רשף דני יוספסברג, דובר תחנת כיבוי נתניה, עובד כלוחם אש כבר 18 שנה, אבל את המראות שנגלו לעיניו בסוף השבוע שעבר בחיפה הוא מודה שלעולם לא ראה. "זה היה אחד האירועים הקשים שחווינו, היו שם מראות של סוף העולם".
גל השריפות שחוותה המדינה בשבוע שעבר דרש התגייסות כלל ארצית של תחנות מרחבי הארץ. לוחמי האש מתחנת נתניה הוזעקו לשריפות בזכרון יעקב, חיפה, גזרת ירושלים ויישובי השומרון, חלמיש וחורשים. לעזרתם באו מתנדבים, צופי אש ואף כבאים מקפריסין, ובסופם של מספר ימי עבודה מתישים במלחמה מול האש אי אפשר היה שלא להצדיע להם. והתושבים אכן הצדיעו, באו לתחנה לברך והרעיפו עליהם חבילות מזון וצ'ופרים.
6 כבאיות מתחנת נתניה וצוות של 21 לוחמי אש השתתפו בכיבוי שריפת הענק בחיפה שפרצה ביום חמישי שעבר והגיעו למקום בשעות הראשונות. על הצוותים פיקדו מפקדי המשמרות רשף יעקב סיגוואי ורשף דני יוספסברג. "הוזעקנו לחיפה ביום חמישי בצהריים ועבדנו רצוף עד יום שישי בערב", מספר יוספסברג, "טיפלנו ביותר מ-15 שריפות של דירות והצלחנו למנוע מבתים רבים נוספים לעלות באש".
מה ראיתם כשהגעתם לחיפה?
"הופנינו לגזרת בית החולים כרמל שהיה בסכנה. בדרך ראינו מבנים עולים בלהבות, מכוניות עולות באש וצוברי גז דולקים. הרגשנו כאילו סוף העולם הגיע. פעלנו בכיבוי שריפות בדירות רבות, אך האירוע המשמעותי ביותר היה בשריפה בבניין דירות של שלוש קומות, שבו הקומה הראשונה והשנייה עלו בלהבות. אחרי שווידאנו שאין לכודים בבניין התחלנו בפעולות כיבוי. תוך כדי העבודה הבחנו שדירה בבניין סמוך עולה באש התחלנו לטפל בשני המבנים בו זמנית. זו הייתה עבודה מאומצת של צוות במספר מוקדים במקביל. היו דירות שהיה חשש ללכודים והן היו בעדיפות ראשונה. חילקנו בינינו את האירועים, דאגנו שיגיעו צוותים לכל אירוע וקבענו סדר עדיפויות. רוב השכונות באזורי האש היו נטושות לאחר שהציבור נקרא להתפנות, ובכל זאת בעדיפות ראשונה היה לאתר לכודים ואחר כך למנוע את התפשטות האש לחללים נוספים ובסופו של יום לכבות באופן סופי את השריפה".
איך עומדים בעומס הזה שעות רבות כל כך?
"דבקות במשימה הוא ערך עליון מבחינתנו. לוחמי האש מבינים שהכל תלוי בהם ואין מישהו אחר שיבצע את המשימות. ויתור לא בא בחשבון, גם שמדובר בעבודה מאומצת לאורך זמן רב, תוך לקיחת סיכונים לא קטנים. כמו באירועי שריפות אחרים, גם באירוע הזה לא עצרנו ולא נחנו עד שאחרון הבתים כובה באופן סופי ולא היה סיכון לשום מבנה".
מה ראיתם במהלך הכיבוי?
"חדרים שלמים עלו בלהבות והעבודה שלנו הייתה למנוע את התפשטות האש לחדרים נוספים. מה שהיה חשוב היה לאתר לכודים ולמנוע את התפשטות האש לדירות שכנות. ראינו מראות קורעי לב, אנשים שדירותיהם נשרפו כליל עמדו ובכו, עולמם חרב עליהם בשנייה אחת. ראינו שם ניצולי שואה, מבוגרים, אנשים היו מבולבלים ולא ידעו מה לעשות. אנשים ראו איך דירתם עולה באש ומיררו בבכי, בכו על הזיכרונות שעלו באש, על חתיכת חיים שנמחקה, על אלבומי התמונות. מצד שני כולם הודו לאלוהים שלא היו נפגעים בנפש. כל מה שנשאר היה לעשות ברגעים האלה היה לדאוג לפינויים ולביטחונם. היו גם מקרים מרגשים. אנשים ביקשו שניכנס לדירות בוערות כדי להציל את חיית המחמד שלהם וכשהצלחנו לעשות את זה, הייתה התרגשות גדולה, אנשים לא הפסיקו להודות לנו".
היו אנשים שהורשו להיכנס לדירות בזמן ניסיונות הכיבוי?
"היו אנשים שהיו חייבים לקחת תרופות מצילות חיים. נכנסנו יחד איתם לעזור להם ולהוציא אותם בשלום. לא חיפשו כסף, אנשים רצו להוציא מהבית דברים כמו מזכרות, תעודות, תמונות. אני בטוח שאף אחד שם לא חשב על כסף ברגעים הללו. בכו על הדירה שנחרבה".
כשיוספסברג נזכר בהתנהגות של הקהילה בשעות הקשות, אי אפשר שלא לראות את התרגשותו מהרוח הישראלית שבזמנים קשים מוציאה את הטוב והיפה שבה. "אנשים הביאו לנו פיצות, קולה, קפה חם. היו שהזמינו אותנו לביתם לנוח מעט. אין כמו הרוח הישראלית, בשעת משבר אנשים מתגייסים לעזור זה לזה".
מה ריגש אותך במיוחד?
"הזדהיתי עם אנשים שההיבטים החומריים היו פחות חשובים להם. הם רק ביקשו להציל מהאש חפצים בעלי ערך נוסטלגי".
"כשהגענו לחיפה הופננו לגזרת בית החולים כרמל שהיה בסכנה. בדרך ראינו מבנים עולים בלהבות, מכוניות עולות באש וצוברי גז דולקים, ארועים מאד מסוכנים וחריגים במסוכנותם וגם בכמותם. זה נראה כאחד האירועים הקשים שחווינו מאז ומעולם. מראות של סוף העולם. צוות לוחמי האש פעל בכיבוי שריפות דירה רבות, אך הארוע המשמעותי ביותר בו פעלנו היה דליקה בבניין דירות בן שלוש קומות בו הקומה הראשונה והשנייה עלו באש. אחרי שווידאנו שאין לכודים בבניין התחלנו בפעולות כיבוי. תוך כדי כיבוי ראינו דירה נוספת בבניין סמוך עולה באש . עברנו לטפל בכיבוי שני מבנים בו זמנית. הדבר החשוב שלנו כצוות היה עבודה מאומצת במקביל במספר מוקדים. דירות שבהן יש חשש ללכודים הם בעדיפות ראשונה. חילקנו את הארועים, דאגנו שיגיעו צוותים לכל אירוע וקבענו סדר עדיפויות. רוב השכונות באזורי האש היו נטושות לאחר שהציבור נקרא להתפנות ובכל זאת בסדר העדיפות שלנו הדבר הראשון הוא לאתר לכודים. הדבר השני הוא למנוע את התפשטות האש לחללים נוספים כמו דירות ומתקנים ובסופו של יום לכבות באופן סופי את השריפה".
איך עומדים בעומס הזה שעות רבות כל כך?
"דבקות במשימה הוא ערך עליון מבחינתנו. לוחמי האש מבינים שלא יהיה מישהו אחר שיבצע את המשימות. ויתור לא בא בחשבון, גם שמדובר בעבודה מאומצת לאורך זמן רב תוך לקיחת סיכונים לא קטנים. כמו באירועים אחרים גם באירוע הזה לוחמי האש לא עצרו ונחו עד שאחרון הבתים כובה באופן סופי, ולא היה סיכון לשום מבנה נוסף"
המתנדב הפך לכבאי
יוספסברג, בן 41, נשוי לרוית ואב לארבעה, החל את דרכו במכבי אש כמתנדב בגיל 15. לאחר השירות הצבאי, בו שימש בין השאר מפקד יחידה בפיקוד העורף, התגייס לכיבוי אש ולתחנת נתניה החל בתפקיד מוקדן. לאורך השנים התקדם בסולם הדרגות וכיום הוא דובר התחנה ומפקד משמרת. הוא בעל תואר ראשון במדעי המדינה וסוציולוגיה ותואר שני בלימודי ביטחון מאוניברסיטת תל אביב.
מה אתה יותר, מפקד משמרת או דובר?
"לדעתי, מפקד משמרת הוא תפקיד השטח הכי גבוה שיש. זהו המפקד הבכיר שמגיע לאירוע ברגעים הראשונים שלו וצריך להחליט מהי המסוכנות הן ללוחמי האש והן לאזרחים. הוא זה שנותן הוראות לצוותים שלא פעם מסכנים את חייהם. ברוב השריפות התוצאה נקבעת כבר בעשר הדקות הראשונות. התפיסה שלנו היא שאם לא הצלחנו לחלץ לכוד תוך עשר דקות מתחילת האירוע, הסיכוי שהוא כבר לא בחיים".
מה היה האירוע הכי משמעותי שלקחת בו חלק?
"הייתי בצוות הראשון שהגיע לפיגוע במלון פארק. זו הייתה זירה עם מספר רב של נפגעים. ראינו קשישים שוכבים בתוך בריכת מים בגוון אדום מהדם. חלקם היו עם ראש בתוך המים ושלפנו אותם מהתופת. לפני שמונה חודשים חילצנו קשיש מדירה בקומה שביעית שעלתה באש. בכל שריפה בבניין דירות קיים סיכוי גדול שיהיו לכודים. מה שהורג זה העשן ופחות האש. את האש אפשר לתחום. העשן מתפשט ואם לא מוציאים אנשים בזמן הם עלולים להיחנק ולמות".
מילה אחרונה לציבור בימים אלה.
"לוחמי האש בתחנת נתניה ימשיכו לפעול יומם ולילה למען תושבי ישראל בכלל ותושבי נתניה והאזור בפרט. כל פעם שנוזעק לעזרה, נגיע ונציל חיים ורכוש. יחד עם זאת, חשוב לעשות מספר פעולות כדי למנוע את השריפה. אנשים שגרים במגדלי דירות חייבים לתחזק את מערכות הכיבוי, המעלית, המשאבות ומערכות המתזים. כשכבאי צריך לעלות 20 קומות ברגל עם ציוד על גבו, הוא מבזבז זמן יקר מציל חיים".
