סרטן השד בו חלתה לפני מספר שנים שינה את חייה של האמנית מיקה דרימר, ילידת נתניה. את יצירות הקרמיקה הצבעוניות שלה, שהוצגו בגלריות בארץ ובעולם, היא החליפה בנעליים, שההשראה לעיצובן לקוחה מסיפור חייה. זה התחיל במעבר בין הסתיו לחורף ונמשך כעת עם סופיה לורן
בסוף השבוע שעבר השיקה מעצבת הנעליים מיקה דרימר את קולקציית הקיץ שלה שעוצבה בהשראה סופיה לורן. חצר הבוטיק שלה בהרצליה פיתוח הפכה לבית קפה איטלקי, בר האספרסו עבד ללא הפסקה, עוגת הטירמיסו העצומה נאכלה עד תום, והנשים שהגיעו, בהם נתנייתיות רבות, הראו שהן מוכנות לפזז לצלילי שירי סן רמו המלטפים גם בשעות הבוקר המוקדמות ולמדוד נעליים בשם מרצ'לו, מסטרויאני או ערבסקה.
דרימר, 64, נשואה לגדעון, אם לשלושה וסבתא לשבעה, גדלה בנתניה וכאן גם הכירה את בעלה. היא אמנית בנשמתה ולצד הכישרון הטבעי למדה באופן עצמאי את תחום הקרמיקה. במשך השנים התפרסמה כאמנית קרמיקה שיצרה שמלות ענק צבעוניות שהוצגו במוזיאונים וגלריות בארץ ובעולם – במגדל המוזיאון בתל אביב, בפסטיבל האישה בחולון, במוזיאון יהדות איטליה בירושלים, בלובי מלון הילטון בברלי הילס ועוד. בהמשך עברה ליצור תכשיטי שולחן מקרמיקה שהפכו מפסל שולחני לכלי שימושי והקימה גלריה בביתה שבהרצליה.
הארה ברחובות מנהטן
בשנת 2013 חייה של דרימר עברו מהפך. "מיד אחרי התערוכה שהצגתי בסטודיו שלי הרגשתי לא טוב. איבחנו סרטן השד ועברתי טיפולים במשך שנה וחצי. בסיום הטיפולים הפנמתי את זה שהמחלה כבר לא שם, אבל היא עשתה שינוי גדול בחיים שלי. במהלך הטיפולים הבנתי שאני לא חוזרת לעסוק בקרמיקה. הפסיכולוג שטיפל בי בבית החולים הסביר שהטיפולים פוגעים בתחושת השמחה, שלפעמים החיים נכנסים ל'הולד' ואחר כך יש נפילה. השאלה היא מה עושים הלאה. היו לי מחשבות ותהיות ואמרתי לעצמי ששרדתי את הסרטן ושאין סיכוי שעכשיו אני נופלת. חשבתי מה אני בחיים שלי ואיך הם ייראו. ידעתי שאני צריכה להתמודד עם המצב החדש ושעליי לעשות דרך ארוכה ולהבין מה מתאים לי עכשיו בחיים, אחרי שהגידול הסרטני כבר לא בגוף שלי".
ההארה הגיעה ברחובות מנהטן, לשם נסעה כדי להתאושש מהטיפולים ולהחלים. פתאום היא הבינה שעליה ללמוד עיצוב נעליים. "עד אז בחיים לא חשבתי על התחום הזה וגם לא ידעתי איפה לומדים עיצוב נעליים בארץ. התחלתי לברר ונתקלתי במודעה על קורס שהתחיל שבוע לאחר שחזרתי מניו יורק בבית הספר לעיצוב נעליים 'גילדה'. אני חושבת שהעיתוי של התחלת הקורס לא היה מקרי. סיימתי את הלימודים וידעתי שאצא עם קולקציה של מותג שלי. מאז אני נאמנה לקו האמנותי~יצירתי שלי, טביעת האצבע שלי".
כל קולקציה של דרימר נוצרת מתוך השראה על נושא מסוים ומאחורי כל נעל יש יש סיפור. ההשראה לקולקציה הראשונה הייתה מסע בשלכת, מעבר בין סתיו לחורף בחיים שלה. "אחרי מסע אישי מעצים ומרפא הבנתי שאני צריכה לתת ביטוי לתקופה שעברתי, בין הסתיו לחורף בחיים שלי. כשהחלטתי על הנושא עשיתי עם עצמי סיעור מוחות, כתבתי מילים ומשפטים וחיפשתי תמונות שצילמתי. אחת התמונות תיארה במיוחד את המצב שלי. זו הייתה תמונה שצילמתי בבית לאחר ששיערי החל לנשור בגלל הטיפולים. הנחתי קווצת שיער על המצעים הצבעוניים שלי, צילמתי והבנתי שמתחת לכל דבר עצוב צומח משהו שמח. מתחת לכל עלה שנושר, גדל פרח צבעוני עם עוצמת גדילה. בשלב הזה הבנתי שהנעליים שלי ישדרו אופטימיות, הן יהיו צבעוניות, ישרו שמחה ויפיצו רגש. את כל אלה אני מביאה לא רק בצבע אלא גם במסגרת, בצורה, בטקסטורה ובאביזרים. עבורי זו לא סתם עוד נעל – היצירה שלי עושה דיאלוג בין אמנות לעיצוב".
