למרות מחלת ניוון השרירים וכיסא הגלגלים הצמוד, שלומית דהן מאור עקיבא מנהלת חיים רגילים לחלוטין ומצליחה לעשות כמעט את הכל: "אני מהווה מקור השראה להרבה אנשים"
שלומית דהן היא סוג של בולדוזר. תופעה חברתית. אחת הדמויות המוכרות ביותר באור עקיבא, ולא רק בגלל כיסא הגלגלים אליו היא מרותקת מגיל 12 בגלל מחלת ניוון שרירים בה חלתה כשהייתה בת 8.
דהן, 29, תושבת אור עקיבא כמובן, סובלת כאמור ממחלת ניוון שרירים מגיל 8. כרגע המחלה בעצירה, אבל דהן בכלל לא חושבת על זה. כמו שאפשר היה להבין בפתיח, היא חיה, ומנצלת כל רגע ביממה. כך הרגילו אותה בבית. אבא שלה סא"ל במיל., אמא עקרת בית. שניים מאחיה סובלים אף הם מהמחלה, אחות נוספת חירשת מלידה. לא פשוט, אבל כנראה שמשפחה כמו שלה יש רק באגדות. מתמודדים עם הקושי בצורה הכי חיובית שאפשר, ותמיד משתדלים לראות את האור ולא לחשוב על החושך.
דהן: "בכיתה ו' כשגילו אצלי את המחלה, היו לי שתי ברירות: ללכת לכיוון השלילי ולהיות טיפוס מריר או להתמודד ולהיות אדם שמח. בחרתי באופציה השמחה. אני מכירה אנשים, מבלה. ההורים שלי התעקשו שאלמד בבית ספר רגיל, דחפו אותי להתמודד ואף פעם לא ראינו בשום דבר מכשול. בגיל 16 כל החברים שלי קיבלו צו ראשון, ואני כמובן לא. אבל לא ויתרתי, ובמיוחד בשבילי המציאו תקן של שירות לאומי באור עקיבא".
דהן היא הדוגמא הכי טובה למשפט "אין דבר העומד בפני הרצון". היא חיה לבד מגיל 24, גרפיקאית, עוסקת קצת בנדל"ן ובעיקר חיה ונושמת כדורגל. היא מנהלת את הקבוצה שהקימה באור עקיבא, מקורבת מאוד לענף כדורגל הנשים בישראל וכמובן שמבקרת קבועה במשחקי כדורגל גברים. "הכדורגל ממלא תפקיד חשוב מאוד בחיים שלי, זה ממש ממלא אותי באושר. נותן לי המון כוחות".
דהן מבינה שהסיפור האישי שלה יכול להוות השראה לחולים רבים אחרים, וגם לאנשים בריאים. "אין ספק שהחיים שלי מהווים מקור השראה להרבה אנשים. בעיקר אלה שחיים עם מגבלה ויכולים לראות אותי כדוגמא לאחת שעושה כמעט הכל למרות המגבלה שלה".
כשדהן אומרת שהיא עושה כמעט הכל, היא מתכוונת לכך שהיא הולכת לים, יוצאת למועדונים, אוכלת במסעדות, כמובן מתנדבת בעמותות, בקושי נמצאת בבית. "הבית עבורי הוא מקום לישון בו, לא יותר. חבל על הזמן הזה".
מה הסוד?
"התמדה, רצון וחלום. וכמובן אמונה. כלום לא קורה בלי אמונה".
את מעבירה הרצאות על הסיפור שלך?
"אני משתדלת, אבל זה לא משהו קבוע. אני פחות מתעסקת בזה, יותר מתעסקת בלחיות את החיים".
מה עם זוגיות?
"אני פחות מאמינה בזוגיות, יותר מאמינה בלהביא ילד לעולם".
בואי נסיים עם מסר אופטימי.
"תחלמו ותגשימו. תאמינו בעצמכם".
