דרך לא פשוטה עברה מי שעלתה מארגנטינה עם בן הזוג אלחנדרו בשנת 2001 בקליטה ישירה ליישוב עצמון, שם מתגורר אחיה. בהמשך עבר הזוג לכרמיאל, כאן נולדו שני הילדים, עידן בן 13 ואמיר בן 10.
בארגנטינה שימשה יועצת תקשורת ומנחת קבוצות. כאן מתחיל הקושי הראשון, שכן המקצוע מבוסס למעשה על שפה. כך היא מסבירה: "כל המקצוע שלי התבסס על שפה…הייתי צריכה להתחיל מאפס כמעט כי זה לא עניין של מילים אלא משמעויות התרבות והתקשורת".
מספר שנים עבדה בעבודות שאינן קשורות למקצוע, עד לאחרונה: "רק עכשיו אני מרגישה מספיק ביטחון בשפה, בידע ובניסיון כדי לחזור למקצוע כיועצת תקשורת באופן מלא…על זה אני חושבת ב"יציאת מצרים", כשכבר הייתי במקום מאוד טוב בארגנטינה והייתי צריכה להקריב את המקצוע ולעשות דרך ארוכה עד כה, מצב בו אני יכולה לכתוב דוחות, להעביר את הדברים ולהשתמש במטפורות בחופש מוחלט".
מה הדרך שעשית כדי להגיע למקום שבו את בוטחת בעצמך עד כדי פתיחת עסק עצמאי במקצועך?
"תחילה השתלבתי בעבודה במקצוע שלי כיועצת במרפאת קשב בבית החולים בצפת, שם אני ממשיכה לעבוד גם היום לצד עבודתי בקליניקה. השתלבתי גם כיועצת בניצן, והחיים למעשה נכנסו לפסים. סוף סוף אני מביאה לידי ביטוי את ניסיוני ולימודי".
כל כך פשוט?
"נכון, לא הכל היה כמו שציפיתי. כמי שגדלה בסביבה ביקורתית מאוד, תמיד הדגש היה במה שחסר או לא מספיק טוב. משקל של 100 ק"ג בגיל הנעורים ומינימום תנועות היו התופעות הראשונות עימן הייתי צריכה להתמודד. המודעות לכך החלה למעשה תוך כדי העבודה שלי עם מטופליי, ההתמחות בהפרעת קשב וריכוז הביאה אותי להבנה עמוקה של השפעת המחשבות השליליות בדיבור עם עצמנו, גם הביאה אותי לפתח חשיבה חיובית, קשר חיובי עם הסביבה ודיבור פנימי המתמקד בדברים הטובים ובאנרגיה הטובה שיש בחיים".
מצוידת במידע החשוב הזה היא מחליטה לעשות משהו שמעולם לא עשתה: משתלבת בקבוצת הליכה. כפי שהיא מתארת: "הלכתי והלכתי וכך גיליתי את העונג של השיחות תוך כדי הליכה, האנרגיות שמייצרת הפעילות, וגם ירדתי 30 קילוגרמים. אבל ההליכות הממושכות בתנאים טופוגרפיים קשים בכרמיאל גרמו לי לבעיות בברכיים, עברתי שני ניתוחים. אז הגיע החשש ששוב אעלה במשקל בשל חוסר הפעילות, מה שגרם לי להתחיל לשחות בבריכה העירונית כי זה כל מה שיכולתי לעשות במצבי. בכל זאת קשה להגדיר את השחייה הזאת כמשהו מקצועי ומועיל. עד שאחד השחיינים במקום, אבי ממן, העיר לי על כך, וגם סייע לי להתחיל לשחות נכון. בהמשך הגיעו סרטוני יוטיוב בהם למדתי וגם לקחתי מספר שיעורים פרטיים. כשהגעתי ל~100 בריכות החלטתי להירשם לצליחת הכנרת. אין מילים לתאר את ההתרגשות שאחזה בי כאשר בפעם הראשונה בחיי קיבלתי מדליה על השתתפות בפעילות ספורטיבית כלשהי. בהמשך חברה, שבאותם ימים התאמנה לקראת טריאתלון, החלה להלהיב אותי ברעיון. היא הסבירה לי שבטריאתלון נשים ניתן ללכת במקום ריצה. באותו רגע החלטתי שאני מנסה, העליתי פוסט בפייסבוק בו הודעתי שאני מחפשת בת זוג להרפתקה. איילת הייתה זאת שהצטרפה מתוך סקרנות, יחד חיפשנו מאמן והיה נפלא".
