fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

הלוחמת שלו

יגאל יעקבי, לשעבר חבר מועצת העיר חדרה, שכל את בתו קרן, שהייתה הלוחמת הראשונה של צה"ל שנהרגה בפעילות מבצעית * היום, 15 שנה אחרי אותו אירוע קשה בחברון, יעקבי מודה שחייו השתנו מקצה לקצה ולא חושש להביע עמדה נחרצת בעד גיוס לוחמות ונגד עמדת הרבנים
קרן יעקבי. זכרה מונצח במספר מקומות בחדרה
קרן יעקבי. זכרה מונצח במספר מקומות בחדרה

יגאל יעקבי, לשעבר חבר מועצת העיר חדרה, שכל את בתו קרן, שהייתה הלוחמת הראשונה של צה"ל שנהרגה בפעילות מבצעית * היום, 15 שנה אחרי אותו אירוע קשה בחברון, יעקבי מודה שחייו השתנו מקצה לקצה ולא חושש להביע עמדה נחרצת בעד גיוס לוחמות ונגד עמדת הרבנים

כשקרן יעקבי מחדרה התגייסה למשטרה צבאית, היה לה ברור שהיא רוצה להיות לוחמת. היעד היה יחידת סחל"ב, המיקום היה חברון. קרן הייתה מאושרת, גם לאבא שלה, יגאל, לא היו שום חששות. האם יפה פחדה. לא ממש התאים לה שהבת תהיה לוחמת. זו גם הסיבה שקרן השביעה את אבא שלה לא לספר לאמא איפה היא משרתת. "סיפרנו לה שהיא משרתת בשנלר בירושלים", נזכר השבוע יגאל, "אבל זה לא החזיק מעמד יותר מדי. הייתה תקופה במהלך האינתיפאדה השנייה שקרן לא יצאה הביתה 3 שבועות. אמא שלה החליטה שניסע לבקר אותה בבסיס. ניסיתי למנוע את זה בכל צורה אפשרית, אבל היא לא ויתרה. רק כשכבר היינו בדרך לרכב סיפרתי לה את האמת".

קרן יעקבי. זכרה מונצח במספר מקומות בחדרה
קרן יעקבי. זכרה מונצח במספר מקומות בחדרה

ואיך היא הגיבה?

"מאוד כעסה. אני זוכר שהיא אמרה לקרן שהיא תעשה את הכל כדי להוציא אותה משם. היא אמרה לה שהיא מעדיפה שקרן תבכה ותכעס עליה ומאשר שהיא תבכה על קרן כל החיים".

ואתה לא דאגת?

"בהתחלה לא. רק כשהיה את הפיגוע הגדול בחברון שבו נהרג אל"מ דרור וינברג, בציר המתפללים, הבנתי במה מדובר. ישבנו בבית, זה היה ליל שישי, ראינו את הדיווחים בטלוויזיה, וקרן פתאום אומרת זו חברה שלי, וזה חבר שלי. רק אז ירד לי האסימון".

ומה עשית?

"לא יכולתי לעשות כלום. כבר למחרת הקפיצו אותה, הסעתי אותה לתחנת האיסוף וזהו. חודש לאחר מכן היא נהרגה".

עקשנית שאוהבת את החיים

קרן יעקבי נולדה בנתניה, בת בכורה ליגאל ויפה. יגאל, בן 60, עסק אז בנדל"ן, היום הוא מארגן, מפיק ומלווה טיולים למזרח. בין לבין הוא גם היה חבר מועצת העיר חדרה. האם יפה, 54, עובדת במפעל הפיס. לקרן שתי אחיות: מורן, 31, משרתת באגף התקשוב בצבא קבע ומעיין, בת 26, לומדת עבודה סוציאלית.

"קרן הייתה ילדה שאוהבת את החיים", מספר יגאל, בראיון מיוחד לרגל יום הזיכרון. "היה מאוד איכפת לה מהאחיות שלה, מאחרים בכלל, היא הייתה ילדה ערכית מאוד. היה לה ברור שהיא תשרת בצבא, גם אם בתקופה ההיא הרבה מאוד נערות לא התגייסו. היא הייתה מאוד עצמאית. כבר מגיל 16 היא יצאה לעבוד, מימנה מכיסה את רישיון הנהיגה שלה. היא רצתה לעשות הכל בדרך שלה, ולכן גם הייתה מאוד עקשנית.

"אני זוכר שבתור ילדות, כשקרן ומורן היו קטנות הייתי לוקח אותן איתי לטקסי יום הזיכרון. הן תמיד שאלו מדוע אנחנו פה, ועניתי שאנחנו באים להזדהות עם המשפחות השכולות. מי דמיין שגם אנחנו נהיה משפחה שכולה".

אתה זוכר את השיחה האחרונה שלכם?

