צלמת הטבע, דפנה בן נון, עוברת מסעות מרתקים כדי לצלם בעלי חיים בסביבה הטבעית שלהם. מפינגווינים קיסריים באנטרקטיקה, לוויתני בלוגה בים הלבן ועד פילים בזימבבואה. ב- 2011 זכתה בפרס חביבת הקהל בתחרות עולמית של נשיונל גיאוגרפיק, הוזמנה לתערוכה בדרום קוריאה ובשבוע שעבר פורסם צילום שלה ה"בבון החטוף" שהפך ויראלי. מאז נולדו לה תאומים היא מצלמת משפחות בטבע וסוחפת בהרצאותיה תומכים לשמירה על החיות בטבע. אז מי אמר שחלומות לא מתגשמים?
בשבוע שעבר פורסמה על עמוד שלם בשבועון מוכר בבלגיה התמונה המפורסמת של ה"בבון החטוף" שצילמה דפנה בן נון מקרית השרון בנתניה בזימבבואה. צילום שהפך ויראלי בפייסבוק והתפרסם בעיתונים ובכל מדיה אחרת. בן נון כבר התפרסמה בצילומים נדירים שלה שנבחרו על ידי הנשיונל גיאוגרפיק, בתחרויות ובתערוכות בעולם. בכנס הצילום השנתי בשנה שעברה היא ספרה את סיפור החיים שלה כצלמת טבע והצליחה להפתיע את הקהל כשהכניסה סוס להיכל התרבות.
כאשר בני גילה נסעו להודו או לנפאל לעשות טראקים או בכדי לבלות חופשה או סוף שבוע באמסטרדם, בן נון חסכה שקל לשקל ונסעה למקומות הכי נידחים ורחוקים בעולם כדי לצלם חיות. היא טסה לצפון קנדה כדי לצלם דובי קוטב לבנים, לאנטרקטיקה כדי לצלם פינגווינים קיסריים, לים הלבן בצפון רוסיה כדי לצלם לוויתני בלוגה, לטסמניה באוסטרליה כדי לצלם שד טסמני, לזימבבואה כדי לצלם פילים ועוד. בשלוש השנים האחרונות מאז נולדו התאומים שלה היא מאתגרת את עצמה בצילום משפחות וילדים עם בעלי חיים בטבע. כי בעלי חיים הם חלק חשוב בחיים שלה.
בשנת 2011 זכתה בן נון בפרס חביבת הקהל בתחרות עולמית של נשיונל גיאוגרפיק עם תמונת לוויתני בלוגה הלבנים אותם צילמה בקוטב הצפוני – הארקטי. בעקבות ההצלחה הזאת היא הוזמנה לתערוכה גדולה בדרום קוריאה שם הציגה ביחד עם הלוויתן גם תמונה של פינגווינים קיסריים, אותה צילמה באנטרקטיקה – בקוטב הדרומי, תמונה שנבחרה לייצג את התערוכה.
בן נון נולדה במושב בית חרות, לאמא אחות ואבא רופא. עד כיתה ז' התגוררה המשפחה במקומות שונים בארץ ובחו"ל בעקבות עבודתו של אביה כרופא עתודאי בשרות קבע: "ההורים שלי תמיד תמכו בשיגעונות שלי".
"בכתה ב' אבא קנה לי מצלמת פילים פנטקס אדומה והיא הייתה החברה הכי קרובה שלי יותר מאשר חברות ילדות שלא הצלחתי לבסס קשרים איתן בגלל המעברים המהירים שלנו ממקום למקום. המצלמה פתחה בפניי עולם ומלואו. בכל מקום בו גרנו תמיד היו סביבנו בעלי חיים והם היו הנושא העיקרי בצילומים שלי בילדות, דבר שהלך וגבר בהמשך".
היא גם מתופפת מקצועית ובצבא שירתה בתזמורת צה"ל כמתופפת על תופים. את בעלה אודי הכירה בעת ששניהם ניגנו בלהקת סלסלה.
אחרי הצבא היא עבדה, חסכה כסף ונסעה לאוסטרליה לטיול של שנה כשהיא מצוידת במצלמות מקצועיות: "נסעתי לטסמניה לחקור את השד הטסמני שהיא חיית כיס שהולכת ונכחדת בגלל מחלה. אחרי שפיתחתי את התמונות ראיתי שרוב התמונות שצילמתי שם היו של בעלי חיים. כבר אז החלטתי לעשות מהתחביב מקצוע. למדתי עריכת מדיה ויזואלית אך טרם ידעתי במה להתמקצע. למדתי שלוש שנים באוניברסיטה הפתוחה עריכה ופוסט פרודקשן ופתחתי עסק לעריכת וידאו כדי להרוויח כסף למסעות הצילום שלי בעולם".
פינגווינים קיסריים בקוטב הדרומי
הנסיעה ששינתה לבן נון את החשיבה הייתה הנסיעה לגלפאגוס בדרום אמריקה שם גילתה עולם נדיר ונכחד של בעלי חיים: "בגלפאגוס 97 אחוז מהנוף הוא פראי וטבעי עם בעלי החיים נדירים שבזכות היותו של המקום אי מבוקר הם לא נכחדים. להיות בטבע טהור, פראי וראשוני הלהיב אותי ושם הבנתי שאני רוצה לצלם בעלי חיים בסביבה הטבעית שלהם. זה גרם לי לחפש מקומות אחרים בעולם שהם בדרך כלל מרוחקים ומבודדים. כמו כן, הבנתי שזה דורש ממני לחסוך הרבה כסף, ללמוד על בעלי החיים, ליצור קשר עם בעלי מקצוע כדי להבין יותר על החיה ועל הסביבה, הבנתי שאצטרך מדריך מקצועי שמכיר את החיה והטריטוריה שלה שילווה אותי כך שאני לא אפגע בחיות ולא אפגע מהן".
כשרואים את תמונות הדובים הלבנים שצילמה בקוטב הצפוני, הקופים והצ'יטות שצילמה בזימבבואה באפריקה אפשר להבין שדפנה בן נון חשבה נכון. בנוסף ללימודים מעמיקים על התנהגותם של בעלי חיים, התלוותה למדריך מקומי ולמדה להתגבר גם על מזג אויר קיצוני.
היא נסעה באביב לקוטב הדרומי לצלם פינגווינים קיסריים והתנהלה בטמפרטורה של 20 מעלות ביום. היא לא הבינה כמה מסובך להגיע אל הפינגווינים הללו שחיים רק בקוטב הדרומי ואפשר להגיע לשם רק באביב בגלל מזג האוויר. "נסעתי למסע בן שבועיים, טיסה ארוכה, אבל יותר מכך בעלת לוגיסטיקה מסובכת. זה מתחיל בהפלגה בת יומיים מארגנטינה על שוברת קרח בים סוער ומפחיד וכשמגיעים ליעד הופך העולם ללבן שקט ומהפנט. על משטחי קרח צפים נראו תופסים טרמפ פינגווינים מכל הסוגים אבל אני אהבתי את הקיסריים בעלי הכתם הצהוב שחיים רק על משטחי קרח ויכולים לשרוד טמפרטורה של 60 מעלות. בהמשך טסנו בהליקופטר למקום ממנו אפשר לצעוד בשלג בגובה הברכיים למושבת הפינגווינים. כשהגעתי הייתי באופוריה. זה היה שווה הכל. לא הרגשתי קור ולא כאב וכל הזמן צילמתי. מאות תמונות. כדי לשכנע אותם שאני באה מתוך ידידות זחלתי על הקרח. ראיתי איך הם חיים בקבוצה, איך הם מגנים על הגוזלים שלהם וזה כשלעצמו מרתק. אחרי שמונה שעות צילום חזרנו לאוניה, התוכניות השתבשו ובמקום שבועיים צילום צילמנו רק שמונה שעות".
