fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

במעבר חד לכדורגל אירופי

אילוצי מערכת של חגי תשרי מנעו מאסף רביץ לכתוב על הפועל חיפה במחזורים 3-4 (בית"ר בבית וחדרה בחוץ), אז הוא בחר לכתוב על ענף ספורט שונה לחלוטין מכדורגל ישראלי: כדורגל אירופי. תודו: רונאלדו, ריאל, בארסה, ליברפול, באיירן ופ.ס.ז הרבה יותר מעניינים מהליגה שלנו
ליברפול תיקח לסיטי את התואר? מימין: פפ גוורדיולה ויורגן קלופ צילום: איסר רביץ
ליברפול תיקח לסיטי את התואר? מימין: פפ גוורדיולה ויורגן קלופ צילום: איסר רביץ

אילוצי חגים גרמו לכך שלא אוכל לכתוב על שני המשחקים הקרובים של הפועל חיפה: משחק חילוף המגנים השמאליים מול בית"ר ירושלים ומשחק העונה מול הפועל חדרה. אני יכול להמר מה יקרה ולכתוב על השלושער של בן אז'ובל מול חדרה, לפני שהוא קרה (הכי אהבתי את השני), אבל נראה לי הגיוני יותר לנצל את השבועיים האלה לכתוב על נושאים אחרים.

אז היום אכתוב על ענף ספורט שונה לחלוטין מכדורגל ישראלי: כדורגל אירופי. העונה שיצאה לה לדרך מכילה שינוי טקטוני, כמה סיפורים מעניינים וסוגיות כלליות ישנות וחדשות. הנה ארבע נקודות מרכזיות שגם קשורות אחת לשנייה.

רונאלדו שבר את הכלים

לאורך מה שנדמה כמו נצח, הדו קרב בין רונאלדו למסי היה הנראטיב המרכזי של הכדורגל העולמי. שני השחקנים הטובים בדורם, שניים מהגדולים בהיסטוריה, משחקים באותה ליגה, בשתי הקבוצות הגדולות בעולם, ונאבקים כל שנה מחדש על תארים קבוצתיים ואישיים, לא בהכרח בסדר הזה. הקיץ, עם המעבר ליובנטוס, רונאלדו שבר לנו את הנראטיב.

העזיבה את ריאל הייתה, בין היתר, הדרך של רונאלדו להבחין את עצמו מהקבוצה איתה היה מזוהה כל כך. הוא עבר לליגה הרבה פחות מדוברת והרבה פחות תחרותית, כאשר המטרה המרכזית שלו היא ליגת האלופות. אם רונאלדו יזכה בליגת האלופות עם יובנטוס, הקבוצה השלישית בקריירה, לאחר שהצעיד את ריאל מדריד לשלוש זכיות רצופות, זו תהיה חותמת על כך שהגדולה שלו חורגת בהרבה מהקבוצה איתה זכה ברוב התארים שלו. לכן, כל מה שקורה איתו ביובנטוס עד לשלבי הנוק-אאוט של ליגת האלופות יהיה כמעט חסר משמעות.

במובן מסוים, זה נכון גם לקבוצה שהוא עזב. ריאל מדריד נראית טוב מאוד בפתיחת העונה (גם לאחר איבוד הנקודות בבילבאו), שחקנים כמו גארת' בייל, קארים בנזמה ומרקו אסנסיו מרגישים משוחררים ומשחקים נהדר. אבל חשוב להזכיר שבשנים האחרונות המשמעות של רונאלדו לריאל לא באה לידי ביטוי במשחקי ליגה בחודש ספטמבר, אלא באופן בו השתלט על השלבים המכריעים של ליגת האלופות. בעונה עמוסה במועמדות פוטנציאליות, יהיה מעניין מאוד לראות איך ריאל תגן על התואר המשולש בלי רונאלדו.

ליגות לא תחרותיות

כאמור, רונאלדו הגיע לליגה בה האליפות כמעט רשומה בטאבו על שם הקבוצה שלו. למרות שניכר שיפור בליגה האיטלקית, עד להודעה חדשה כל מה שנראה כמו מאבק על אליפות הוא רק מראית עין. זה נכון ביתר שאת לעוד שתיים מחמש הליגות הגדולות: השליטה של באיירן מינכן בגרמניה אבסולוטית, פריס סן ז'רמן נמצאת בדרך הבטוחה לשם בצרפת.

ככל שהאלופות הידועות מראש מתחזקות, זה הופך את הסיטואציה ליותר ויותר אבסורדית. זה די מדהים ששחקנים כמו רונאלדו, ניימאר וקיליאן אמבפה, שלושה מהשחקנים הטובים בעולם, שלושה ממותגי הספורט הגדולים בעולם, מעבירים את רוב השנה במשחקים חסרי חשיבות, שמתקשים מאוד לעורר עניין מעבר לנוכחות של השמות הגדולים בהם. לעומת תחושת הדרמה במשחקים של בארסה, ריאל והאנגליות הגדולות, אם קורה ויובנטוס, פ.ס.ז', או באיירן מפסידה משחק, התחושה היא שזה חסר משמעות בתמונה הגדולה.

