ביום שישי, שלושה חודשים מאז קיבל ארוע מוחי נפטר ד"ר אברהם בר מנחם ראש עיריית נתניה לשעבר בגיל 105. עד שקיבל ארוע מוחי היה בר מנחם צלול, ער לסביבתו. מאז שנפטרה רעייתו יוהנה לפני חמש שנים התקשה להתמודד עם הבדידות ואמר: "כל חברי כבר לא בין החיים, בנתניה כבר לא מכירים אותי אבל יש עדיין דור שמכיר את פועלי ומעשי". הלוויתו תתקיים ביום ראשון בשעה 16:00 בבית העלמין בשכון ותיקים.
בר מנחם, אבא לשלושה ילדים, שמונה נכדים ו-12 נינים, כיהן כראש עיר בין השנים 1967-1969, 1974-1978. בתקופתו הוקמו: בית החולים לניאדו בשנת 1975, שוברי הגלים בשנת 1968, והמכון לטיהור שפכים שהיה הראשון בארץ. גם בהיותו סגנו של עובד בן עמי ראש העיריה הראשון ניהל בר מנחם את העיריה בעוד שבן עמי היה עסוק בנסיעות ובענייניו הפרטיים.
בר מנחם נולד בשנת 1912 בעיר גיסן בגרמניה למד בה ועל דיפלומת הדוקטורט במשפטים חתומים נאצים. הוא עלה לארץ בשנת 1938 לקיבוץ גברעם, שם הכיר את רעייתו יוהנה. הוא היה המוכתר של האזור והיה ראש המועצה הראשון של חוף אשקלון
על כך שאנשים ברכו אותו "עד מאה ועשרים" היה עונה: "אין לי שום תעודת אחריות שאני אגיע לזה. לחיות מעל גיל 100 זה קשה ולהגיע לגיל 120 זו קללה".
בר מנחם גר עד סוף ימיו בביתו ברחוב בורוכוב, הבית אותו בנה בעצמו בשנת 1957, עם אותם רהיטים כבדים שהביאו הוריה של יוהנה מברלין.
בימים אלה כאשר ראשי עיר יושבים בכלא על מעשי שוחד והפרת אמונים וראש עיריית נתניה מרים פיירברג חשודה אף היא וממתינה להחלטת הפרקליטות להגשת כתב אישום מעניין להיזכר מה אמר בר מנחם האיש ההגון, הצנוע וישר הדרך על ראשי עיר שסורחים.
מה משחית ראש עיר מכהנים?¤
"האנשים שסובבים אותם והאפשרויות הרבות הנקרות בדרכם לעשות עסקים לעצמם".
היום כאשר רשימת המועמדים למרוץ לראשות העיר נפתחה נשאל בר מנחם איזה תכונות צריך אדם כדי שיהיה ראש עירייה טוב.
"כדי להיות ראש עיר יש לעשות דרך ארוכה ובנתניה היא ארוכה יותר כי קשה להזיז את מרים. אם חושבים על תמורה כספית אז לא, ואסור שתהיה. מי שרוצה להיות ראש עיר צריך להיות אכפתי, לאהוב את העיר ולאהוב לשרת את הציבור".
כשנשאל על תרומתו לעיר לעומת תרומתה של מרים סיפר: במלאות לי מאה הוזמנתי על ידי שמעון פרס שהיה נשיא למשכנו. בביתו בירושלים הוא שאל אותי כאיש בן מאה מה עשיתי בחיים שלי וציין שמרים פיירברג עשתה את העיר שהיא היהלום של ישראל. אמרתי לו שאני לא מתבייש במה שאני עשיתי. מרים עשתה את נתניה יפה ואני התפארתי במפעל השפכים הראשון בארץ שקם בנתניה".
בר מנחם ציין לא פעם כי התקופה היפה ביותר בחייו היתה אותם ארבע שנים בין 1938~1942 בהם גר באוהל בים המלח.
במשך שנים נהג בר מנחם להתאמן בחדר כושר שהקים בביתו. גם כאשר רגליו התקשו לשאת אותו בהליכה הוא לא ויתר על הפעילות הגופנית אותה הוא עושה בעזרת המטפל רואן מסרילנקה. הוא דיווש על פדלים בשביל הלב, משך בקפיץ בשביל חיזוק הידיים והכתפיים, הניף משקלות בשתי ידיו ותפס כדור כח".
עד לשבועות האחרונים בחייו דיבורו היה שוטף, זכרונו היה צלול. היה בו יושר אישי טוטאלי. ודעה לגבי כל מה שקרה כאן. ממפלגת העבודה בה היה חבר עד יום מותו היה מאוכזב ואמר בעצב: "אין כבר מפלגה".
על סוד החיים הארוכים שלו אמר שכנראה העקשנות והקפדנות שלו לשמור על סדר יום קבוע ותזונה נכונה החזיקו אותו כמו שהוא. הוא לא נגע בסוכר, שנא מאכלי ים ולא אכל חזיר עוד מהתקופה שגידלו אותם בקיבוץ. העריץ את בן גוריון ואמר: "אם היינו שומעים לו לא היינו היום במצב כזה מסובך עם הפלסטינאים בשטחים. בן גוריון אמר שיש להסתפק במה שיש. אנחנו יכולים לותר".
יו"ר ההסתדרות במרחב השרון משה סמיה שנהג לבקר את בר מנחם בביתו: "הוא היה איש צנוע משכיל וחכם וכל הזמן שידר ענווה צניעות. היה מעניין לשוחח איתו על צו השעה ולכל דבר היתה לו תשובה. הוא גר עד יומו האחרון בביתו הצנוע אותו בנה במו ידיו ונפטר בבית החולים לניאדו שנבנה בעת כהונתו ולבנייתו גייס תרומות רבות.