כיצד השפיעו האימונים הללו על סדר היום שלך?
"אז גיליתי שהאימונים המגוונים בתחום הם למעשה אושר צרוף. לצאת מהמים ולעלות על האופניים, לאחר מכן לרוץ/ללכת. כך עברנו את הטריאתלון נשים הראשון, אירוע מלא אנרגיות. אחריו חשתי צורך להשתפר ולעשות יותר ונכון יותר. המליצו לי על יצחק נומהאוזר, המוכר יותר כנומה, מאמן בענף זה, ומי שבעצמו עבר תקופות קשות גם כן עם בעיות רפואיות בברכיים. כבר בשיחתנו הראשונה חשתי שהגעתי לאדם הנכון. הבנתי שנומה הוא האדם שעשוי ויכול לשמור עליי, ללוות אותי ולסייע לי להגשים את חלומי לשוב ולעבור את קו הגמר. כך אכן היה, כשהשתתפתי במרוץ טבריה. הפעם רצתי 10 ק"מ בגשם שוטף. מאוחר יותר, עם הקבוצה, השתתפתי במרוץ שליחים הר ועמק, ובהמשך בטריאתלון נשים. היום אנחנו , בעלי ואני, מתאמנים בקבוצה שרוכבת על אופניים כל שבת".
העיסוק האינטנסיבי בספורט שינה לך את החיים?
"אין לי ספק שהספורט ממכר, זה בדוק, אבל בעיקר אני יכולה להגיד שבתקופה הזו התחזקתי, עזבתי את העבודה שלי כשכירה ויצאתי לדרך עצמאית. כל יעד אפשרי. התחושה של שלמות, של יכולת לעשות הכל, לפרוץ מכשולים ולהשיג יעדים נותנת לי את הביטחון לעשות ולהעז. העיסוק בטריאתלון מעניק לי גיוון רב, אני לא עוסקת כל הזמן באותו נושא. הגיוון בסוגי הספורט השונים המרכיבים את הטריאתלון גורם לכך שהגוף נותן יותר תפוקה".
ולכן החלטת לשלב בין הספורט לבין המקצוע שלך?
שלוש השנים הללו של חיזוק באמצעות הספורט, עברו במקביל לזמן בו בניתי וחיזקתי את הבסיס במקצועי. מזה חמש שנים ויותר אני חלק מצוות אבחון וטיפול במרפאת הקשב בבית החולים זיו בצפת, ותקופה דומה בניצן הורים. בתקופה הזאת התמקצעתי בנושא ה~MOXO, כלי אבחון ממוחשב. העיסוק בספורט מקנה לי משמעת, כוח, עוצמה, התלהבות, לימד אותי איך משפיעה הכימיה של המוח על מצב הרוח, על יכולת הריכוז, ובעיקר מקנה כוח להתמודד מול הבעיות והמכשולים.
זו הסיבה שהחלטתי לפתוח את הקליניקה הפרטית שלי, כי גם בכך הוכח שההשקעה במשהו חיובי, משהו שמחזק אותך, הנתינה, כל אלו מייצרים אנרגיה חיובית סביבך, כזו שתמיד תהיה הדדית וכך תקבל בחזרה הרבה מעבר למה שהשקעת".
כדי להבין טוב יותר, מהו בעצם העסק הפרטי שלך, מה את עושה בקליניקה שפתחת?
"אני מטפלת בהפרעות קשב וריכוז. הקליניקה היא מקום פיזי מיועד למפגש טיפולי. הנוסחה היא כי כאשר יש מפגש, יש תקשורת, יש שינוי".
מה המפתח שלך להצלחה?
"למדתי שאם אני משקיעה בלחזק את הטוב אצלי ואצל האחרים מתרחשים ניסים והדברים הטובים מתרבים ומתחזקים סביבי. אני משקיעה ללא חישובים בכל דבר שאני עושה, במשפחה כמובן, בטיפול באבי, בקשר עם החברים, בספורט, ובעיקר בכל מתאמן (פציינט) שעובר איתי דרך של הבנה ולמידה על הפרעת הקשב שלו ומצליח למצוא דרך התמודדות וריאה חיובית יותר על עצמו, על איך להגשים חלומות ועל איך לייצר את הצלחה. בימים האלה אני מנחה קבוצת הורים לילדים עם ADHD בבית חולים זיו בצפת שם אני הכי נהנית , לראות את ההורים עוברים את התהליך הזה של להבין וליישם את הקשר עם הילד ממקום טוב".