"איך אפשר לשכוח? ב~12 לדצמבר 2002, היא שירתה בחברון. דיברנו בצהריים והיא אמרה לי שהיא עולה למשמרת. היא מאוד אהבה את הצבא, תמיד הייתה מאושרת, פרט לאוכל…עליו היא תמיד קיטרה".

קרן יעקבי נהרגה בפיגוע בחברון כאשר מחבל ירה והרג אותה ואת חברה מאור קלפון. "מאור בכלל לא היה אמור להיות איתה בעמדה", מספר יגאל, "אבל הוא כנראה מאוד אהב אותה ורצה להיות איתה יחד, אז הוא ירד ללוח התורנויות, מחק את שם החייל שהיה רשום שם ושם אותו במקומו. לזה קוראים גורל".

ואז שמעתם על האסון.

"הגעתי הביתה בשעות הערב, ראיתי הרבה אנשים מחוץ לבית ואנשי צבא. אמרתי להם 'רק תגידו לי שקרן נפצעה'. הם הכניסו אותי הביתה, והודיעו לנו מה קרה".

קרן נהרגה כשהיא בת 19 בלבד. הוריה הנציחו את זכרה במספר דרכים: יש את גן קרן בשכונת ויצמן נווה חיים בחדרה, שם היא התגוררה; ברחוב הלל יפה בחדרה יש את בית קרן, בית לנערות שזקוקות לעזרה ותמיכה ובבי"ס שז"ר בנתניה, שם למדה, יש פינת הנצחה לזכרה בספרייה.

כל החיים השתנו לכם פתאום.

"חודש לאחר מותה, ב~15 בינואר 2003, חגגנו בת מצווה למעיין. כמובן שלא עשינו אירוע באולם, אבל עשינו לה מסיבה בבית עם כל החברות והחברים, והיה מאוד שמח. אנשים שעברו ברחוב בטח אמרו שהמשפחה הזו משוגעת. אבל החיים נמשכים. יש לנו עוד שתי בנות, יש נכדים ברוך השם, ככה זה. איפה שיש חיים, יש גם מוות".

בוא נדבר על יום הזיכרון. מהו בשבילך?

"יום הזיכרון הוא לא בשבילי. אני חי את האסון שלי יום יום, כל השנה. יש ימים שזה עולה יותר ומציף ויש רגעים שפחות. אבל בחרתי לא ליפול לתהום ולהדרדר. עברתי תקופה מאוד קשה והחלטתי שהחיים יותר חזקים מהכל. היום, אגב, אני לא מגיע לכל הטקסים בערב יום הזיכרון. אני לא צריך אותם. כשאני מרגיש צורך, אני מגיע לבית העלמין ומדליק נר".

יגאל יעקבי. כואב יום יום (צילום: שלומי גבאי)
יגאל יעקבי. כואב יום יום (צילום: שלומי גבאי)

לא אדם מאמין

יגאל יעקבי, כפי שאפשר להבין מהשורות האחרונות, הוא לא אדם שגרתי. ולא אחד שמפחד לומר את שעל ליבו. וכשמגיעה השאלה הבאה, קשה היה לעצור אותו.

הבת שלך הייתה הלוחמת הראשונה בצה"ל שנהרגה בפעילות מבצעית. מה עושות לך האמירות האחרונות של כל מיני רבנים בנוגע לגיוס בנות?

"כששמעתי את הרב לוינשטיין למשל, כעסתי ממש. אפילו כתבתי פוסט נזעם בפייסבוק. מי שמך לקבוע אם בת כן צריכה להתגייס או לא? בשם איזה אלוהים אתה מדבר? מי זה האלוהים שלך? היום אני איש לא מאמין. בפירוש. כמובן שאני לא פוסל את מי שכן, אבל אני לא מאמין".

אתה ממש כועס.

"בוודאי. עובדה שעד היום לא עשו איתו כלום, והיו עוד רבנים שהצטרפו אליו. הפוליטיקה שלנו היא הישרדותית. איך יכול להיות שרב כזה, שמקבל תמיכה מהמדינה, ממשיך לקבל כספים ולא עצרו לו את כל הברזים? לאן הגענו?".

למרות שנראה לי שעמדתך ברורה, אשאל בכל זאת. לגבי הדיון הציבורי בנוגע לנשים לוחמות.

בוודאי שאני בעד. למרות האסון שקרה לבתי. מי שבריאה בנפשה ובגופה חייבת לשרת. זה קודם כל. ומי שמרגישה שהיא רוצה ויכולה להיות לוחמת, מדוע לא? הזמנים השתנו, יש לוחמות בכל העולם. אגב, יש לי דם דעה מוצקה בנוגע לשירות לאומי. זה יפה שהבנות משרתות, אבל למה רק שנה? למה יש הנחות? בדיוק כמו תלמידי ישיבות ההסדר, שעושים רק חצי שירות. אתם רוצים לקבל זכויות פה? תמלאו קודם כל אחר החובות. כמו כולם".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות