חמש דקות נסיעה מקרית אתא נמצאת העיר שפרעם. בתקופות טובות יותר שידעה הארץ הזו, בשבתות של שמש הייתה העיר הזו, בה חיים מוסלמים, לצד נוצרים ודרוזים, מארחת מאות אלפי יהודים שבאו ליהנות מהנוף עוצר הנשימה ומהמסעדות האותנטיות.
פשפוש קצר בהיסטוריה של ארץ ישראל העלה שבתקופת הבית השני הייתה שפרעם עיר יהודית, מהגדולות שהוקמו בגליל, אולם לאחר כישלון מרד בר כוכבא, התמקמה גם הסנהדרין בשפרעם כחלק מהנדידה. בעיר התגוררו חכמי הדור, כמו רבי יוסי הגלילי ורבי יהודה בן בבא, שקבור בפרברי שפרעם ועד היום נעשות לכבודו הילולות.
בתקופה הביזנטית התיישבו בעיר נוצרים, אך לאחר הכיבוש הערבי, הצטרפו גם המוסלמים ושלוש האוכלוסיות חיו בשלום זו לצד זו, עוד 1300 שנים. בתקופה העותומאנית התגוררו כ~10,000 משפחות יהודיות בעיר ובמאה ה~ 16 הצטרפו לקהילה גם יהודים ספרדים. במאה ה~17 בנתה הקהילה בית כנסת, על חורבות בית הכנסת הקדום. בסוף המאה ה~19 התיישבו בעיר כמה עשרות משפחות של יהודים ממרוקו, ולצד המוסלמים, הדרוזים והנוצרים קיימו חיי קהילה למופת. רק במאורעות תרפ"ט, כשהחל המצב להיות מסוכן, ערביי העיר, שרצו לשמור על שכניהם, לקחו אותם לחיפה וטבריה.
עד היום, עומד על תילו בשפרעם בית הכנסת "מחנה השכינה", ומסוף שנות ה~40 של המאה שעברה שומרת עליו משפחה אחת, המחזיקה במפתחותיו.
בסיור שערכנו בשפרעם בתחילת השבוע, גילינו מבנה, עליו מתנוססת המנורה בעלת תשעת הקנים ושלטים בעברית. המקום מגודר, אולם ההזנחה ניכרת. בכניסה לבית הכנסת ניצב כיור לנטילת ידיים. שלט אחד מציין שבשנת 1988 שופץ המקום על ידי משרד השיכון. אולי הפעם הראשונה (והאחרונה?) שכף יהודי דרכה במקום ב~60 השנים האחרונות.
היה קשה לנו ראות ספרי קודש קרועים, חלקם זרוקים על הרצפה. על בימת בית הכנסת, ניצב ספר קרוע, פתוח, בצירוף מקרים מדהים, על מגילת אסתר. עוד מצאנו בתים של תפילין ללא קלפים ונרתיק מהודר ובתוכו מזוזה מפורקת, חפצים שאמורים היו להישלח לתיקון או גניזה, אך בטח שלא להתגלגל מלאי אבק והזנחה.
בידיים רועדות הסטנו את הפרוכת ופתחנו את ארון הקודש. הבית של ספר התורה עשוי עץ עם פיתוחים מוזהבים, לשמחתנו, היה ריק. אחר כך מוחמד בן עלי ג'עפרי, השומר על מפתחות בית הכנסת, יספר לנו שלפני 40 שנה לקח מישהו ממשרד הדתות את ספר התורה, לתיקון, אך מעולם לא החזיר.
ג'עפרי, בן 81, יושב על כיסא בבית הצמוד לבית הכנסת ומתבונן בעוברים והשבים. הוא מקבל אותנו בברכה ומספר שאביו ואמו שמרו על בית הכנסת בתקופת המנדט הבריטי, ומהם הוא קיבל בירושה את התפקיד החשוב. "פעם היו מגיעים לפה תיירים מכל הארץ ומחו"ל, היו נכנסים אל בית הכנסת, עושים מה שעושים והולכים. אני מכבד אותם. מי שהרס זו המדיניות של המדינה. יום אחד הגעתי הביתה וראיתי הרבה ילדים שזורקים אבנים על בית הכנסת. לא ידעתי מי נמצא בפנים, אבל צעקתי על הילדים. הגיע קצין ערבי שאמר לי לתת להם לזרוק אבנים כי כהנא נמצא בפנים. היום זה לא ככה".
שאלנו את ג'עפרי אם הוא יודע איפה ממוקם בית העלמין היהודי העתיק, והוא שלח את אחד מילדיו שיוביל אותנו. נכנסנו עם המכוניות לכביש צר שסופו היה ללא מוצא. כשהמכונית עשתה רברס במורד השביל, הבחנו בשביל צר, שגבולותיו הם עצי פיקוס ועל אחד מהענפים שלט בעברית, המודיע על קיומו של בית העלמין היהודי. מצאנו שם קברים חשופים, ובעיקר הרבה פסולת. הקברים מכוסים בצמחייה פראית ולא נותר מהם כלום למעט האבן. ניכר שגם כאן לא דרכה רגל אדם זה זמן רב.
אנחנו ממשיכים בסיור, כדי לפגוש את עורסאן יאסין, מי שעד לפני 10 שנים היה ראש העירייה הנערץ של שפרעם, שנודע בשל קשריו הקרובים עם מפלגת הליכוד. יאסין היה ראש העירייה הערבי היחיד שסירב להיות חבר בוועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל.
"כשאני הייתי ראש עירייה, בית הכנסת ובית העלמין היו מקומות מסודרים", הוא מספר, "בתקופתי הכל היה אחרת, כי אני מאמין שאנחנו שייכים למדינת ישראל. הרי אם תקום מדינה פלסטינית, לא נלך איתם, לכן אי אפשר לקלקל במדינה בה אתה חי. אני רואה את הח"כים הערבים ואני אומר שאי אפשר ככה. אנחנו רוצים שוויון, ובדרך שלהם, לא יהיה שוויון, כי צריך להסתכל גם על המגזר שנותן ולראות מה הצרכים".
כואב ליאסין המצב שבו נמצאים היום בית הכנסת ובית העלמין, והוא נזכר איך בתקופת כהונתו, היו מגיעים יהודים לערוך בר מצוות במקום, בעיקר אנשים שההיסטוריה של משפחתם נטועה בשפרעם. "היו משפחות שגרו בשפרעם והיה להן קשה לוותר על המקום. הן היו חוזרות לבית הכנסת, כדי לקיים טקסים חשובים, אבל היום המצב לא כזה. אני גם קראתי ליהודים לחזור לשפרעם בקדנציה השנייה שלי כראש עיר. היה אז סיפור עם ערבי שרצה לקנות אדמה ביישוב יהודי ולא נתנו לו. הגעתי למשרד הפנים ובאו מהטלוויזיה לראיין את השר. שאלו אותי שאלה ואמרתי שאני מזמין את היהודים לבוא לשפרעם, כי אני רוצה להחזיר את השכונה היהודית כמו שהייתה פעם".
דובר משרד הדתות דניאל בר הפנה אותנו באדיבות למשרד התיירות, הגוף המטפל במוסדות לשימור.
ממשרד התתירות נמסר בתגובה: "משרד התיירות אינו אחראי על שיפוץ בתי כנסת ובתי עלמין ישנים. רשות מקומית המעוניינת בסיוע המשרד, פונה עם תוכנית לגבי פרויקטים ספציפיים והם נבחנים במשרד בהתאם לערכם התיירותי".
הכתבה המלאה מחר בהד הקריות וכבר הערב במהדורה הדיגיטלית.
