fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

הצגת חייה

"הבנתי שהתאומות זו מתנה". עדי קאופמן. צילום: דורון גולן
"הבנתי שהתאומות זו מתנה". עדי קאופמן. צילום: דורון גולן

מנכ"לית תיאטרון הצפון עדי קאופמן היא אישה חזקה ולא רק כי הייתה מנכ"לית התיאטרון הצעירה ביותר שמונתה בישראל. קאופמן, 39, החליטה לפני כשלוש שנים, שהיא לא מחכה יותר לאביר על הסוס הלבן, הרתה באמצעות בנק הזרע והביא לעולם את נועה. היא לא הסתפקה בכך, ולפני מספר חודשים הרתה שוב. הפעם היא נושאת ברחמה תאומות זהות, ובעוד כמה חודשים תהפוך לאמא יחידנית לשלוש בנות, והיא לא יכולה עוד לחכות לרגע, שבו תעניק לבתה הבכורה משפחה.

לפני 19 שנים החלה קאופמן לעבוד בתיאטרון הצפון, ובתוך מספר שנים הפכה למנכ"לית שלו. במקביל לחיים המקצועיים שלה, החיים הפרטיים דשדשו. "אחרי שנים של חיפוש האביר על הסוס הלבן, החלטתי שאני לא מחכה ועושה ילד לבדי", היא אומרת, "ההחלטה לא הייתה פשוטה בכלל, כי התעסקתי הרבה במי יהיה האבא ובכך שלבתי יהיו חצאי אחים, כי זו תרומת זרע. הפחיד אותי איך נראה האבא, כי בפרטים שאת מקבלת, אין תמונה רק נתונים. יצאתי לדייטים, אבל מהר ראיתי שזה לא עובד, בטח לא בלחץ, והחלטתי ללכת לבנק הזרע".

"הבנתי שהתאומות זו מתנה". עדי קאופמן. צילום: דורון גולן
"הבנתי שהתאומות זו מתנה". עדי קאופמן. צילום: דורון גולן

קרנבל הלידה

קאופמן הרתה לאחר תשעה חודשים של ניסיונות. היא ידעה שלא תהיה לה עזרה של סבא וסבתא, כי הוריה נפטרו. "התחושה הייתה עילאית. כל תקופת ההריון והלידה היא חוויה שאין דברים כאלה. ברור שבהריון הבא לא אחזור על אותה חוויה, כי זה היה קרנבל. בהריון עשיתי צילומי הריון ואת זה אולי אעשה שוב. בחדר הלידה היו אצלי יותר מ-30 איש, מי לא היה".

היא משחזרת את יום הלידה: "ביום שישי אחד, אחרי ארוחת השבת התחילו הצירים. בחמש בבוקר שבת התייצבתי בחדר הלידה בבית החולים בני ציון. כל הזמן תכננתי מי יהיה איתי בלידה, רציתי שאחי, אבל הוא דתי, ושהחברה הזו, אבל היא מלמדת. יצא שהגעתי בשבת לבית החולים, והמחלקה שם הפכה לסלאח שבתי. אנשים הביאו אוכל, פתחו קבוצת ווטסאפ, בכל זמן נתון היו בחדר הלידה מינימום ארבעה אנשים. גם המיילדת שלי הייתה חברה שלי, שהגיעה למשמרת צהרים ונשארה איתי עד הלידה".

ממש לקראת הלידה, עלה לקאופמן החום. התברר שחבל הטבור נכרך סביב צוואר הילדה והיא נכנסה למצוקה. "הזעיקו את המנתח, אבל הצוות התעקש ובסוף היא נולדה בלידה רגילה. במוצאי שבת הגיע גם אחי הדתי, שמוליק, ויחד עם אחי השני הם עמדו וקראו תהילים בחוץ. לשמוליק יש כבר 10 ילדים. זו הייתה חוויה מרגשת ועוצמתית, פרמיירה לפנים".

