בשנים האחרונות דור ההמשך בעסקים פוחת ובוחר בדרך שונה מהוריו. עוד ייחודי היום למצוא בנים הממשיכים לנהל את עסקיהם של ההורים על אף שם משפחתם הוא לא שטראוס או זוגלובק.
במלאות 40 שנה לחנות הטבק הקטנה ברחוב הרצל "טבק ומתנות" החליט רוני אליכיס למתג את החנות ולשנות את שמה ל"יוספיטו" וכך לתת כבוד לאביו יוסף שניהל אותה כל השנים ביחד עם אשתו רעיה. בשביל שזה יקרה הוא עזב חיים בחוץ לארץ וחזר לעיר הולדתו.
"נושא המיתוג כבר התבשל אצלי כמה שנים, אך רק לאחר תום האבל על אימא שלי, שנפטרה לפני שלושה חודשים, התחלתי להניע את תהליך המיתוג מחדש. בחודש מרץ עלינו לאוויר עם שם חדש וחנות אינטרנטית בנוסף, כמובן לחנות הנדירה שאבא ואימא יצרו", כך מסביר אליכיס, איש הייטק שחי שנים רבות באוסטריה וחזר עם משפחתו לפני חמש שנים לארץ כדי לחיות ליד הוריו המבוגרים ולעזור להם בניהול העסק.
מוצאה של משפחת אליכיס הוא בארגנטינה. יוסף ורעיה עלו לארץ בשנות ה-50 עם גרעין של השומר הצעיר. יוסף עם הגרעין מארגנטינה ורעיה עם הגרעין הוינאי. הם חיו בקיבוצים סמוכים, נפגשו והתחתנו. שני ילדיהם נולדו בישראל, וכשרוני היה בן שלוש, לאחר מלחמת ששת הימים, נסעה המשפחה להתגורר בוינה, כדי לעזור לאמה החולה של רעיה, שהיתה בעלת חנות לכלי בית.
בשנת 1978 חזרה המשפחה ארצה ורכשה את החנות הקטנה של היידנפלד ברחוב הרצל שמכרה מקטרות, טבק ומתנות לגברים ועסקה בפיתוח תמונות ועבדו בה יחד עד לפני ארבעה חודשים, אז רעיה חלתה ונפטרה. עוד קודם לכן ובמשך שלוש שנים, רוני עשה חפיפה עם הוריו: "זו החפיפה הכי ארוכה בחיי, עשיתי אותה עד שאימא נפטרה. היום אני בטוח שאימא מאד מרוצה ממה שקורה בחנות. היא שמחה שאבא ממשיך לעבוד ואני ממשיך את דרכם", הסביר.
כבד את אביך ואימך
אליכיס, 54 נשוי ואב לחמישה ילדים, חזר לישראל אחרי 35 שנים. באוסטריה עבד בביטחון, בנה לו עסק לגרפיקה ממוחשבת, היה סוכן של סייטקס במזרח אירופה ובהמשך עבד עם חברת בת של קומברס. לפני חמש שנים הוא חזר עם משפחתו לארץ: "שני גורמים עיקריים החזירו אותי לארץ. הבן הצעיר שלנו שהיה צריך ללמוד במערכת החינוך הציבורית האוסטרית ומצד שני ההורים שלי שהגיעו לגיל 80. להורים כבר היה קשה לנהל את החנות לבד וההשתלבות בעסק אפשרה לי גם להמשיך את העסק וגם להיות קרוב אליהם ולדאוג לצרכיהם".
עניין של ערכים
כבן מסור ובעל ערכים של כבוד אב ואם הוא מסביר: "אני איש ערכי וההחלטה הייתה עניין של ערכים. אני קבלתי המון מהורי והגיע הזמן שאני אתן להם מעצמי. ההורים היו קרובים לגיל 80, החלו בעיות בריאות ולתת עזרה מחו"ל זה קשה עד בלתי אפשרי. היה לי ברור שלא ארצה להגיע לסיטואציה שאני באוסטריה והורי מתמודדים עם הכול לבדם. אני שלם עם זה היום והייתי שלם עם זה אז. חזרתי עם משפחתי בזמן, ההורים נהנו ממני ומהנכדים, המצפון שלי נקי ומעבר לזה יש לי סיפוק לעבוד עם אבא שלי בחנות ולהראות לו את השינויים".
אתה לא מתגעגע לאורח חיים של איש עסקים בהייטק?
"ממש לא. להיות איש עסקים וגם בתחום ההייטק היה מעניין, טוב ומתגמל, אבל יש זמן שזה ממצה את עצמו. החיים התמידיים בנסיעות לא קלים, למרות שזה נראה זוהר. אתה מגיע לגיל שאתה מבין מה באמת חשוב בחיים. ההורים שלי בנו עסק יפה ואנושי. מעבר לכך שזו חנות שמוכרת ומפרנסת, זה מקום אליו מגיעים אנשים שאנחנו מכירים והם מכירים אותך ומתעניינים. זה קצת בית קפה וקצת פרלמנט וזה אנושי וחם כמו מכולת שכונתית. זו חנות קטנה של שלושה מ"ר אליה באים אנשים עם חיוך ויוצאים עם חיוך גדול עוד יותר וזה נהדר לעבוד באווירה כזאת. אני קיבלתי על עצמי משימה להמשיך את זה".
לא חסרים לך החיים הטובים?
