עיון בהגדרה ״בן חורין״ מלמד אותנו, כי היכולת לבחור היא בבסיסה החופש שלנו והיא זו שמשחררת אותנו מעבדות. לפני שלושה חודשים פנו אליי מעמותת ארז והציעו לי לקחת חלק בקורס גלישת שלג – סקי בצרפת. עצם הרעיון העלה בי גיחוך, כי הרי אני מקובע לכיסא גלגלים ואין יותר אקסטרים עבורי מגלישה במדרון במהירות, שלא לדבר על הסכנה שבכך, ומה לי ולזה בכלל, כשאני מחובר לכיסא גלגלים.
ממקום לא ברור, החלטתי להצטרף לקורס של העמותה, שחרטה על דגלה את חרותו של הנכה ובעזרת הלוחמים האלפיניסטים, שמרכיבים אותה, מקדמת את עצמאותו וחירותו של המוגבל ליהנות ולהיות בין שווים דווקא על אותו משטח לבן וצחור עד אין קץ, שרובנו, ובמיוחד אני, הגדרנו אותו כמסוכן ביותר ובלתי אפשרי.
לאורך השנים, מאז פציעתי בצבא, לא הרשתי לאיש (למעט מעטים מאוד) להוביל אותי או לסייע לי. חברי עמותת ארז אימצו אותי ועוד כמה לוחמים/חיילים שנפצעו במהלך שירותם הצבאי והובילו אותי בגלישה על המדרונות הלבנים במהירות מטורפת, ולי זה היה די ברור, מובן ומקובל. עצם היותם לוחמים שיחזר בי את הקוד כי חובה עליי לסמוך על חבריי.
חזרה קצרה על הכללים של מזרחי (את שמו הפרטי אני תמיד שוכח), הלוחם, החבר והמדריך שלי, ואני כבר על המדרון עם הפנים אל הלא נודע. רק דבר אחד היה לי ברור: זאת הולכת להיות מלחמה קשה בין ההיגיון וה״יכולות״ שלי לבין הרצון שלי לגלוש אל המדרון; שבירה של תקרת הזכוכית. אני כבר יכול להגיד, שלא היה מדובר בחוויה. זה היה בהחלט מסע אישי של שבוע ימים של פריצת גבולות.
כבר 23 שנים שמקננת בי מלחמה, המבטלת כל אפשרות ליהנות ממה שאינו ״מתאים״ למוגבלים על כיסאות גלגלים. סקי, בטוח, היה מחוץ לכל מציאות, אבל זה רק עד שירימי, מזרחי, עינם ואחרים הראו לי שאפשר אחרת.
עמותת ארז לא מרחמת ולא מוותרת. אני רק צריך להגיד שאני רוצה, והם כבר יסובבו, ירימו ,יכופפו ויישרו את כל המורדות כדי לתת לי הזדמנות להצליח. לוחמים אמתיים שנלחמים למען אלו שמלחמתם החלה ביום פציעתם.
עם ישראל יקר מאין כמותו. האחד בשביל השני, כמו שלא ראיתי זה עשרות שנים. יש רעיונות שגם לחלומות אינם זולגים. מלחמה של הגיון, דמיון ומציאות.
באחד מניסיונותיי הרבים החלקתי על הקרח במהירות רבה. כמו טירון חסר ניסיון ביצעתי תמרון לא מוצלח ונשכבתי על הקרח, נגרר ונמרח לאורך המורד. זה היה כואב ומפחיד כאחד. המדריך שלי, עינם, הסתער לעברי, פרץ אל המדרון ועצר אותי בגופו המגלש, המכונה ״מונו״ בעגה המקצועית. עינם הוא לא רק מדריך. הוא לא רק מורה. הוא אח, שיקריב למענך הכל, ובשביל מה? כדי שתהיה בן חורין, כדי שתוכל לבחור.
עינם לקח את היסודות והפך אותם לחוויה. לימד אותי לשחרר מתוך בחירה, לזרום על השלג, כי אני רוצה ויכול, והכי חשוב לא לפחד ליפול, כי הרי הוא יהיה שם כדי להרים.
