייתי אבא שמגיע בשמונה בערב הביתה. אפשר לומר שהקרבתי את חיי בגאווה גדולה כי השנים עוברות מהר וזכיתי לראות דורות המשך שנכנסו תחת החופה באולמי טופז.
מוכרים חוויה
נג'ר, בן 51 בנו הבכור של אברהם וממשיך דרכו, נשוי ואבא לארבעה ילדים ומתגורר בחיפה. נג'ר גדל על ברכי אביו באולמי טופז ועבד בחופשות מבית הספר. אל שורת הניהול הצטרף לפני 17 שנה. לפני שמונה שנים אביו נפטר ומאז בבר ונג'ר ממשיכים יחד כמו אחים, משלימים זה את זה ויש להם חזון מרתק. נג'ר: "עד היום, כמעט 25 שנה, תמצאו את דהן מתחילת האירוע ועד סופו במטבח. מראשון הספקים ועד אחרון הסועדים הוא נשאר שם. לדהן יש תשוקה למקצוע. בכל אירוע הוא מרגיש שזה האירוע הראשון שמקיים", מעיד על שותפו.
דהן: "אני בן אדם שחי חיים של שפע. בתחילת הדרך אמרתי לעצמי שאנהיג את אולמי טופז באותה דרך שבה אני חיי את חיי, בעושר של טעמים ובשאיפה לשלמות. אני הראשון בארץ שהנהיג בופה עם חמישה ושישה סוגי בשרים, מנות ומאכלי עדות מכל שפע. יצרנו בידול ומיתוג חזק בשוק בזכות ההיצע הקולינרי שאנחנו מציעים לאורחים. אנחנו היחידים בצפון להכין מאכלי עדות יוקרתיים לכל אירוע.
"זה הקלף המנצח שלנו ואף אחד לא יכול להתחרות במה שאנחנו מציעים לאורחים ועם השנים הבשורה עברה מפה לאוזן. לפעמים אני הולך לאירועים וחוזר רעב ואין כל סיבה שזה יקרה. אנשים סועדים בטופז ושבעים מעונג בזכות השפע ואני גאה בזה. טופז וטופז על הים הם מותג, מוסד שחי וקיים".
דהן נזכר בימי שנות ה- 90 השמחים כשהמוסיקה המזרחית הייתה בפריחתה. אמנים הופיעו באולמי טופז: משה פרץ, אייל גולן, שלומי שבת ורגב הוד הם בין חבריו הטובים.
"את שרית חדד הייתי מזמין להופעות בחתונות במחיר של 550 דולר", נזכר דהן, "אלה היו ימים אחרים. לזוג לפני החתונה לא היית מילה, ההורים היו קובעים. היינו סוגרים אירועים בתוך חמש דקות. האבא של הכלה היה מתקשר ואומר: 'תשריין לי תאריך חתונה'. כיום, הזוג בוחר הכל. אני רואה זוגות צעירים שמתחתנים במקומות אחרים רק בשביל לשדר 'סטייל' אבל בסוף מפסידים כסף. בטופז אף אחד לא הפסיד אף פעם, האולם שלנו מבורך גם בזכות השפע שאנו מציעים והסטייל התל אביבי".
לדהן גאה גם בעובדים המסורים שלו שהולכים יחד איתו לאורך השנים. "אני תמיד אומר לאורחים שהעובדים שלי הם מעל לכל. מרגש אותי כל פעם לגלות כמה זוגות יצאו מאולמי טופז והקימו משפחה. פעם נסעתי ברכבת וניגשה אליי אשה ואמרה לי: 'עבדתי אצלך כמלצרית והיום אני רופאה', זה מרגש אותי מאד. קשה שלא להיזכר בימים בהם היינו אולם האירועים הכי גדול בצפון, גם מחדרה הגיעו להתחתן בטופז. גם את ילדי חיתנתי כאן והצלחתי להרגיש אורח ואפילו הזלתי דמעה, זה הבית שלי".
נג'ר: "בתחום האירועים צריך סבלנות והרבה ידע וקשרים בענף ולכן החלטנו שרק אנחנו ננהל את המקום. כל שנה בחג פסח האולמות נכנסים לשיפוצים ושדרוגים, אנחנו מביאים לקהל רעיונות חדשים.
"כך למשל טופז על הים זה אולם אירועים הכי מרשים ויפה בצפון כי כולם רוצים להתחתן על ים, בעיקר צעירים ואנחנו מגשימים להם את החלום. בחזון שלי הייתי מצפה מהצפוניים להעריך את מה שיש להם ביד. מגיעים אלינו זוגות צעירים ממרכז הארץ להתחתן ולא מאמינים שקיים כזה אולם מול הים ובשפע כזה. הם מעדיפים לשכור אוטובוסים לאורחים כי הם התאהבו בחוויה שאנחנו משדרים ואני מאמין שגם הצעירים בצפון שואפים לאותה החוויה.
