מורן סמואל, 34, החותרת הפראלימפית מכרמיאל, שסיפורה המופלא מעורר השראה בכל העולם ומהווה דוגמה להתרוממות רוח האדם, הגיעה בשנה שעברה לפסגה הכי גבוהה בענף: מדליית זהב, זכייה היסטורית באליפות העולם ובחירה מוצדקת ל"חותרת השנה".
סמואל שברה שיאים בדרך לפסגה, כשמאחוריה סיפור מדהים של ספורטאית מלידה, שלא נשברה גם ברגעים הקשים ביותר שאדם יכול לחוות, ובזכות רצון אדיר ונדיר, כבשה את ענף החתירה הפראלימפי.
זה התחיל בזכייה במדליית זהב בגביע העולם. חודשיים לאחר מכן היא השלימה דאבל היסטורי, כשזכתה במקום הראשון גם באליפות העולם. סמואל ניצחה במרוץ הגמר כשחצתה את קו הסיום במקום הראשון בזמן של 5:25.92 דקות, לאחר קרב איתנים מול אלופת בריטניה, שסיימה שתי שניות אחריה.
מורן סמואל, איך את מתכוננת בימים אלו למשחקים?
"אני נמצאת כרגע באיטליה במחנה אימונים, ואשאר פה ממש עד הטיסה לריו. אני מתאמנת כל יום, פעמיים ביום, וזה כולל אימונים על המים ואימונים בחדר הכושר. יש תוכנית אימונים שבנתה המאמנת שלי, פאולה גריזטי. אני עושה גם הכנה מנטלית וסימולציות של התחרות. אני מקפידה על תזונה, שינה וכל שאר הדברים השגרתיים שדורש אורח החיים הספורטיבי המקצועני.
מתי תגיעי לריו דה ז'נרו?
ב~31 באוגוסט, ביום שפותחים את הכפר האולימפי. בשלב הראשון נגור במלון בקופה קבנה. כשיסתיימו התחרויות שלי, אלך לצפות בחברי הנבחרת מתחרים ואעודד אותם במשימות שלהם. המשפחה שלי מגיעה לראות אותי, אז נצפה בתחרויות יחד ונטייל.
מתרגשת?
אני בעיקר סקרנית. רוצה לראות כמה השתפרתי בשנה שחלפה מאז אליפות העולם בצרפת. כמובן שגם מתרגשת לקראת האירוע עצמו כי זו חגיגת ספורט שמתקיימת כל ארבע שנים עם הספורטאיות והספורטאים הטובים בעולם".
מכדורסל לחתירה
סמואל הייתה כדורסלנית מצטיינת בקבוצת נירוסופט כרמיאל, הספיקה להשתתף במשחקי גביע אירופה ובנבחרת הנשים הצעירה של ישראל. את שירותה הצבאי עשתה כמדריכת אימון גופני בחיל האוויר. תוכניותיה הספורטיביות נגדעו באחת, כאשר בגיל 24, סבלה מהתפרצות מום מולד בכלי דם בעמוד השדרה והפכה משותקת בפלג גופה התחתון. סמואל עברה שיקום ארוך בבית לווינשטיין.
לאחר תקופת שיקום, השלימה סמואל את לימודיה האקדמיים ובתוך כך סייעה להקמתה מחדש של נבחרת הנשים של ישראל בכדורסל, הפעם בכיסאות גלגלים. מפגש עם לימור גולדברג, מנהלת פרויקטים באתנה, העמותה לקידום ספורט הנשים בישראל, הוביל אותה לענף החתירה. "לימור היא זו ששכנעה אותי לעבור לחתירה. היא הייתה זו שעודדה אותי ותמכה בי לאורך כל הדרך. כדורסל זה הלב שלי, אבל אני שמחה שבחרתי בענף החתירה ומאושרת מהעובדה שאני מגיעה להישגים", אמרה סמואל בראיון לעיתון. את דרכה בענף החתירה הפראלימפית החלה סמואל במרכז דניאל לחתירה ב~2010.
באותו ראיון אמרה סמואל: "מהרגע הראשון שזה קרה, ידעתי שאני לא יכולה לשנות את זה, אבל החלטתי שאני אשלוט בחיים שלי. לא נכנסתי לדיכאון ולא התעסקתי בשאלה למה דווקא אני. העיסוק בספורט הוא הכוח המניע שלי לעשייה", מעידה סמואל.
בכל זאת, איך מתחילים את החיים מחדש?
"העובדה שהייתי ספורטאית כל החיים, חישלה אותי להתמודד עם קשיים ולהתגבר עליהם. מטבעי, אני אופטימית חסרת תקנה ואיכשהו תמיד רואה את הטוב בחיים. גם כשהגורל מתעתע, אני מתחמקת ממנו ומושכת אותו לצד החיובי".
התפרצות המחלה תפסה את סמואל בעיצומם של לימודים לתואר ראשון בפיזיותרפיה. את התואר הראשון בפיזיותרפיה סיימה בהצטיינות, למרות שבתחילה נתקלה בקושי להתקבל בחזרה ללימודים. בהמשך התמחתה בפיזיותרפיה לילדים ובמשך ארבע שנים עסקה באינטנסיביות בעבודה עם ילדים.
למה דווקא חתירה?
"לימור היא זו שאיתרה אותי ושכנעה אותי לעבור לחתירה. עברנו יחד מסע ארוך. החיבור ביני לבין לימור הוליד גם זוגיות מדהימה וגם הישגים ספורטיביים. מגיל ההתבגרות ידעתי שאני לא נמשכת לגברים. באמצע שנות העשרים ידעתי כבר בוודאות". בחודש פברואר האחרון נולד לשתיים הבן הבכור.
התחתנתם בניו יורק?
"כן. כי בארץ עדיין אין מוסד נישואין חד מיניים ולכן בחרנו לבצע את התהליך בניו יורק".
מנכ"ל הוועד הפראלימפי אבי לרמן: "מורן הוכיחה לעולם שהיא ספורטאית ענקית, והישגיה מביאים כבוד גדול למדינת ישראל".
