"זמר אופרה ישראלי צריך להיות יצירתי", אומרת הדר איצקוביץ', בת 37 ואם לפעוטה בת שנתיים מקרית השרון בנתניה. "באופרה אין קביעות. באופרה מגייסים לכל הפקה את הזמרים שצריכים וכשנגמרת ההפקה נגמר החוזה. עתידו של זמר אופרה בישראל לא ברור מבחינה מקצועית ולכן הרבה ישראלים מנסים את מזלם בחו"ל".
איציקוביץ' כבר הייתה בחו"ל ואף חייתה שלוש שנים בברלין שבה יש מספר בתי אופרות וזמרים מכל העולם. היא הגיעה לברלין לפני 13 שנים כסטודנטית צעירה אחרי שסיימה שרות צבאי כמוזיקאית מצטיינת ותואר ראשון באקדמיה למוזיקה בתל אביב בזמרה. היא נסעה לגרמניה באופן פרטי ועל חשבונה כדי ללמוד עם מורים מטעם הסדנה הבינלאומית לאופרה בתל אביב: "זו הייתה הבחירה שלי והייתי לגמרי שלמה איתה אז ועד היום. מה שעזר לי מאוד לחיות בברלין ולהתקיים בה היה האזרחות הגרמנית שיש לי בזכות סבתא שלי. עבדתי בפיתוח קול והיו לי הופעות. כאזרחית הייתי זכאית לעזרה סוציאלית, דבר משמעותי לסטודנט שעובד בשביל ללמוד".
היא ציפתה שאחרי הסדנה תשתלב באופרה בגרמניה ותפצח בקריירה בינלאומית, אבל העדיפה לחזור הביתה בעיקר כי רצתה חתן ישראלי: "אחרי שלוש שנים נמאס לי מהקור האירופאי, מהבדידות ומהזרות ורציתי להכיר בחור ישראלי. קיבלתי את ההחלטה ותוך שלושה שבועות חזרתי ארצה".
זמר אופרה שחי בארץ צריך להיות יזם ולמצוא לעצמו עיסוקים נוספים כדי לפרנס את עצמו. "אני המשכתי לשיר, התפרנסתי מפיתוח קול, עבדתי בקונסרבטוריונים שונים ובבית הספר למוסיקה סיטאר בניהולו של יוני רועה. סיימתי תואר שני באקדמיה למוזיקה בירושלים והמשכתי ב"מיתר אופרה סטודיו" שהיא תוכנית לזמרים צעירים של האופרה הישראלית, מעין סטאז' המאפשר פרקטיקה של המקצוע: לשיר בהפקות, עם תזמורות, קונצרטים, כתות אמן ועוד. הסטודיו הסתיים ועכשיו אני עצמאית".
באופרה אין קביעות
בגרמניה יש הרבה בתי אופרה קטנים כגדולים בהם זמרים יכולים לקבל חוזים וקביעות לשנים. זמרי האופרה ומוזיקאים גילו את היתרונות של לחיות בברלין הרבה שנים לפני שהישראלים גילו אותה. עכשיו מעלים בארץ הפקות אופראיות גם מחוץ לאופרה הישראלית כמו האופרה הירושלמית והאופרה חיפה. המונופול של בית האופרה הישראלית עדיין קיים וחלק מהסולנים שבית האופרה מזמין הם מחו"ל. יחד עם זאת קיימת גם המגמה לשתף ישראלים.
המצב בו אין עבודה קבועה לזמרי אופרה מוביל את הזמרים ליוזמות שונות. הדר מופיעה עם הפסנתרן והמנצח יוני פרחי ועם הטנור סיימון קריכלי בפסטיבלים, באירועים עונתיים, באודיטוריומים, בקפה תיאטרון וגם באירועים פרטיים.
"היוזמה החדשה שלי עכשיו היא 'אופרה בסלון'. אם בבית יש פסנתר אני מגיעה עם פסנתרן ואם לא אז לבד. זה מתאים לחגיגות ימי הולדת למבוגרים וכאירוע תרבותי ברמה גבוה אך בגובה העיניים. זה עושה את המסיבה לחוויה מיוחדת בה האורחים ממשיכים לדבר על האירוע גם זמן רב לאחר שהסתיים. ביחד עם השירה אני מקיימת שיחה על הקטעים, מדברת על הרקע לכתיבת היצירה, על החיים כזמרת אופרה וכך לאירוע יש ערך מוסף".
היא אוהבת לשיר ולא משנה המקום, תמיד תראו אותה בשמלת ערב קטיפתית ארוכה, אדומה או שחורה: "אני מרגישה שאני מממשת את השליחות שלי להפיץ את תרבות האופרה, להכיר אותה לציבור הרחב ולגרום לו לאהוב אותה. לשמח אנשים, לרגש אותם ולתת להם חוויה אחרת".