הלוויתן הלבן בלוגה
היא הרחיקה עד לים הלבן בצפון רוסיה שם עשתה קורס צלילה בקרח כדי לצלם את הלוויתן הלבן בלוגה: "שמתי לי כיעד לעשות כל מה שנדרש בשביל לצלם את החיה בסביבתה הטבעית, גם אם זה כרוך בצלילה בתוך חור שחור בקרח", אומרת דפנה. "בחרתי בלווייתני הבלוגה כי הם דומים לדולפינים. הם ידידותיים חכמים והם סקרנו אותי. הבלוגה הוא הלוויתן היחיד בעולם שכולו לבן, הוא מסוגל להציג הבעות פנים ויש לו צלילים הדומים לדיבור אנושי. חיה קטנה עד חמישה מטרים שרואים אותה באקווריומים".
היא יצאה למסע בן עשרה ימים לים הלבן בצפון רוסיה ובמשך חמישה ימים עשתה קורס צלילה מתחת לקרח. זו צלילה מסוכנת בטמפרטורה של מינוס שתי מעלות הכרוכה בצלילה בחליפה מיוחדת ובשכבות ביגוד תרמי ופוך. בגלל הביגוד נגד מים שמכיל אוויר היה עליה להכניס לכיסים שלה בנוסף לציוד הצילום הכבד גם אבנים כדי שהחליפה לא תציף אותה: "כדי להתקרב כמה שיותר ללווייתן יש לצלול מתוך חור בקרח אליו באים הלווייתנים כדי לקחת אוויר. בתוך דקות הגיעו אליי שתי נקבות שובבות ששיחקו לידי והתיזו מים אחת על השנייה. הצלחתי לצלם אותן המון תמונות ברגעי שובבות כשהן מוציאות שובלי מים. כשפיתחתי את התמונות ראיתי שיש לי אוצר. אחת התמונות בה הלווייתנית מתיזה מים נתפסה עם בועות אויר, צילום מדהים שהבי. בי. סי. בחר לפרסם באתר שלו".
בקנדה היא צילמה דובי קוטב, בסין היא צילמה דובי פנדה והתנדבה לעבוד בחוות רביה של פנדות. לזימבבואה היא יצאה כדי לצלם פילים אבל צילום אחד של קופה בבונה מניפה בידיה גור בבון פרסם אותה שוב בעולם.
"יצאתי לנסיעת הכנה ובדיקת השטח כדי לצלם בזימבבואה פילים. כשראינו בדרך להקה של בבונים הסתקרנתי, נשארנו ואני לא הפסקתי לצלם אותם בלהקות, משפחות וגם בודדים. הצילום של הבבונה שחטפה לאמא אחרת גור בבון ומניפה אותו קדימה הזכיר לי מיד את התמונה המפורסמת מהסרט "מלך האריות" של וולט דיסני שם מרים הקוף את סימבה האריה הקטן. אחרי שהעליתי אותו לפייסבוק בסוף השנה הצילום הזה הפך ויראלי וזכה לפרסום בדיילי מייל הבריטי, ומשם לכל העולם כתמונה שמזכירה את הסצנה ממלך האריות".
מאז 2009 בכל שנתיים חסכה דפנה בן נון כסף ויצאה למסעות במקומות מרוחקים, קשים מבחינה אקלימית ומסוכנים. הנסיעה האחרונה שלה הייתה לאפריקה ובסין הייתה פעמיים: "פעם אחת נסעתי כדי להתנדב וללמוד על הפנדה ובפעם השנייה נסעתי לסצ'ואן למרכזי מחקר ורביה. רציתי להכיר את עולמן כי אין הרבה מהם בטבע. הסינים מגדלים אותם בתנאים סטריליים, מרבים אותם בחוות ומנסים להחזיר אותם לטבע, אבל ללא הצלחה".
את דובי הקוטב היא צילמה בצפון מזרח קנדה, שם היא גרה בלודג' שמגודר בתוך מתחם מחיה של דובים והיא נעזרה במדריך צמוד: "דב קוטב הוא חיה חכמה מאד. יצור שידוע שהוא חזק וגם יודע להיזהר. אף אחד לא לוקח איתו סיכונים ודואגים לקחת מרחק של עשרים מטר ממנו ורובה, שבעת מצוקה, גם מבריח אותו".
