במקום הכי לא צפוי בכרמיאל יש חנות חלומית משהו. ברוך בואכם לאספנייה של סוזי, הממוקמת בפתחו של הקניון הוותיק, כיכר העיר. הקניון, שבנייתו הסתיימה ב-1992, ידע ימים יפים יותר. מיד לאחר שנחנך, הפך לה-מקום לבילויים ולקניות. רוכזו בו רשתות כמו קפולסקי ושופרסל לצד בתי קולנוע, בנקים, בתי קפה, חנויות הלבשה של המותגים המובילים, חנויות למוצרי חשמל ביתיים, ספורט, אולם אירועים ועוד. ברבות השנים, נבנו בעיר עוד ועוד מרכזי מסחר על שטחי ענק – מרכזים פתוחים לצד קניונים סגורים. תחנת אגד הוותיקה העתיקה מיקומה למתחם התחנות, היום גם הרכבת, וכך סר חינו של כיכר העיר. חנויות החלו נסגרות בזו אחר זו, הבנקים העתיקו את מיקומם, ומה שנשאר ממנו הוא מרכז מסחרי קטן, שעיקרו הלבשה והנעלה וכמה משרדים.
האספנייה של סוזי היא אוסף בלתי נגמר של עשרות אלפי פריטי וינטג' יפהפיים שלוקטו בטעם משובח: בגדי נשים מיד שנייה וגם חדשים לחלוטין, שמלות כלה, בגדי ערב וקז'ואל, תכשיטים, בובות, חפצי נוי ועוד.
הבעלים של המקום היא סוזי גרינפלד, אישה יפה, למרות שהיא חפה מאיפור כלשהו, עיניים בהירות ושיער אסוף כמיטב אופנת הווינטז'.
אז מה מביא אישה, בת 72, להעתיק את מגוריה ממרכז הארץ לכרמיאל ולפתוח חנות יפהפייה במקום הכי לא צפוי בעיר?
שמונה נכדים ושני נינים
כבר משיחה ראשונה עם גרינפלד עולה, כי מדובר באישה מאוד לא שגרתית. סיפור החיים שלה מעניין לא פחות מהמקום שפתחה, בעלת אנרגיות בלתי נגמרות, אוהבת את החיים ותמיד פתוחה לשינויים.
לכרמיאל הגיעה לפני פחות משנה לאחר שחברה טובה המליצה לה על העיר. יש לה שלושה ילדים, שמונה נכדים ושני נינים.
היא נולדה בהונגריה בסוף מלחמת העולם השנייה. בשנת 1957 עלתה משפחתה הדתית לארץ והתיישבה במעברה בבאר שבע. כבר כילדה התגלתה כמי שאינה משלימה עם החיים הללו, וכך מצאה את עצמה בלונדון אצל קרובי משפחה, שורדי שואה, גם הם דתיים. הם דאגו לחינוכה, וכך סיימה את התיכון עם לימודי אולפנה למורות דתיות בגיל 17.
עם סיום האולפנה, החליטה משפחתה שהגיע הזמן לשידוך, מה שלא תאם כלל את תוכניותיה של גרינפלד. היא ארזה מזוודה וברחה חזרה לארץ ובחרה לגור אצל דודתה בתל אביב. כשהייתה בת 18 עברה מבחנים לעבודה כדיילת אוויר באל על, אלא שאז התברר כי היא צריכה להמתין כארבעה חודשים עד לפתיחת הקורס. מאחר שידעה הונגרית, יידיש, אנגלית, צרפתית ועברית החליטה, בינתיים, ללמוד בקורס פקידי קבלה בתדמור. בקורס הכירה את מי שלימים יהפוך לבעלה, מה שקבע את המשך חייה, או כפי שהיא אומרת: "הוא העדיף שאני לא אעבוד כדיילת אוויר". השניים נישאו ב-1967 כשהיא בסך הכל בת 21. מיד אחרי הנישואים נולדה בתם הבכורה, וגרינפלד עצמה החלה לעבוד במלון הדתי דבורה ברחוב בן יהודה בתל אביב. בשלב הזה עדיין הייתה דתייה.
בהמשך, כשעזבה את המלון וגם את הדת, החלה לעבוד כדיילת יופי של חברת קוסמטיקה נחשבת. כלבו שלום המיתולוגי היה מקום עבודתה. גם כאן היא החזיקה מעמד זמן קצוב, ובהמשך עברו בני הזוג לגור ברמת חן, שם פתחה פרפומריה בבעלותה, ונולדו בתה ובנה. כששוב נזקקה לשינוי, סגרה את הפרפומריה ועברה לעבוד בדיוטי פרי בשדה התעופה, כנציגה של שתי חברות צרפתיות.
הסלבס של באר שבע
המפנה בחייה של גרינפלד חל עם הולדת בנה השלישי ב-1983. היא עזבה את העבודה דיוטי פרי כשהיה בן שנתיים, התגרשה ועברה לגור בפתח תקווה, שם פתחה בוטיק, אבל גם זה לא הספיק לאנרגיות שלה, והיא מספרת: "הכרתי מישהי שהייתה יבואנית של בגדים מאיטליה והתחלתי לעבוד איתה. הייתי נוסעת לאיטליה וצרפת אחת לחמישה שבועות, בוחרת ומביאה עבורה את הסחורה והיא הפיצה בין הבוטיקים הכי יוקרתיים".
