מה גרם לשי הרשקוביץ לעזוב משרה נוחה כמהנדס במפעל גדול ולחפש את הסטארט-אפ העולמי הבא? מתברר שתשוקה ליצירה הניעה אותו להמציא חיישן שיזהה אלרגנים באוכל ויסייע לסובלים מאלרגיה למזון וגם לטבעונים ולשומרי כשרות. השבוע זכה הרשקוביץ בפרס לחדשנות על פיתוח החיישן.
הרשקוביץ, 40, נולד וגדל בקרית מוצקין עד גיל 16. הוא למד בבית הספר בן גוריון ואחר כך באורט מוצקין, וכשעברה משפחתו לקרית ביאליק, עבר ללמוד באורט ביאליק. "להיות קרייתי זה לכל החיים, גם אם אגור במנהטן", הוא אומר, "גרתי גם בכרמיאל ולמדתי באורט בראודה ואז גרתי בנווה ימין, דקה מכפר סבא, כי עבדתי בחברת טבע, ואחר כך גרתי במגדל העמק והיום ביקנעם וזה לא נחשב, כי אם שואלים אותי מאיפה אני, תמיד אני אומר שאני קרייתי".
הרשקוביץ מעיד על עצמו שהוא לא טכנולוג, אף פעם לא היה מאלה שיושבים מול המחשב כל היום. "אני מוזיקאי. מגיל 16 אני מנגן בגיטרה. לימדתי את עצמי. אני יוצר. נגני גיטרה נחלקים לשניים – אלה שעושים קאברים ואלה שלא מסוגלים לעשות קאברים, כמוני. הייתי תלמיד טוב פלוס, אבל מאוד קשה לי עם מסגרות. עבדתי בטאוור סמיקונדקטורס, מפעל לייצור צ'יפים. הייתי שם מהנדס 10 שנים והייתי אמור להישאר שם לכל החיים, כי זה אחד המקומות הטובים ביותר לעבוד בהם בצפון. בנקודה מסוימת הרגשתי שאני פשוט לא מסוגל להיות במסגרת הזו, שיש לי תפקיד מאוד מוגדר, וברגע שאני לוקח ימינה או שמאלה, מיד מיישרים אותי, וזה נחשב למפעל יחסית נוח. במפעלים אחרים אתה לא יכול לשאול אפילו שאלות, אבל עדיין הרגשתי שאני צריך להיות משהו אחר".
הילדה מתה בטיסה
לפני כארבע שנים, במהלכן זכה שלוש פעמים בתואר מהנדס מצטיין, החליט הרשקוביץ לעזוב את העבודה, בלי שהייתה לו רשת גיבוי מוכנה. "אשתי ראתה אותי כל הזמן כאדם שיכול לפרוץ את הגבולות ולהגיע למקומות גבוהים, אבל לא יכול כי חונקים אותי, וכשעשיתי את הצעד הזה, היא אמרה שהיא בטוחה שנסתדר ובזכותה אני יכול לעשות את מה שאני עושה עכשיו".
זה לא הסטארט-אפ הראשון שלו, היו קודמים שלדברי הרשקוביץ, היה לו מאוד קשה להרים אותם. "בכל סטארט-אפ שהפסקתי את הפעילות שלי בו, תמיד עלתה השאלה מה הצעד הבא. היינו כבר בנקודה שהיוותה בעיה מבחינה פיננסית, ולחזור אחורה להיות שכיר זה קשה מאוד ליזם, ולא יכולתי לעשות את זה. כל הזמן חשבתי לבוא עם הרעיון הבא.
"בתחילת 2017, אני עוד שותף, הגענו לרעיון הבסיסי, וחיפשנו איך לגייס כסף. נרשמנו לתחרות סטארט-אפ וזכינו במקום הראשון. אנחנו מפתחים חיישן אישי, שאדם יכול להוציא אותו מהתיק או מהכיס ולסרוק את האוכל שמגישים לו בעבודה, במסעדה במטוס ובקולנוע, ולדעת אם יש במנה הזו משהו שמסכן אותו.
"הייתה ילדה אנגלייה שטסה עם אבא שלה וקנתה באגט בשדה תעופה. החוק האנגלי לא מחייב לכתוב על מזון טרי אם יש בו אלרגנים. במהלך הטיסה היא החליטה לאכול את הבאגט שהיו בו כמה גרגירי שומשום והיא קיבלה שוק אנפילקטי בזמן הנחיתה, כשהייתה חגורה. מכיוון שאנשי הצוות האנגלי מאוד נוקשים בכל מה שקשור לפרוטוקול הנחיתה, הם לא זזו מהמקום שלהם, והילדה הזו פשוט מתה".
לדברי הרשקוביץ, בשני העשורים האחרונים מספר האנשים האלרגיים למזון בעולם הוכפל. לדוגמה, בארה"ב בכל שלוש דקות מגיע למיון מישהו שאכל משהו שמסכן אותו, ובסך הכל יש שם כ-15 מיליון אלרגיים למזון, וכמעט כולם אוכלים בחוץ.
