מצבם הקשה של חקלאי ישראל, ובראש ובראשונה פערי התיווך שקובעות רשתות השיווק בארץ והמקשים על החקלאים להתפרנס ועל צרכני התוצרת החקלאית לקנות אותה במחירים סבירים, עלו לכותרות בחודשים האחרונים. בשבוע האחרון החלו יוזמות של חקלאים באזור בקעת הנדיב והסביבה לנסות דרך ההתמודדות חדשה: מכירת תוצרת חקלאית ישירות לצרכן במקום. לאחר שחקלאי מגבעת עדה הזמין את הציבור לפני כשבועיים לקטוף אצלו נקטרינות ולשלם כראות עיניו, והציבור נענה ונהר למקום בשבת, החלו חקלאים נוספים מאזור בקעת הנדיב, זכרון יעקב והסביבה, להציע ברשתות החברתיות מכירת פירות ישירה לצרכנים, כצעד של עקיפת פערי התיווך של הרשתות. החקלאים מציעים את הפרי במחירים גבוהים במעט מהמחיר הסיטונאי, אך גם נמוכים בהרבה מהמחיר שבו הם נמכרים ברשתות השיווק, הצעה שאמורה להשתלם לשני הצדדים, החקלאים והצרכנים – כל עוד הצרכנים מוכנים להגיע בעצמם אל המשק החקלאי, כמובן.
בין המשקים החקלאיים שעלו על הגל ניתן למנות גם את משק שוורצברג מעמיקם, שפרסם מודעה בה הוא מזמין את הציבור לקנות ממנו ישירות נקטרינות ואפרסקים בימים ה'-ו'-שבת השבוע, החל מיום העצמאות. אילן שוורצברג, מבעלי המקום, הוא בעל מודעות גבוהה ואמונה ביכולת לשנות את מצבם של החקלאים בארץ, שהתחילה לא מאתמול. הוא בין קבוצת חקלאים מרחבי הארץ שהתאגדו בקבוצת "חקלאי ישראל הפעילים" ונפגשו לפני כחודשיים עם אנשי הקואופרטיב החברתי "שלנו", בחיפוש אחר שיתוף פעולה אפשרי עם הקואופרטיב. שוורצברג עוסק בגידול פירות קיץ: אפרסקים, נקטרינות, ענבי מאכל, משמשים ועוד. לפני חודשיים, עם יציאת הקואופרטיב לדרך, אמר לעיתוננו: "אנחנו בתחילת הדרך. המשמעות של הקואופרטיב היא למכור פירות וירקות ישר מהחקלאי ולחתוך את פערי התיווך. המטרה היא שהמתח בין המחיר לחקלאי למחיר לצרכן יהיה 35 אחוז, ולא מאות אחוזים, כפי שהוא היום. אנחנו, החקלאים, סובלים מהמצב הזה כבר הרבה שנים, וככל שכוחן של רשתות השיווק התחזק וכוחם של השווקים נחלש, ואנשים שנהגו בעבר לקנות תוצרת חקלאית בשווקים מרכזים היום את קניותיהם ברשתות השיווק, כך הרשתות מקבלות כוח לעשות כל מה שהן רוצות. הפערים פוגעים כיום גם בצרכנים, שאנחנו רוצים שיוכלו לקנות פירות וירקות במחירים אטרקטיביים, וגם בחקלאים. אני מתקשה להתפרנס בגלל פערי התיווך כיום, ואחרי כל ההוצאות הנלוות על מים, חומרי הדברה ועוד, שאני בקושי מכסה את העלויות שלהן, מבחינתי, אחרי השנה האחרונה והקשה, זהו שלב מבחן".
השבוע סיפר שוורצברג על תכניות עסקיות יצירתיות של הקואופרטיב, שעוד מוקדם לפרטן כאן, אך אם ייצאו לפועל, תהיה זו יוזמה מעניינת. בינתיים, הוא מנסה למכור בעצמו ישירות לצרכנים נקטרינות ואפרשזיפים. "נשמח אם אנשים יוכלו ליהנות ממחיר אטרקטיבי שישאיר לנו פרנסה", הוא אומר.
אהוד סלובטיצקי, תושב פרדס חנה, בעל מטע בגבעת עדה, מציע אף הוא פירות למכירה ישירה. "בעקבות מה שקרה בערב החג, נשברתי", הוא מסביר. "כל מה ששיווקנו בערב החג היה כמעט בחינם, בגלל פערי התיווך. המחיר הסיטונאי של הנקטרינות היה כ-2 שקלים לקילו, וברשתות מכרו אותן ב-17 או 18שקלים, אז אנשים לא קנו אותן. במקביל, שמעתי על היוזמה של המשפחה מגבעת עדה, וגם על יוזמות נוספות. למעשה, אנשים ניסו יוזמות כאלה גם בעבר, אבל זה לא כל כך הלך, וכיום אנחנו מקווים שיצבור תאוצה. מצבי כחקלאי גרוע מאוד. אם הייתי יכול הייתי פורש, אבל אין מי שייקח את המשק. לאט לאט לא נשארים באזור חקלאים, מעטים מאוד נשארו. כחקלאי פעיל, אני עובד כ-16 שעות מחוץ לבית ולא יכול גם למכור. האישה תצטרך לעשות את המכירות".
בכל מקרה, הצלחת היוזמות האלה עשויה לקבוע אם כל הדברים שאנחנו מכירים – הנוף החקלאי המלבב של אזור בקעת הנדיב וסביבתה, אוכלוסיית החקלאים הייחודית והשורשית שעד כה הייתה חלק בלתי נפרד ממנו, ויכולתם של תושבי ישראל לרכוש פירות וירקות במחירים סבירים, דברים שייתכן שהיוותה סיבה משמעותית לבריאותם הגופנית של הישראלים שהיא מהגבוהות בעולם – יוכלו להישאר איתנו, לשרוד ואפילו לשגשג.