"בכלל לא. במשך שנים הייתי על הקו ישראל אירופה עם כל החיים הטובים של טיסות ובתי מלון ואירועים עם אנשים מעונבים. זה נכון שמבחינה כלכלית יש כאן ירידה מסוימת, אבל השאלה היא מה חשוב יותר בחיים, מכונית פאר שחונה ליד הבית כי אתה כל הזמן בנסיעות או שאתה עם ההורים והילדים שלך ודואג להם. אני עשיתי את ההחלטה ועכשיו אני מסביר, מה שמוביל אותי בחיים זה ערכים, דאגה ואהבה להורים ולמשפחה".
כמו פעם
כשנכנסים לחנות הקטנה ברחוב הרצל מריחים את הריח המתוק של הטבק. מבחר גדול של מקטרות וסיגרים בגדלים שונים, סיגריות אלקטרוניות ונוזלים לאידוי. יש כאן מתנות נחמדות כמו מוצרי רטרו, דגמים של מכוניות ישנות ועוד מתנות למשרד ולגבר. כשנכנסים לחנות ופוגשים את יוספיטו ואת רוני, רואים שרוני מאושר, שטוב לו: "אני לא פוגש כאן ארגונים גדולים ולא מנכ"לים של חברות הייטק. כאן אני מדבר אל הרחוב, מייעץ לרחוב ומשרת לקוחות באופן אישי ומיוחד. כשחייל מתקשר ואומר לי שהוא יכול להגיע לחנות רק בשעה תשע בערב, אני נשאר בחנות לחכות לו וזו הדוגמה למה שאנחנו ומה שנמשיך לעשות כאן".
למה אתה ממתג עכשיו את החנות ומשנה את שמה?
"אחרי 40 שנה שההורים ניהלו חנות קיימת, הבנתי שאני עם הרקע ההייטקיסטי שלי אקח אותה לרמות ניהול אחרות ומעודכנות לזמן הדיגיטלי. כלומר: לשמור על הקיים ולהוסיף עוד שכבה. עבדתי על המיתוג וכבר היו לי רעיונות, אך מאחר ואימא חלתה ואני הייתי הבן שלוקח את אימא לטיפול ולבית חולים, עצרתי, ורק עכשיו העליתי את האתר למכירת און ליין לאוויר. העלאת חנות אינטרנטית דרשה מיתוג ועיצוב שם ולוגו חדש. החלטנו על השם "יוספיטו", רציתי לתת לאבא שלי, שעדיין עובד איתי כאן, את הכבוד. וכמו שאמרתי זה לא רק עסק וחנות, זה לשמור על ההומאניות ועל הפלטפורמה שההורים שלי עשו במשך 40 שנה. היום גם אשתי גפנית עובדת אתי בחנות ואבא נוכח בה כמעט כל יום, כשהמקטרת שלו חקוקה בלוגו של שם החנות".
בעידן פרשת הסיגרים של ראש הממשלה איך אפשר בלי לשאול כמה שאלות מעלות עשן. מי קונה סיגרים ומה מחירם ומה היא הסיגריה האלקטרונית?
"אבא שלי מחזיק באופן קבוע מקטרת ומגלגל עשן מחוץ לחנות. אני אישית יותר בכיוון של "הסנדלר הולך יחף" הוא צוחק. "השינוי העיקרי שחל בתחום העישון הוא פחות סיגריות ומעבר לסיגריה האלקטרונית. זה כבר לא נקרא עישון אלא אידוי וזה פחות מזיק לבריאות. אני חוקר את הנושא לעומק ואני מוכר בקהילת המאדים. בארץ הנושא עדיין בחיתולים, אך קהילת המאדים הולכת וגדלה".
יש לך את הסיגרים שביבי מעשן?
"אני לא מחזיק סיגרים במחיר של 150 שקלים לסיגר כמו שנתניהו מעשן. נתניה היא לא הרצליה פיתוח ואין אצלנו ביקוש לזה. אני מחזיק מה ששמונים אחוז מהלקוחות שלנו מבקשים וחוזרים לקנות ו-20 אחוז סיגרים אחרים. הסיגרים המבוקשים בנתניה הם הסיגרים הקובנים, הדומיניקנים ומניקרגואה במחיר של 7 שקלים ועד 80 שקלים לסיגר. את הסיגרים היקרים קונים אנשים אמידים שנוסעים הרבה לחו"ל ומעדיפים לקנות בדיוטי פרי".
מה דעתך על השדרוג של רחוב הרצל?
"אני מאמין שזה יהיה טוב לעסקים, אך אי אפשר לשכוח את הימים הקשים של השיפוץ. אני אופטימי, מסתכל קדימה ומאמין שבסופו של יום הרצל יהיה רחוב יפה, עם חנויות מעניינות, כאלה שהקהל ירצה לחזור, לבלות ולקנות בו".
חמש קטנות עם רוני אליכיס
דמות להשראה: "אימא שלי. היא ראתה מעל הכל את האדם בכל אחד. עברה את השואה ושרדה במצבים הכי קשים ונשארה תמיד חיובית ואופטימית. אישה של ערכים ונתינה".
מה חלמת להיות כשתהיה גדול? "תמיד רציתי להיות עצמאי".
מה לא תאכל אף פעם? "צנון וכוסברה".
משהו שלא יודעים עליך: "הייתי שחיין בנבחרות הנוער בוינה ובישראל וגם אלוף ישראל בסקי שלג בשנת 1980. כן, היה דבר כזה".
ליד מי היית רוצה לשבת בטיסה? "מעדיף לשבת לבד".