הרשקוביץ מסביר: "הצ'יפ שלנו מנתח את האדים שיוצאים מהמנה. כלומר, אני לא צריך – וזה גם מה שיפה במכשיר שלנו – לקחת דוגמאות מהאוכל ולהכניס למכשיר. גם כי זה מגעיל וגם כי אם יש בוטן, לא תגלי אותו אם מדובר בחתיכה מאוד קטנה. מעבר לזה שבמכשיר הכי מתקדם בעולם, הבדיקה עולה 8 פאונד, יותר מהארוחה. בקונספט שלנו אנחנו יכולים לגלות גם מיליגרמים בודדים של האלרגן ובתוך 20 שניות חצי דקה מתקבלת תוצאה".
מדובר במכשיר קטן, בגודל של שלט מזגן, כשהשאיפה היא לשלב את החיישן החכם במוצרים נוספים שיקלו על חיי הסובלים מאלרגיה. "יש לנו אבטיפוס מעבדתי כרגע, ומי שמגיע, אנחנו יכולים להדגים לו איך הוא עובד. כרגע אנו עובדים על העיצוב והנראות של המוצר וגם על מזעור הרכיבים, ואנחנו משפרים את היכולות של החיישן. הטכנולוגיה משלבת כימיה וננו-טכנולוגיה, מוליכים למחצה כלומר חומרים מיוחדים, בינה מלאכותית ומחשוב מאוד מתקדם. אני יכול ללמד את החיישן לזהות כל חומר, עד כדי רמה של רגישות מאוד גבוהה. הטכנולוגיה יכולה להיכנס לסמארטפון. בנובמבר השתתפתי בתחרות של ממשלת סין בתחום המובייל והצגתי לקבוצת משקיעים את הטכנולוגיה שלי".
אורח כבוד בסין
ביום ראשון השבוע זכה הסטארט-אפ של הרשקוביץ בפרס מטעם פורטל החדשנות "וואטס נקסט", שהגדיר את החברה כחדשנית ביותר בתחום המזון.
"את הרעיון לסטארט-אפ הבאנו מהיכרות שלי ושל השותף שלי עם המון אנשים הסובלים מאלרגיות למזון, אבל לא רק. זה מתאים גם לאנשים שיש להם רגישות למזון מסוים וגם לטבעונים שאין להם דרך באמת לדעת אם יש במזון בשר, חלב או ביצים, ואפילו לשומרי כשרות. הייתי בסין אורח כבוד ואנשים ברמה של ראש הממשלה ישבו לידי. המלצרים הגישו 10 מנות ודיברו רק סינית, כך שלא הייתה אפשרות לדעת מה הגישו לי שם. לפי הצורה של הכרבולת, הייתי צריך לזהות אם אני אוכל עוף או דג. החיישן הזה יוכל לפעול בקווי ייצור, ולזהות, נניח, גלוטן. ואם מדובר במוצר שנקי מגלוטן ויזהו חלקיקים של גלוטן, יוכלו לעצור את הייצור. הוא גם מסוגל לזהות מזון מקולקל, כך שאנשים יזרקו פחות אוכל, והכי חשוב – יפסיקו לאכול בשר מקולקל".
לדברי הרשקוביץ, בשל העובדה שמדובר מוצר רפואי שלא נוגע בגוף האדם, הוא לא מצריך אישורים, אבל יחד עם זאת, בשל הטכנולוגיה הגבוהה, הם מעוניינים לקבל את אישורי מינהל התרופות. "מכיוון שיש לנו יתרון אסטרטגי לעומת השחקנים האחרים – כי אני יכול להבטיח למשתמשים שלי שהחיישן סורק את כל המזון ונותן תוצאה בסבירות גבוהה – אני רוצה שאנחנו נהיה מכשיר רפואי. אם אתה מוגדר ככה, אנשים ירצו יותר להשתמש בו והוא ייתפס כאמין יותר".
המכשיר עצמו צפוי לצאת לשוק לקראת שנת 2020, ובינתיים, הוא צובר פרסים. "התחרות הראשונה שזכינו בה הייתה בבריאות דיגיטלית. קיבלנו 2.5 מיליון שקלים, כשחלק גדול מהסכום מגיע מהרשות לחדשנות ומהחממה הטכנולוגית במודיעין. השותפים של החממה הזו הם מכבי שירותי בריאות, בית החולים השני בגודלו בארה"ב, חברת מדיסון פארמה, שבעיקר משווקת תרופות וציוד רפואי, חברת התרופות הבינלאומית אמג'ן ועוד משקיע גדול מסין. כרגע אנחנו בקשר עם משקיעים בגרמניה, ובארה"ב אנחנו בקשר בנושא אלרגיות, ואני מחפש שותף אסטרטגי, כי יש לנו דרך ארוכה. אם יהיה שותף בעל ערוצי הפצה בינלאומיים, יהיה לזה ערך מאוד גדול".