טבע בחורשת הסרג'נטים
לפני שלוש שנים, מאז נולדו לה תאומים, עשתה בן נון שינוי זמני בקריירה שלה אבל לא ויתרה על אהבתה לבעלי חיים. היא נסעה לאנגליה ועשתה קורס צילום. היא למדה צילום סטודיו בטכניון ואחרי הלידה פתחה בקרית השרון סטודיו לצילומי ילדים ומשפחות בחיק הטבע. יש לה את הסגנון הייחודי שלה שאנשים מאד אוהבים כאשר היא משלבת חיות בית ומשק. היא מצלמת בעיקר בחורשת הסרג'נטים קרוב לבית.
"אני עובדת קשה כדי להגשים את החלומות שלי והנחמה שלי הם בעלי החיים שאף פעם לא אכזבו אותי". היא מספרת במהלך הרצאה שלה על אהבתה לצילום בעלי חיים בעולם. הרצאה שמתאימה לכל הגילאים, בה היא מספרת על המסעות שלה סביב העולם ומעבירה מסר ברור: "אני מאמינה שכך אני תורמת להעלאת המודעות לאהבת בעלי החיים בסביבתם הטבעית ולמניעת ההכחדה שלהם. ברגע שאנשים וילדים רואים את התמונות ושומעים את הסיפורים והמאמץ שעשיתי כדי להגיע לזירות האלה הם נסחפים בהתלהבות שלי וזו לדעתי דרך טובה יותר מאשר להטיף להתייחס לבעלי החיים ולטבע בכבוד".
מה הסיפור של הסוס בהיכל התרבות?
"לאחר שהחווה של עמותת סוסי נחיה מיניאטוריים בגני תקווה נשרפה על כל הסוסים שבה, החל קמפיין גיוס המונים כדי לשקמה מחדש. אני מכירה את החווה ובעליה שעושה דברים נפלאים עם עיוורים ואנשים עם מוגבלויות. לסוס מיניאטורי כחיית נחיה לעיוורים יש יתרונות רבים. אני נקשרתי לפרויקט הזה ורוצה לעזור להם. הופעתו של הסוס בהיכל התרבות בכנס הצילום השנתי בהחלט הפתיעה והרשימה את הקהל שהבין כמה אני קשורה ואוהבת בעלי חיים".
את המסעות שלה לצילום היא הולכת למנף כבר השנה. בספטמבר 2019 היא תדריך בצילום קבוצה קטנה בת 12 איש בשייט בספינה פרטית במסע בן 12 יום אל הארכיפלג שפיצברגן, נורבגיה. שם יוכלו חובבי הצילום והטבע לראות דובי קוטב, ניבתנים, כלבי ים, איילי צפון אנדמיים, לווייתנים והמון עופות ים בתקופה שהיא הכי טובה לצילום.
בוקסה: 7 שאלות קטנות עם דפנה:
אמא אחות ואבא רופא רצו שתהיי רופאה? לא. הם כנראה הבינו שיש לי הפרעת קשב וריכוז.
מה רצית לעשות כשתהיי גדולה? רציתי להיות וטרינרית, אבל לקראת הבגרות בביולוגיה המורה המליצה לי לעזוב את המקצוע.
משהו שלא יודעים עליך? יש לי פחד גבהים, אבל כשיש מטרה אני משתדלת להתעלם מזה.
לאיזו מדינה בעולם לא תיסעי אף פעם? מדינת אויב.
יש מקום שהיית רוצה לצלם בו ואת לא יכולה? מבחינתי אין דבר שאני לא יכולה לעשות. זה רק עניין של החלטה והתארגנות נכונה. כמובן אם אין מגבלות של ביטחון לאומי או עבירה על החוק.
מה המוטו שלך בחיים? לכו בעקבות הלב. אל תפחדו לקחת סיכונים ואל תשאלו למה – תעשו.
מה לא תאכלי אף פעם? אני צמחונית.