באיירן מינכן משחקת בליגה בה אין אף קבוצה שמסוגלת לדגדג אותה מבחינת תקציב ואיכות סגל. היא הוגרלה בליגת האלופות לבית עם בנפיקה, אייאקס וא.א.ק אתונה, בית ממנו היא תטייל לשמינית הגמר. הסגל העמוק והנוצץ של הבווארים לא ישחק משחק אחד בעל משמעות לפחות עד פברואר, יכול להיות שהסגל הזה יפגוש כל השנה רק יריבה אחת בסטנדרטים שלו. בינתיים באיירן ממשיכה למלא אצטדיונים, אבל הבונדסליגה בירידה לא מעט בגלל היעדר התחרות ובסופו של דבר יימאס לקהל גם ממשחקי הראווה בהם היא מעבירה את רוב השנה.

הפרמיירליג מרתקת מתמיד

לעומת הליגות של איטליה, גרמניה וצרפת, וגם לעומת הדואופול הספרדי, הליגה האנגלית היא העמוקה והמעניינת באירופה בפער עצום. בשנים האחרונות האלופות התחלפו כל שנה, אבל לא היה מאבק רציני על אליפות. השנה יש קולות ראשוניים שמרמזים על יותר מקבוצה אחת שנראית בשלה לתואר, מה שאולי יוביל למאבק נדיר.

ליברפול נאבקה מדי פעם על אליפות במהלך המילניום, אך נדמה לי שזו הפעם הראשונה שניתן לראות בה אחת הפייבוריטיות כבר בספטמבר, וזה לבד הישג גדול של יורגן קלופ. לעומת התדמית ההרפתקנית שלו, עיקר ההשקעה שלו בשנה האחרונה הייתה בייצוב ההגנה. תוך חצי שנה הגיעו לאנפילד שוער, בלם ושחקן מרכז שדה מהטובים בעולם ופתאום ליברפול הפכה להיות קבוצה שקשה מאוד להגיע מולה למצבים (אני כותב לפני המבחן המסקרן של ההגנה מול פ.ס.ז' בליגת האלופות). היא ניצחה את חמשת המשחקים הראשונים בזכות הגנת ברזל ודומיננטיות במרכז השדה, למרות שכוכבי ההתקפה עוד לא חדים לגמרי. זה מאפיין של קבוצות גדולות.

מנצ'סטר סיטי לא איבדה כלום ביחס לעונת האליפות המפחידה שלה, זו עדיין קבוצה איכותית מאוד שצריכה להיאבק על כל תואר. צ'לסי ניצחה גם היא את חמשת המשחקים הראשונים שלה, ונראית מחוברת כמו בעונות האליפות שלה, שנוטות להגיע עם מאמן חדש. טוטנהאם, ארסנל ומנצ'סטר יונייטד הראו חריקות והפסידו נקודות בפתיחת העונה, אבל שלושתן עמוסות כשרון ויכולות להיצמד לצמרת בקלות.

 

ליברפול תיקח לסיטי את התואר? מימין: פפ גוורדיולה ויורגן קלופ צילום: איסר רביץ
ליברפול תיקח לסיטי את התואר? מימין: פפ גוורדיולה ויורגן קלופ צילום: איסר רביץ

ה-VAR הוא כבר חלק מהמשחק

מסקנה מהירה מהחודש הראשון של העונה היא שליגה שאין בה VAR כבר מרגישה מיושנת. האירוניה היא שבין הליגות הבכירות זו הפרמיירליג הנהדרת, שממשיכה להשאיר את הקבוצות לחסדי השופטים במגרש. השמרנות הבריטית חייבת למצוא את הדרכים שלה לבוא לידי ביטוי גם כאשר הליגה האנגלית מלמדת את כל השאר איך עושים את זה נכון.

זה לא אומר שהכל מושלם עם ה-VAR. כפי שלואיס סוארז ציין, צריך להתרגל למצב בו מבקיעים שער וצריך לחכות לאישור כדי לחגוג באמת, או שקבוצה חוגגת שער ניצחון בדקה ה-90 ושתי דקות לאחר מכן מגלה שהוא נפסל בגלל כמה סנטימטרים של נבדל. בכלל, הנבדלים הפצפונים נראים כמו החלק המעצבן ביותר של המערכת, שפוסלת שערים באותם מצבים בהם בעבר שמחנו שנותנים בהם יתרון להתקפה. יש סוגיות מורכבות יותר וחוקים שאני מקווה שהמערכת תעזור לשנות, אבל זה לפעם אחרת, אולי בשלב מתקדם יותר של העונה.

ליברפול נאבקה מדי פעם על אליפות במהלך המילניום, אך נדמה לי שזו הפעם הראשונה שניתן לראות בה אחת הפייבוריטיות כבר בספטמבר, וזה לבד הישג גדול של יורגן קלופ

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות