פאב ה-BK עבור תושבי נהריה זה מקום של אמת, מקום של ביחד, נטול כל פוזה, לא נכנע למיינסטרים, חי ובועט את הרוקנרול של שנות ה~80. המקום היחיד שעדיין מגיש פופקורן מלוח והמבורגר אלוהי בלחמנייה ארוכה. ביום העצמאות לפני 35 שנים, החליט נתן קזז, תושב נהריה, להקים בית לצעירים בעיר. הוא לא חשב איך עשות כסף, הוא רצה מקום שיאגד את כל הצעירים וייתן להם מקום לביטוי.
בפעם הראשונה בחיי אני שומעת את המשפט "אידאולוגיה נהריינית" של האחים קזס: נתן, אבי וניסים, שניהלו את הפאב לאורך השנים. כולם נוטים לחשוב שה-BK הוא ראשי התיבות של BROTHER KAZAZ (האחים קזז) אבל נתן מגלה כי השם ניתן על "ברדרהוד קזס" מהפירוש- אחווה.
מוסד של תרבות
שנים שקזז לא התראיין לעיתון. בנהריה הוא יצר מוסד של תרבות. במשך השנים הגיעו אל ה-BK מכל קצוות תבל. גם הקיבוצניקים ותושבי הגליל המערבי גילו את המקום והוא נהיה מוסד אזורי וארצי. ה-BK עובד בכל ערב, מקיים במה פתוחה בימי שלישי למוזיקאים צעירים ומקום מפגש פשוט וכייפי.
בכל השנים ועד היום מאחורי הבר עומד נתן קזז, רוקיסט בנשמה שלפני 18 שנים חזר בתשובה. למרות החזרה בתשובה של בעליו, ה-BK המשיך לפעול כרגיל וכיום אבי קזז מנהל את העסק.
מי שביקר אי פעם ב-BK יודע כי הוא מושתת על כל אותם ערכים מהספר הנסיך הקטן – על תמימות נעורים והרצון להביא את עצמך לידי ביטוי. גילוי נאות: גם את בעלי ואב ילדיי הכרתי שם. זה היה הדייט הראשון שלנו ושל עוד זוגות רבים שהגיעו לבילוי ויצאו עם אהבה. הקירות ב-BK מתעדים את אותן חוויות של פעם עם אלפי תמונות של מבלים.
(צילום: דורון גולן)
איש שמח
אני נפגשת עם קזז בבית קפה מקומי בשדרות הגעתון. אנשי העיר לוחצים את ידו, מחבקים. קזז הוא איש שמח. אין לו טלפון סלולרי ולקבוע עימו אפשר היה רק בטלפון נייח, על פייסבוק אין מה לדבר. הוא בן 58, נישא בשנית לפני כשנתיים, לומד בישיבת ברסלב בנהריה ומנהל אורח חיים דתי. בימי חמישי תמצאו אותו מאחורי הבר במקום שהקים מהנשמה. קזז: "בדיוק ביום העצמאות לפני 35 שנה הוקם הפאב. לראשונה הגיע לנהריה המושג פאב. אנחנו משמרים, לאורך השנים, את הנהרייניות הטיפוסית. רוב הנהרייים עזבו את העיר, אנשים טובים ומוכשרים שוויתרו כי 'גנבו' לנו את העיר, ומשמח אותי מאוד שכשהם חוזרים לביקור, ליבם מתמלא בשמחה גדולה, מרגישים שחזרו הביתה. כיף גדול יותר לראות שהם מגיעים עם הילדים שלהם ומראים להם את ההיסטוריה. הקטע הנוסטלגי זה אנחנו, זה מרגש אותי כל פעם מחדש. כשאני נכנס לפאב כל פעם מחדש אני מרגיש שזו הפעם הראשונה שאני שם, כמו ביום הראשון שאני פותח ערב ג'אז ומגיע איזה טיפוס ועולה לבמה. ה-BK זה מקום של חיבור אמיתי והתרגשות יומיומית.
"כשבאתי לנהריה עם המושג פאב, לא היה דבר כזה עד חיפה. בשנתיים הראשונות אכלנו מרורים, לא ידעו מה אנחנו עושים. היינו מקבלים דוחות על רעש, לא הסתדרה למקבלי ההחלטות התפיסה שאנשים רוצים לשמוע מוזיקה ולשתות בירה. כל הרעיון להקים את הפאב נולד מעצם זה שאנחנו נהריינים ים תיכוניים ולא היה מקום לדור הצעיר לבלות. אנחנו אנשים שאוהבים לחוות את החיים, אוהבים מוזיקה של בלוז ורוק ונתפסנו כ'משוגעים'. זו הייתה דרך החיים, ללכת לים, לשנת צהריים ולבוא ל-BK".
המהות היא האדם
קזס הקים את ה-BK כשהיה בן 23. הוא עבד אז עם נוער ועסק בחינוך בלתי פורמלי בבית הספר עמל חניכים. אז, לדעתו, הייתה התייחסות אל האדם, אל הנער, נתנו לו לפרוץ את הגבולות ולהיות מי שהוא רוצה להיות. היום, לדבריו, במערכת החינוך חותכים מהר את הכנפיים. הוא הגיע עם הוריו מכפר סבא לנהריה כשהיה בן חמש. הוריו הם תורכים שהיגרו לארץ, והוא נזכר איך בשנות ה~70 כשנהריה הייתה העיר האדומה, הוא ניגש לעירייה ושם קראו לו פרענק. הוא לא שוכח את זה.
"לא חשבתי שה-BK יהיה מקום של אנשים יחפים עם רסטות וג'ינס קרוע. זה לא היה המהות איך אדם נראה, אלא איך הוא מרגיש. אנחנו בלי להבין בכלל עסקנו בשתדלנות באפיון הערכים, לא באנו לעשות כסף. באנו כי אנחנו נהריינים שרוצים לעשות מוזיקה. מבחינה היסטורית עשינו מעשה, ה-BK קיים ומושך אוכלוסייה צעירה, הדור השני והשלישי שלנו.
"המון מוזיקאים נהריינים פרצו אצלנו דרך כמו אלי בן שושן, חיים עזיקרי, ערן חיו ומיכאל אבגיל. הם חוזרים אלינו ומתרגשים, ואני מרגיש את הנער ההוא שחזר אל קדמת הבמה עומד במקום הכי אמיתי. מעולם לא סגרנו את הפאב גם לא במלחמות ישראל. כל הכתבים היו מגיעים במלחמת לבנון הראשונה והשנייה, אנשים היו שותים בירה עם מסיכת אב"כ על הפנים. המהות שלנו זה להישאר כאן ומעולם לא קיבלנו שום מענקים על כל ההפסדים , ספגנו הכל".
נתן מספר כי לפי שנתיים הוא נישא מחדש בחתונה צנועה בישיבה שבה הוא לומד. הוא נזכר שבחתונה הראשונה שלו היה שואו גדול עם אופנועים. היום הוא חי חיים שלווים, צנועים ומאושרים. יש לו שלושה ילדים בוגרים שהוא מאוד גאה בהם, והם יודעים היטב איך אבא שלהם השפיע על התרבות הנהריינית.
"לא באתי מבית דתי אבל תמיד הייתה בבית הכמיהה לטוב. אני עוסק בדת ואמונה, בשתדלנות לשמחה שמובילה לאושר, זו השליחות שלי. אני לא מוכן לשמוע שלושה דברים: אנטי ישראל, אנטי עם ישראל ואנטי תורת ישראל, זה משולש שאנחנו חייבים לשמור עליו. כשחזרתי בתשובה לא ידעו איך לאכול את זה. שאלו 'מה קרה לנתן'?, 'למה הוא שם כיפה'? אני חי בשלום ולא בכפייה. כל אחד בעם ישראל צריך לבוא באהבה ובכף זכות לאחר. הכל כתוב בפרקי אבות".
היו מהפכניים
קזס לא מאמין שעברו 35 שנה. לדבריו נהריה הפכה לחברה אחרת, לחברה מדוכאת. במשך השנים הוא ניסה לקדם בנהריה מיזמים. בשנת 1994 היה הבעלים של חוף אכזיב שנקרא אז חוף פקלולו. במשך השנים גם עזב לשנתיים את הפאב ונסע לארצות הברית, וגם מספר שנסע להביא צעיר מהודו שהתדרדר לסמים. הוא עדיין מייחל שיום אחד יקום חוף ים בעמידר, למען תושבי השכונות.
קזז: "היום הנהריינים מדוכאים, אנחנו היינו מהפכנים, ייחודיים, וזה נעלם. אני מחכה לנקודת האור. אנשים איבדו את האמונה שלהם והם מפחדים להביע את אשר על ליבם. לא השכלנו בחברה הנהריינית לייצר דמויות פוזיטיביות, אנשים שפועלים מאידיאולוגיה. קשה לי מאוד שנכנסים צעירים בני 20 פלוס שלא קראו או לא יודעים מי זה הנסיך הקטן, שזה ספר שמלווה אותי, ומראה את התמימות שנעלמה. ב-BK יש חוקים לא כתובים של בני אדם וזה לא משנה מי אתה, כל המטרה היא שנחיה ביחד באחווה. להיות ברמן זו עבודה עם שליחות. יש היכרות אינטימית עם בני אדם, צריך לתת גם עצות וכל המטרה היא לשמח את האדם. לכן קשה לי היום עם צעירים שהמורים שלהם לא הראו להם את הנסיך הקטן בתוכם, אלא שהם הפכו לנתון סטטיסטי במערכת החינוך. לשמחתי הם מקשיבים לי.
בעבר הייתי אחד כזה שמרסס כתובת גרפיטי מחאתיות, היום לא נראה כאלה כתובות, כי המהפכנות דוכאה. אני לא מדבר על אנרכיה, אלא על ליצור נורמות חדשות בתוך הקיים. אני מייחל לרגע שהנהריינים יישאו את הלפיד ויגשימו את עצמם בעיר שלהם. דווקא ביום העצמאות יש סימבוליקה, אולי בנהריה תהיה התעוררות ומהפכה עממית".