בהמשך עברה לעבוד בדרום תל אביב, כקניינית של יבואנים גדולים של בשמים וקוסמטיקה יוקרתית. במסגרת עבודה זו נסעה בכל הארץ. "זו עבודה שהתאימה לי. בלי בוסים, בלי התחייבויות, הייתי צריכה לסדר את יום העבודה שלי ולהיות אחראית על הביצוע".
באותם הימים התגוררה בגבעתיים, אך לאחר שהוריה חלו, ומכיוון שהיא בת יחידה, עברה לבאר שבע, כדי להיות קרובה אליהם. מיד עם הגיעה לבאר שבע, פתחה שם את חנות הווינטג' הראשונה שלה בעיר העתיקה, בבית עם פטיו, שם גם גרה. החנות כללה פריטי אספנות, רטרו, יד שנייה, חפצים, כלים וגם בית קפה קטן צמוד באותו מקום. על המקום היא מספרת: "קראתי למקום כמו כאן, 'האספנייה של סוזי'. הוא הפך למקום מפגש לסלבס של האזור. ארגנתי במקום ערבים לפנויים פנויות ופעילויות מוזיקה מגוונות".
ב-1996, כשהוריה נפטרו, היא חיסלה את הכל, חזרה לגבעתיים והפכה לעובדת מדינה כמנהלת מחלקה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כך במשך 11 שנים. חיים שלווים של אם המגדלת את ילדיה.
בכל אותן שנים לא הייתה לך זוגיות חדשה?
"אני לא מסוגלת להתחייב. ככה הייתי כל החיים, גם אם היו לי היכרויות, הן לא החזיקו מעמד זמן רב, כי אני לא בנויה להתחייבות. אני רוצה להיות חופשייה ללא כבלים, לעשות מה שבא לי ומה שאני אוהבת".
11 שנים מאוחר יותר, אחרי שסיימה את עבודתה בלמ"ס, פתחה חנות יד שנייה בתל אביב בפסאז' הוד ולאחר מכן בפרישמן.
בשנת 2009 עזבה גרינפלד את הארץ נסעה לגור בטהיטי, האי הקסום באיי פולינזיה, שם מתגוררת בתה עם משפחתה. על המגורים במקום המיוחד הזה, היא אומרת: "זה גן עדן, אבל מקום שקט מדי, משעמם, למישהי בעלת אנרגיות כמוני. אז נסעתי לניו זילנד, ומשם לאוסטרליה. כשחזרתי אחרי מספר חודשים לטהיטי החלטתי לחזור לארץ".
ההתמקמות בניו יורק
בדרך מטהיטי לארץ עברה בניו יורק. המקום מצא חן בעיניה וגרינפלד החליטה להישאר. חמש שנים התגוררה שם. "הייתה לי שם אהבה גדולה במשך כשלוש שנים", היא מספרת, "עם גבר שרצה מחויבות, רצה להתחתן. למרות שהקשר בינינו היה מושלם, לא יכולתי לוותר על החופש שלי ולהיכנס למסגרת. במבט לאחור, אני מבינה שטעיתי בבחירה שלי, אבל אני חיה עם זה בשלום וממשיכה הלאה".
איך הגעת לתחום הווינטג' ולעושר פריטים כה רב?
"בכל אותן השנים ובכל המקומות בעולם, בהם גרתי והסתובבתי, קניתי פריטים שאהבתי בעיקר בשווקים. קניתי ואספתי. בניו יורק הסתובבתי בגראז' סיילים ואספתי פריטים נדירים. כשעזבתי את הארץ סגרתי את כל האוספים במחסנים מיוחדים".
מניו יורק היא לא חזרה בידיים ריקות, אלא עם קונטיינר מלא בפריטי אספנות שליקטה במדינות שונות. "הווינטג' הוא בנשמתי", היא אומרת, "תמיד אהבתי פריטים מיוחדים, פריטים שלא כל אחד מוצא. אצלי תמיד כל פריט הוא אחד ויחיד. אני גם אוהבת חפצים מיוחדים, יש לי חוש לדברים כאלה".
כששבה לארץ התגוררה במשך שלוש שנים ברמת גן. "שוב הייתי זקוקה לשינוי, שום דבר לא יכול לקבע אותי לשום מקום. זו גם אחת הסיבות שלא התחתנתי שוב, למרות שהיו לי מחזרים, כי לא כל אחד מוכן לחיות עם אורח חיים כזה חסר מחסומים. כשחזרתי מארה"ב רציתי קצת שקט. חברה הציעה לי לעבור לכרמיאל. אמרתי לה שזה מעבר קשה מדי. כעבור שלוש שנים היא אמרה: 'עכשיו כשנרגעת, אולי הגיע הזמן לעבור לכרמיאל'. הגעתי לכאן לביקור ומאוד מצאה חן בעיניי העיר הפסטורלית. מצאתי את החנות בקניון כיכר העיר ודירה בשכירות בקומה השמינית. כל הנוף לרגליי. כשאני חוזרת הביתה ממתינים לי שני חתולים וכלב".
לסיכום, מבקשת גרינפלד להכריז: "אני עושה חודש של מכירת כסאח. כל ההלבשה, ההנעלה, התיקים – 35-5 שקלים. פריטים רבים חדשים לגמרי. אז אם וינטג' הוא כוס התה שלכם, אתם מוזמנים.