הדר גדלה בהרצליה, בביתה היא לא שמעה מוסיקה קלאסית, אך בילדותה סיפרו לה שלסבתא הבולגריה שלה היה קול אופראי ושהיא הופיעה בשירה בפני בית המלוכה האוסטרו-הונגרי. שמה של סבתה הוא אאידה, על שם האופרה של ורדי. "אני ירשתי כנראה את הקול ממנה. זה קפץ דור ואני לא גדלתי בבית חובב אופרות. בגיל חמש שמעתי במקרה את האריה של מלכת הלילה מתוך 'חליל הקסם' של מוצרט והתחלתי לצייץ את זה. הפכתי להיות קוריוז בשכונה. בבית הספר ידעו שיש לי קול מיוחד, אך אני בכלל חלמתי להיות וטרינרית ולא זמרת. התנדבתי בכלביה של "תנו לחיות לחיות" בגליל ים והכלבים היו כל עולמי ואז, כשהגעתי לחטיבה שאלו את הילדים מי רוצה לשיר בטקס יום הזיכרון. אני רציתי בזה יותר בכדי להיעדר מהשעורים מאשר לשיר. המנצחת על המקהלה הייתה רונית שפירא, שהיא גם המנצחת על מקהלת הילדים לי – רון בהרצליה. היא ראתה את הפוטנציאל והזמינה אותי לשיר במקהלה ושם נחשפתי לראשונה למוסיקה קלאסית בכלל ולשירה קלאסית בפרט. בהדרגה השירה הקלאסית תפסה מקום יותר משמעותי בחיים שלי. התחלתי ללמוד פיתוח קול באופן פרטני ועשיתי בגרות חמש יחידות במוזיקה".
שליחה של אאידה
לנתניה היא הגיעה לאחר נישואיה בעקבות חברה שגרה בקרית השרון: "אהבתי את נתניה וכשנישאתי קנינו פה דירה". לאחר שילדה את בתה, נעמי, החליטה הדר לעשות שינוי וללמד באופן פרטי בלבד. "השילוב של זמרת, מורה ואימא הוא מאתגר ולא רציתי לוותר על אף אחד מהם". יחד עם השירה היא גם מורה פרטית לפיתוח קול ומגישה בני נוער לבגרות ברמה של חמש יחידות במוזיקה. "פיתוח קול הוא מקצוע מאד מבוקש. מי שמעוניין ללמוד פיתוח קול הם בני נוער שלומדים לבגרות, ילדים שאוהבים לשיר או מבוגרים שבאים ללמוד בשביל הנשמה. אין חשיבות רבה לגילו של התלמיד, חשובה יותר מחויבותו לתהליך. יש תלמידים שמעוניינים להיות זמרים מקצועיים, וחלקם מעוניינים לממש את עצמם דרך השירה. יש לי תלמיד לפיתוח קול שהוא פרופסור למתמטיקה. יש לו קול מצוין והוא שר בלדינו. היות ויש לי שורשים בולגריים, יש לי רקע בלדינו. כשהוא הגיע לראשונה לסטודיו שלי ושר בלדינו התרגשתי עד דמעות כי הוא הזכיר לי את סבא שלי שזו הייתה שפת האם שלו. וכך הקלטנו אני והפרופסור את השיר "שחרחורת" בלדינו כשאבי סינגולדה על הגיטרות ובקרוב נפרסם אותו".
כישרון לשירה ושמיעה מוזיקאלית הם מתת אל. לדברי הדר איציקוביץ' לרוב האנשים יש יכולת מוזיקאלית כלשהי: "עם נחישות והתמדה יכול כל אחד להתקדם בהתאם ליכולתו. גם לי יש מורה לפיתוח קול כי זה לא משהו שנגמר ותמיד יש לשאוף ליותר".
בין התלמידים הצעירים שלה יש ילדים שנבחנים לתוכניות ריאליטי כמו "בית ספר למוסיקה", "גוט טאלנט" ומחזות זמר כמו "אנני" והדר מכינה אותם לאודישנים: "אם אני רואה שלילד יש פוטנציאל אני אעודד אותו להשתתף בתוכנית כי בעיני התוכנית היא האמצעי ולא המטרה. אני מעודדת ילדים להופיע בבתי הספר בהם הם לומדים, לשיר בחיק המשפחה ובמסגרות תומכות ומחבקות כמו דיור מוגן, מועדונים לניצולי שואה ואירועים משפחתיים כמו בת מצווה למשל. היום כחלק מההפקה של מסיבת בת מצווה הילדה מקליטה למסיבה שלה שיר שהיא שרה בעצמה. כולם אוהבים ללמוד לשיר והמניע שלהם הוא בעיקרו ביטוי עצמי והתפתחות אישית".
יוזמה חדשה של הדר היא הופעתה עם "תזמורת המושבות הישראלית" בערב התרמה של ארגון ליונס לטינוס השרון. זהו שיתוף פעולה בין שתי נשים יוזמות, האחת היא מי שהקימה את התזמורת, המנצחת הבינלאומית רועית פלדנקרייז והדר שתשיר. פרויקט נוסף שנמצא בחיתולים אצל הדר הוא קונצרט של מוסיקה ישראלית יחד עם הפסנתרנית והמוזיקולוגית אסתר קמאי.
