חצי שנה אחרי שהצליחה לצאת ממערכת יחסים אלימה, לירון (שם בדוי), אמא לשלושה ילדים, מרגישה חזקה מאי פעם. בעזרת אנשים טובי לב שהושיטו לה יד בתקופה הקשה בחייה היא הצליחה למצוא את הכוח וכעת היא קוראת לנשים שנמצאות במעגל האלימות לא להתעלם מנורות האזהרה ולא להתבייש לבקש עזרה.
לירון הכירה את בעלה כשהייתה בת 28. הוא היה שקט ומופנם ולירון נמשכה לעדינות שהפגין. "אבי הרביץ לנו על דברים קטנים ולא משמעותיים. המון זמן כעסתי עליו, אמרתי לעצמי שאני בחיים לא אבחר בגבר אלים, לי זה לא יקרה. כשהכרתי את בעלי, הייתי בטוחה שבחרתי בגבר שלעולם לא יהיה אלים כלפיי. שנינו רצינו מאד זוגיות, אהבה ומשפחה. התחתנו והבאנו לעולם שני ילדים מקסימים. בכל התקופה הדברים התנהלו על מי מנוחות, הוא היה מאד מתחשב ורגיש לצרכיי".
על המקרה הראשון לירון מספרת כאילו זה קרה אתמול. הכל עוד טרי אצלה והיא עדיין מעכלת שהאדם שבטחה בו ובנתה עמו משפחה, פגע בה כה קשה. "נסענו יחד לטיול משפחתי, אני נהגתי והוא ישב לידי ובמושב האחורי ישבו שני הילדים. התווכחנו על משהו, אני אפילו לא זוכרת על מה אבל אני זוכרת שהטונים עלו במהרה ופתאום הוא נתן לי אגרוף חזק בזרוע. סטרתי לו בתגובה. נשאר לי סימן כחול מאד גדול על הזרוע והחלטתי לפנות למשטרה. כשסיפרתי לשוטר, הוא אמר לי שאם אני רוצה לאיים על בעלי, זו לא הדרך. הייתי המומה! החשש של כל אישה הוא שלא יאמינו לה וזה בדיוק מה שהרגשתי לאחר התגובה של אותו שוטר. קמתי והלכתי משם ואח"כ חשבתי לעצמי שאולי הוא בעצם צודק, כי הרי 'החזרתי' לבעלי ואפילו לא סיפרתי על זה לשוטר."
"החלטתי לשכוח מזה ולהמשיך הלאה. ובאמת, עברו כשנתיים ללא שום אלימות. נולדה לנו עוד ילדה וחשבתי שזה מאחורי, תקרית חד פעמית שלא תחזור על עצמה. למרות זאת, מערכת היחסים בינינו הייתה רחוקה מלהיות חיובית. הוא מידר אותי מהסביבה, מחברותיי וממשפחתי, הוא לא רצה שאנשים ידעו עלינו שום דבר ותמיד אמר שדברים שקורים בבית צריכים להישאר בבית. בדיעבד, היום אני מבינה שאלו היו נורות אזהרה שהתעלמתי מהן לטובת הילדים".
"יום אחד היה לנו ריב מאד קשה וסוער. תוך שניות הוא התהפך ומהאדם המקסים שהכרתי הפך למפלצת. הוא הרביץ לי בצורה מפחידה, הייתי מלאה בסימנים כחולים והכל קרה לעיניי בננו הגדול, שהיה אז בן ארבע. הרגשתי נורא, הרי סמכתי עליו ובטחתי בו. כשחזרתי הביתה הוא התנצל עד עמקי נשמתו".
לירון לא פנתה למשטרה. היא בעיקר פחדה ששוב לא יאמינו לה שוב, אך גם לא הצליחה להודות בפני עצמה שהיא למעשה, אישה מוכה. "נפרדנו והבטחתי לעצמי שלא אחזור אליו, אבל ככל שעבר הזמן אמרתי לעצמי שאולי זה לא כל כך נורא, הוא הרביץ לי בסה"כ פעמיים ורוב הזמן היה לנו טוב ביחד. הוא מבחינתו ביקש שנחזור אחד לשני, לטובת הילדים והמשפחה שהקמנו".
כשלירון מספרת על התקרית השלישית והאחרונה, זו שגרמה לה לקום וללכת, היא פורצת בבכי. "חזרנו אחד לשני. הייתה תקופה שקטה של חצי שנה ואז, במהלך ויכוח ומול שלושת הילדים, הוא איים שירצח אותי. קפאתי מפחד. התקשרתי לאחותי ואמרתי לה שאם אני לא חוזרת אליה תוך 10 דקות, שתזעיק משטרה, כי קרה לי משהו. הייתי בטוחה שלילדים שלי לא תהיה אמא. תוך שניות לקחתי את הילדים וברחנו מהבית."
לירון הגיעה לבית אחותה והחליטה הפעם לפנות למשטרה. "הגיעו שני שוטרים מקסימים שלקחו את הנושא ברצינות והוציאו לי צו הגנה. הכל התנהל במהירות, הוא נעצר והוציאו נגדו צו הרחקה".
למחרת פנתה למרכז לשלום המשפחה בחדרה ונפגשה עם עובדת סוציאלית. "דיברתי על הכל כי ידעתי שאני חייבת עזרה ומכאן לא אצליח לצאת לבד. מול רונית, העובדת הסוציאלית המדהימה שקיבלתי, הצלחתי להיפתח ולחלוק דברים שלא סיפרתי עד אז לאף אחד. מאז עברה כבר חצי שנה, אני מגיעה לפגישות אישיות אחת לשבוע וזה מאד עוזר לי. אני נמצאת עכשיו במקום טוב בזכות הטיפול וממשיכה לעבור תהליך מדהים ומשמעותי".
לירון שברה את מעגל האלימות ובמהרה גילתה שהיא לא צריכה לעבור את התקופה הזאת לבד. "אחרי שעזבתי אותו הוא הפעיל נגדי אלימות כלכלית קשה. הגעתי למצבים בהם המקרר היה ריק ובחשבון הבנק לא היה לי כסף לשלם עבור אוכל או חשבונות. למדתי לבקש עזרה – וגיליתי שעם ישראל מלא באנשים מדהימים. מילאו לי את המקרר באוכל, דאגו לשלם את החשבונות כשהתקשיתי, הקשיבו לי ולסיפור האישי שלי וחיזקו אותי רגשית. אנשים טובים באמצע הדרך זה משפט שהפך לסיפור חיי. זה לא פשוט לבקש עזרה, אבל זה חייב לבוא ממך וזה תפקידך להציל את עצמך ואת ילדיך. אם לא תבקשי, אף אחד לא יידע שאת זקוקה לעזרה. אלימות לא מגיעה לאף אחד ואם את חושבת שאת נשארת שם עבור הילדים שלך, תדעי שהם יודו לך שלא נשארת שם. תגלי בעצמך חוזק שלא ידעת שקיים אצלך."
המרכז לשלום המשפחה נמצא ברחוב הלל יפה 25 בחדרה, ניתן להגיע לקבלת ייעוץ וללא כל התחייבות. טלפון: 04-6303306.
