יום אחד צלצל אלי בחור חרדי ובירר בדבר הפלגה בים. אמרתי לו שבספינה יש שני כיורים, שמשתמשים בכלים חד פעמיים, ושכל האוכל נקנה רק ברשתות כשרות. שאל אותי אם הספינה לפעמים מפליגה בשבתות. אמרתי לו שכן. מיד אמר לי שהיא פסולה בעיניו. אמרתי לו שהדבר תמוה בעיני מכיוון שהכביש שעליו הוא נוסע גם הוא מופעל בשבתות, כמו גם האוטובוס שעליו הוא סומך כתחבורה ציבורית, שהרי אין אוטובוסים לימי חול ואין אוטובוסים מיוחדים לשבתות, כמו גם ספינות ומטוסים. הבן אדם שוחח על כך עם הרב שלו והשיב לי שלא יוכל להפליג בים על ספינה שלא שומרת שבת.
בסיפור הזה מתגלה כל האבסורד של חילול שבת ושמירת הסטטוס קוו הקדוש מימי קום המדינה. החשמל מסופק לחרדים מחברה שעובדת בשבת, את הנמל החדש בחיפה בונים בשבת, בתי חולים ושדות תעופה עובדים בשבתות, ואזורי מסחר פועלים גם כן בשבת, לשביעות רצון הצרכנים והסוחרים. הבעיה היא לא בשמירת השבת, הבעיה היא שכל צד בסיפור השבת רוצה מדי פעם לעשות שרירים ולהראות לחבר מרעיו הקיצוניים כמה הוא חזק ונחוש ומכופף את כולם. זה מצב שעלול להוביל למקומות הזויים, כמו במקרה הרכבת כשעשרות אלפי בני אדם סבלו בגלל טמטום ושנאת חינם.
עבודות הרכבת, כמוהן כמו כל פרויקט לאומי, בצידן כוונה לעשות את החיים יותר נסבלים במחוזותינו. כמו כל פרויקט לרווחת תושבי המדינה, חילונים ודתיים כאחד, צריך לקחת את המשימה כפיקוח נפש לכל דבר ועניין. מי שלוקח את הפרויקט למחוזות פוליטיים עושה עוול לכולם ועלול בסופו של יום גם לשלם מחיר פוליטי.
