אמש (שני) סביב השעה חצות שעון ישראל, התנפץ החלום של הג'ודוקא שגיא מוקי לזכות במדליה אולימפית, כשהפסיד בקרב על מדליית הארד לגיאורגי דאבטאושווילי שניצח אותו באיפון. חצי שעה קודם לכן, הפסיד בחצי הגמר לאזרי אורזוב המדורג שני בעולם שניצח אותו ביוקו.
רגע לפני שעלה על המטוס למשחקים האולימיפיים בריו, הכותרות סביב מוקי לא היו משמחות במיוחד כשנודע שהוא יטוס להתחרות עם פציעה בגב. אף אחד באמת לא ידע מה חומרת הפציעה ולמרות זאת, מוקי הצליח להתעלות על עצמו כשעבר משוכות לא פשוטות עד שלב חצי הגמר עם ניצחונות על האמריקאי ניקולס דלפופולו (37 בעולם) באיפון ברבע הגמר, בשמינית הגמר ניצח את הגרמני איגור ונדטקה בוואזארי ובשלב הראשון ניצח את רוקי דראשקיץ' הסלובני (14 בעולם) באיפון.
בפוסט מרגש ואישי שהעלה לעמוד הרשמי שלו בפייסבוק כתב מוקי: "אני רושם לכם פה מריו. אני דיי מאוכזב כי זה החלום שלי. אני לא מתפשר על כלום, ככה חונכתי. זה כואב ולא נעים, אבל אם אני מסתכל חודשיים אחורה, מי היה מאמין שהייתי מצליח לעלות על המזרן. הם היו החודשיים הכי קשים שלי ושיכולים להיות לספורטאי לפני האולימפיאדה. המשבר הכי גדול שלי. חודשיים לפני קרעתי את שתי הרצועות בקרסול ממש לפני טורניר המאסטרס. וממש חודש לפני האולימפיאדה פרצתי שני דיסקים בגב התחתון. הדבר הכי נורא שהיה יכול לקרות, שבשיא ההכנות לאולימפיאדה, ממש רגע לפני שהאולימפיאדה מתחילה מגיעות הפציעות הקשות האלה. שחודש לפני מגיעות שתי פריצות דיסק! בעזרת הטיפולים של הפיזיוטראפיסט נמרוד משה הצלחתי שוב לעלות על המזרן. במשך שלושה שבועות שלפני האולימפיאדה לא התאמנתי וההכנה לאולימפיאדה דיי נהרסה. חונכתי להלחם ולא לוותר. הסתכלתי בצורה אופטימית על הכל. בסופו של יום אני מרוצה מהלחימה למרות המשבר הגדול הזה, למרות הכאבים שהתגברו מקרב לקרב שהוכחתי לעצמי שלא משנה מה, אני יכול להתמודד עם הכל. התמודדתי עם הפציעות האלה כמו אריה. אני רוצה להגיד תודה למאמן אורן סמדג'ה שאיתי כבר מגיל 4 ומדריך אותי למצויינות תמיד. ליושב ראש איגוד הג'ודו משה פונטי, הוועד האולימפי, היחידה לספורט השגי לכל הצוות המקצועי, לצוות הרפואי ובראשם לובה גליצקיה, לספונסרים תדיראן גרופ ואולניק, למשפחה חברים ולכל עם ישראל על התמיכה, העידוד והפרגון! אני גאה לייצג מדינה כמו שלנו. תודה שהייתם איתי לאורך כל המסע המדהים הזה. אני אקח קצת מנוחה, אחזור בריא וחזק לקראת המסע הבא, טוקיו 2020. אוהב אתכם! שלכם שגיא מוקי".