לוחמים בנשמה שנלחמים על החופש שלי, מעבר לכל גרמתם לי אושר גדול. למדתי מכם לשחרר את הפחד ולדבוק בחלום גם כשהוא מנותק מכל מציאות חיי. מאחל לעצמי את החופש לתת לאחר, כמוכם, מתוך בחירה, הוקרה ואמונה שחופש הוא מצרך בסיסי שמגיע לכל אחד.
תודה לכם, עמותה יקרה. תודה שלא ויתרתם לי גם ברגעים הממש קשים וכואבים. תודה שידעתם מתי לעודד ומתי פשוט לשתוק; לתת לי היות לבד עם הכאב ולהכיל את התסכול. בזכותכם למדתי לגלוש ובעיקר למדתי שאני יכול. יכול לגלוש, יכול לבחור, יכול לחיות כמו כולם, ובינינו, אחרי היום האחרון כבר הראיתי לכמה גולשים על ההר את אחורי המונו, כשאני מסתער על המורד, וכל זה, כי לימדתם אותי להאמין שוב ולהיות חופשי. אחרי הכל, לא הייתי לבד בקבוצת הנלחמים שהגיעה לאותו הר לבן ומושלג ולאחר ימים ספורים כבשה אותו. היו איתי כל חבריי לקבוצה – חלקם עיוורים למחצה ועיוורים באופן מלא, קטועי רגליים ומשותקים המרותקים לכיסאות גלגלים.
תודה מיוחדת לאייל ירימי, מנהל העמותה שהאמין בי מההתחלה, לידידות ארגון נכי צהל מז׳נבה שדאגו למימון המשלחת המדהימה הזו ולרוויטל עוזרי מארגון נכי צה״ל שחיברה ביני לבין העמותה. תודה לכל המדריכים, אחיי הלוחמים – לוריין, אייל, ברזילאי, ניצן, רפפורט, יותם, סמיילי, אלימי, נדב, איתמר (ואחרים ששמם פרח מזיכרוני אך תרומתם הושרשה בי לנצח), שבאתם ותרמתם מזמנכם החופשי וללא כל תמורה ונלחמתם על החופש של כולנו.
השנה אני בן חורין ובשנה הבאה אני בוחר לגלוש שוב על הלבן הצחור בחרמון, באלפים או בכל מקום אחר, שבו המדרון והשלג יזמנו אותי.
על עמותת ארז
עמותת ארז חילוץ הצלה ותרומה לקהילה הוקמה בשנת 1999 על ידי מספר חברים, אשר עוסקים במהלך השנה במסגרת צבאית ואזרחית בנושא חילוץ, ניווט והישרדות בתנאי שלג קיצוניים. מפקד היחידה בדימוס, סגן אלוף שמעון פריינטה, הוא בעל החזון ומייסד העמותה. פריינטה זכה בשנת 2005 בפרס מפקד זרוע היבשה למפעל חיים על פועלו ביחידת האלפיניסטים. חברי העמותה הם חיילי מילואים ביחידת האלפיניסטים בצה"ל. יחד עם זאת, העמותה היא גוף אזרחי לכל דבר ועניין, ואין שום קשר בין פעילותה לפעילות צה"ל.
חברי העמותה והפעילים בה שמו לעצמם מטרה – לסייע לקהילה בישראל דרך מספר פרויקטים: אימוץ ילדים עם צרכים מיוחדים וילדים אשר חלו במחלות חשוכות מרפא והבאתם לימי כיף חווייתיים בחרמון; פעילות העצמה ושילוב נכי צה"ל קשים וילדים עם צרכים מיוחדים (עיוורים, משותקי פלג גוף תחתון, קטועי גפה ומגבלות פיזיות קשות אחרות) בענפי ספורט אתגרי כמו סקי שלג אתגרי, חתירה וגלישת קייקים, רכיבת אופני טנדם לעיוורים ולמשותקי פלג גוף תחתון. במסגרת פעילויות אלו מקיימים המתנדבים קשר ישיר עם המודרכים ומסייעים להם רבות בכל הנוגע ללימוד, הדרכות וליווי בארץ ובחו"ל.
פעילויות נוספות אשר בהן מעורבת עמותת ארז: חילוץ ואיתור נעדרים באזורי שלג ומזג אוויר קשים בעולם; אימוץ המחלקה לתרומת טסיות דם בבית החולים בילינסון לילדים חולי סרטן.