בשבוע שעבר השיקה דרימר את הקולקציה השנייה, הפעם קולקציה קיצית שעוצבה במחווה לשחקנית סופיה לורן ששיחקה בסרט "אתמול היום ומחר" וכך גם נקראת הקולקציה. כמו השחקנית האיטלקייה, כך גם הקולקציה החדשה: מסקרנת, חצופה, צבעונית מאוד, אופטימית ובעיקר יחידה במינה. כל הנעליים עשויות מעור רך ונעים, עם עקבים נוחים, ולעיתים משולבים בהן סרטים, כפתורים ואבנים נוצצות.
הקולקציה בנויה משישה דגמים, ולכל דגם יש שלוש וריאציות שונות של צבע וטקסטורה. יש עשרה זוגות נעליים מכל דגם ושני זוגות מכל מידה. אלו בהחלט נעליים שנותנות כבוד לרגליים.
למה דווקא סופיה לורן?
"אני יוצרת ממקום של סיפור. בחרתי בסופיה לורן כי היא מהווה בשבילי את הטיפוס הנשי ודרכה אני רוצה לספר על עצמי. למרות שהיא תמיד חשפה חזה, היא שידרה את נשיות שלה באופן הכי נשי ולא פרובוקטיבי. חקרתי ולמדתי אודותיה, נסעתי למילאנו וחיפשתי שם חומרים שמדברים באותה שפה, של הסיפור, של ההשראה שהיא נתנה לי. ראיתי סרטים שלה ובכיתי מרוב התרגשות. היא התנהגה בטבעיות ולא חששה ששופטים אותה על מעשיה והופעתה. היא שיחקה, שרה, רקדה ונישאה לאדם מבוגר ממנה בשנים רבות".
מה יש בנעליים שלך שלקחת מסופיה לורן?
"למשל הדקולטה, הצווארון הפתוח שאפיין את הבגדים שהיא לבשה מאפיין את פתח הגב של הנעל, הגוף הגאה והזקוף שלה למרות שהעקב הוא רק שישה ס"מ. אני רואה כאן את החיבור לנשיות הגאה שלה. יש כאן דיאלוג בין האמנות לעיצוב ולפרקטיות, כי בסופו של דבר גם אם נעל היא יצירת אמנות היא צריכה להיות נוחה להליכה".
את יוצרת אופנה אבל לא ברוח הטרנד העכשווי.
"נכון. הנעליים שלי לא שייכות לאופנה הנוכחית או לטרנדים העכשוויים. בנעליים שלי יש חיבור אמנותי לנושא שבחרתי. הגישה שלי היא תמיד אופטימית וצבעונית ויש בה רגש".
מבחינתך זה עסק או תחביב?
"זו התחלה של עסק. יש לי מטרות וחזון. זה לא בא מתוך שעמום או תחביב. זה החיים שלי עכשיו, נותן לי דרייב, ומזלי שיש לי את זה. אני יצירתית, ממציאה את עצמי בכל יום מחדש, אבל זה עסק ויש תחומים שונים שצריך לטפל בהם כמו ניהול היצור, חיפוש החומרים והשיווק. אני יכולה להשקיע יום שלם בחיפוש אחר סרט או חוט לנעל. אני קונה את הטקסטילים המיוחדים לנעליים בתערוכות במילאנו. מייצרים לי את הנעליים בעבודת יד בבית מלאכה בארץ בשיטה מסורתית עם אנשים שעוסקים בזה כל החיים ואפילו דור שני".
מי הלקוחות שלך?
"הלקוחה הפוטנציאלית שלי היא אישה בשלה, יצירתית, אוהבת אופנה, בעלת נוכחות וסגנון אישי, מי שיש באפשרותה לשלם 1600-1100 שקלים לזוג נעליים. אני מלבישה את הרגל, עבורי נעל היא אביזר אופנתי לכל דבר. השאיפה שלי היא שאישה תרגיש כמו סינדרלה כשהיא נועלת נעל שלי, שהיא תרגיש מיוחדת וייחודית בנוף".
5 קטנות עם מיקה דרימר
- 1. דמות להשראה: אמא שלי.
- 2. מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת קמה בבוקר? שותה קפה שחור.
- 3. מה לא תאכלי אף פעם? בשר.
- 4. מה לא יודעים עלייך? שרציתי להיות שחקנית.
- על יד מי היית רוצה לשבת בטיסה? ריצ'רד גיר.