רק כשהגיעה לביתה לאחר מספר ימים, הבינה שהגשימה את החלום. "נכנסתי לבד הביתה עם הסלקל, הנחתי אותה בכניסה לבית והתחלתי לבכות. אמרתי לנועה: 'הגעת הביתה'. לא פחדתי מכלום. עוד לפני שהייתי אמא, כשחברות שלי ילדו והיו מגיעות הביתה, הן היו מחכות שאבוא לקלח את הילדים. כשהתאומים של אחי, אבי, היו בני שנה ואני בת 20 ומשהו, הם גרו אצלי וטיפלתי בהם, אז לא חששתי מזה".

מספר ימים לאחר הלידה, כבר עבדה מהבית, כי אי אפשר היה לוותר עליה בתיאטרון.

שמרה ארבע מבחנות

"כשבחרתי את הזרע בבנק הזרע, שמרתי עוד ארבע מבחנות, כדי שיהיה לי לעוד הריון, אם ארצה בעתיד. כשנועה הייתה בת שנה ושלושה חודשים התחלתי לחשוב על עוד ילד. התלבטתי אם כדאי לי להביא ילד עם מישהו, אבל לבסוף עשיתי שתי הפריות ונקלטתי שוב".

היא בשבוע ה-15 להריונה השני, וממש בתחילתו קיבלה את הפתעת חייה. "בשבוע השביעי להריון, כמה ימים אחרי שראו שק הריון אחד ודופק אחד, הגעתי שוב להיבדק, כי הרגשתי קצת לא טוב. פתאום באולטרסאונד רואים שק הריון אחד עם שני דופקים, שזה אומר תאומים זהים. הייתה לי דרמה אחר כך, כי הרופא אמר שצריך לחכות שבועיים ולראות אם כל אחד מייצר שק הריון משל עצמו, ובאמת אחרי שבועיים זה קרה".

נועה תחגוג שנתיים ביום האישה הבינלאומי בשבוע הבא, ב-8 במרס. "נועה תהיה בת שנתיים, והיא נקראת כך, כי נועה הייתה הפמיניסטית הראשונה בתנ"ך ואין מתאים יותר לבת שלי מאשר להיוולד ביום האישה הבינלאומי. היא הייתה תינוקת מלאך. בגיל שנה ושמונה חודשים היא התחילה לשאול שאלות. הייתי בדרך לזכרון יעקב, ממש לפני ההפריה של ההריון הנוכחי. היינו אחרי הצגת ילדים בתיאטרון, שבה היא ראתה אמא ואבא. בצומת זכרון, היא שואלת אותי: 'אמא, איפה אבא?'. שאלתי אותה איזה אבא, כי עניין אותי לדעת אם היא הדביקה לו דמות מסוימת ואמרתי לה שאין אבא. השבוע היה יום המשפחה בגן, ודווקא הקדישו את היום לסוגים שונים של משפחות, וזה היה מאוד יפה, אבל בשבוע שעבר היא לקחה משחק, פירקה אותו והתחילה לבכות 'אבא יתקן'. חמש דקות עמדה ליד הדלת ובכתה 'אבא יתקן'. אמרתי לה 'אמא תתקן', ואחרי כמה דקות היא באמת הביאה לי את הצעצוע ואמרה 'אמא תתקן'. היא ילדה מדהימה. אחרי ההלם שקיבלתי כששמעתי שיש לי תאומות, הבנתי שזו מתנה לקבל שתי אחיות בשביל נועה, כי אין לה סבא וסבתא ואין לה אבא, אז לפחות שיהיו לה שתי אחיות".

קאופמן הכי חזקה בעיניי, רק כי השכילה להבין שאפילו בשביל להפוך לאמא היא לא צריכה לחכות לגבר שיעשה את זה בשבילה. לשאלה מהי אישה חזקה בעיניה, היא ענתה: "אישה חזקה היא אישה שלא מפחדת, שמסוגלת לנהל את החיים, כולל הכל ולא תלויה באף אחד, אם זה הפן הכלכלי, האישי, הכל. אני חושבת שאני משתדלת להיות אישה חזקה".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות