ביום ראשון אישרה ממשלת ישראל את שחרור האסירים הפלסטינים כתנאי לחידוש התהליך המדיני. הישיבה היתה סוערת, כך גם הפולמוס ברחוב ובין המשפחות השכולות סביב ההחלטה לשחרר רוצחים עם דם על הידיים.
שניים מאלו שנמצאים ברשימת האסירים הם אלו שרצחו את אחי, אמנון פומרנץ ז"ל. אחי, בן 46 במותו, נרצח בשנת 1990 במעשה לינץ' אכזרי בדרכו למילואים בעזה. הוא הותיר אחריו אשה ושלושה ילדים, בהם תינוק בן חודשיים. עוד ברשימת האסירים רוצחיו של של מוריס אדרי מנתניה בשנת 1993 בחנות שלו וערבים ישראלים שרצחו את משה תמם מחבצלת השרון בשנת 1984 כאשר המתין לטרמפ בצומת בית ליד.
אי אפשר היה להתעלם משמות הרוצחים. הרגשתי צביטה בלב כשראיתי בעיתון את שמות רוצחיו של אחי אמנון. בשנים האחרונות לא התעסקתי בזה. אף אחד לא יידע אותי מה קורה איתם, אני גם לא עקבתי. עכשיו, כשהם עומדים להשתחרר, היה מי שפנה אלי וביקש ממני שאצא להפגנות נגד השחרור. לא יצאתי.
"חטפתי מכה בבטן"
חשבתי על כך שחידוש המשא ומתן לשלום הוא תהליך של פיוס, האסירים עם דם על הידיים שברשימה פעלו לפני הסכם אוסלו. הם עשו זאת לפקודת ערפאת וחבריו, שאיתם אנחנו מדברים עכשיו. הם כבר ריצו בכלא 23 שנות מאסר והם כבר אנשים מבוגרים. אני מצפה שהם לא יחזרו לטרור ולהרס, אלא יתרכזו בהקמת משפחות ובניית מדינה משלהם. ואם יחזרו לטרור אני מקווה שחיים הם לא יחזרו לבתיהם.
בעניין הערבים הישראלים שרצחו את משה תמם, אני חושבת שזה מחדל לכלול אותם כאסירים פלסטינים. מוריס אדרי, תושב נתניה ואב לשמונה ילדים, היה בן 65 כשנרצח. "אני נסערת. אני לא מאמינה שהפכו את המשא ומתן ל'מתן ומתן'", אומרת בתו של אדרי, לאה פדרינג, "במקרה גיליתי בפייסבוק את הרשימה של המשוחררים וכשקלטתי שגם רוצחו של אבי נמצא בין האסירים המועמדים לשחרור חטפתי מכה בבטן. אמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות שלא יידעו אותנו. לא מתייחסים אלינו כאשר היקר לנו מכל נלקח מאיתנו בעודו איש משפחה צעיר. הרוצח של אבי היה בן 19 כשרצח ועכשיו הוא בן 40, עדין איש צעיר וכשיר למעשי טרור. שחרורם לא יתרום לשלום. זו מחווה יקרה, זה מעשה לא חינוכי כלפי הילדים שלנו. אני מתביישת. אלה רוצחים שפלים שריסקו משפחות ואין לשחרר אפילו אחד מהם".
"איפה המוסריות?"
בשנת 1984 חטפה חוליית הרוצחים את החייל משה תמם בעת שחיכה לטרמפ בצומת בית ליד ורצחה אותו באכזריות. שלוש שנים אחר כך, בשנת 1987, נדונה החוליה למאסר עולם, ומאז ניסו חבריה באמצעים שונים לקבל הקלות בתנאי הכליאה שלהם, לרבות קציבת עונשם.
"כל הלילה הוצאנו הודעות בטלפון לכל השרים שיתנגדו לשחרר את המחבלים הרוצחים, ובבוקר כשישבו בישיבת ממשלה שלחנו להם שוב מסרונים" אומר אחיו, אורן תמם. אורן, האם גליה ובני משפחת תמם השתתפו בהפגנה בירושלים לקראת הדיון בממשלה בעניין שחרור האסירים: "אין כל סיבה הגיונית לשחרר מחבלים רוצחים. ראש הממשלה הבטיח לא להיכנס למשא ומתן עם תנאים מוקדמים. עכשיו הוא מתקפל, נכנס למשא ומתן תמורת שחרור מחבלים רוצחים וזו בושה וחרפה", טוענת משפחת תמם, "משפחות המחבלים הערבים הישראלים, בהן משפחתו של וליד דקה, מאיימים כי יטרפדו את העסקה אם לא ישחררו את בני משפחתן. וליד ישב בכלא 26 שנה. החייל שהוא חטף ורצח קבור באדמה כבר 29 שנה. כשם שמשה שלנו לא יראה אור יום, כך נפעל שוליד דקה, איברהים אבו מוך, חמדון אבו מוך ומוחמד רושדי יירקבו בכלא עד אחרון ימיהם".
אורן תמם שלח סמס לכל שרי הממשלה לפני הדיון וההצבעה, בזה הלשון: "זוהי תמונתו של אחי משה תמם הי"ד חייל צה"ל שנחטף ונרצח בשנת 1984 בצומת בית ליד על ידי ארבעה מחבלים רוצחים ערבים אזרחי מדינת ישראל. כאשר תידרש היום להצביע בממשלה תמונתו תהיה מול עיניך. תהליך מדיני הוא חשוב, השלום חשוב מאד, אך לא ייתכן לשחרר מחבלים רוצחים רק בשביל שאבו מאזן יסכים לנהל משא ומתן. יש גבול להתקפלות של מדינת ישראל. איפה המוסריות, איפה הצדק, איזה מסר מעבירים לחיילי צה"ל, למשפחות השכולות ולעם כולו. הצבע נגד שחרור מחבלים רוצחים, אורן תמם".
ההחלטה התקבלה. בסופו של דבר ישוחררו האסירים הפלסטינים שפעלו לפני הסכם אוסלו. הרוצחים של תמם, ערבים ישראלים, יישארו בכלא. למרות הכאב והזיכרון שמכה, אני מאמינה שחייבים ללכת בדרך של פיוס, לתת הזדמנות לתהליך הנוכחי ולדורות הבאים.
