fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

בית בגליל: בין שני העולמות של אסף סבן

"יש איזה רגע שהמציאות דופקת בדלת או לפחות מתחילה לשאול שאלות. לא סתם המחאה החברתית התחילה על רקע של דיור. החלום של בית משלך זה משהו שנהיה יותר דחוף". אסף סבן, שסרטו עטור הפרסים "בית בגליל" מוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע בארץ, מספר איך נולד הרעיון לסרט ומדוע בחר לצלם אותו בבית של אחיו, ההולך ונבנה ביישוב הררית, בו גדל
מתוך הסרט בית בגליל צילום דוד רודוי
מתוך הסרט בית בגליל צילום דוד רודוי

כאשר נוסעים בכביש הצר והפתלתל המוליך מצומת יודפת לאבטליון וממשיכים בינות לעצי הזית שבצידיו, קשה עדיין לתאר את מה שהעיניים יראו, כאשר עוברים בשער היישוב הפסטורלי שבקצה ההר. ברוך בואכם להררית – יישוב המודטים הראשון ואולי היחיד הנמצא במקום הכי קרוב למה שניתן לתאר כגן עדן. כמעט מכל זווית ביישוב ניתן לראות את הנופים היפים: מצפון הרי הגליל התיכון, מזרחה ודרום מזרח – נוף עוצר נשימה של גאיות וואדיות, בקצה ניתן לראות את הכנרת, ובצידו המערבי נשקף תל יודפת, המקום שבו התחולל קרב עקוב מדם בשנת 67 לספירה, כאשר הרומאים הרסו את העיר עד היסוד והרגו את רוב תושביה.

לאחרונה עלה לאקרנים הסרט עטור הפרסים, "בית בגליל", של אסף סבן מהיישוב גילון שבמשגב, שכתב וביים. הוריו הם ממקימי היישוב, ובו הם מתגוררים עד היום. הסרט זכה בפרס התסריט הטוב בפסטיבל הסרטים בחיפה ומהחודש שעבר הוא מוקרן בעשרות בתי קולנוע ברחבי הארץ ומושך אליו עשרות אלפי צופים.

הסרט צולם טיפין-טיפין במשך כשנה, בבית בהררית שנבנה לאיטו, מן היסוד, ושייך ליואב, אחיו של הבמאי.

אסף סבן צילום יאיר פרידמן
אסף סבן צילום יאיר פרידמן

טופסי קבלה

עלילת הסרט היא לכאורה סיפור פשוט, כמעט מופשט: גילי, אותו מגלם אודי רצין, מחזאי כושל, ואשתו יערה, אותה מגלמת נועה קולר, מחליטים לעבור עם בתם מתל אביב ליישוב קהילתי קטן בצפון. ממש עם הגעתם למקום, מגיחה משום מקום אל המגרש החשוף המחנכת לשעבר של יערה, אותה מגלמת עירית גדרון, בת המקום לשעבר, ומזכירה לה שהיא טרם מילאה את טופסי הקבלה – הליך שמוכר ביישובים הקהילתיים יותר כהליך סינון גזעני ומקומם.

הזוגיות של גילי ויערה נקלעת למשבר על רקע החלטתם לעזוב את העיר הגדולה. בשעה שבית חלומותיהם נבנה ומתגשם במציאות, הרעיון של הבית המשותף של השניים הולך ומתערער והיסודות של הזוגיות שלהם הולכים ונסדקים.

אז איך מגיעים מקום כה מבודד, אנשים כה מיוחדים ובכלל רעיון לסרט על בית שנבנה באיזה יישוב נידח בקצה רכס יודפת המרוחק – אפילו במושגים של התיישבות גלילית – לאקרנים בבתי הקולנוע הנחשבים ביותר בארץ?

סבן נולד בחיפה, וכשהיה  בן שנה עבר לגילון. "הורי היו ממקימי היישוב, והם עדיין גרים בו", מסביר סבן,  "למדתי בבית הספר משגב מכיתה א׳ עד י״ב. אני בזוגיות ארוכת שנים, יש לנו ילד בן שנתיים וחצי שנולד במהלך צילומי הסרט. אנחנו גרים בתל אביב היום. למדתי קולנוע במדרשה לאמנות במכללת בית ברל. במקביל ללימודים ולאחריהם עבדתי כפרילנסר בצילום ועריכה".

מתוך הסרט בית בגליל צילום דוד רודוי
מתוך הסרט בית בגליל צילום דוד רודוי

איך עלה הרעיון לעלילה המתרחשת בגליל?

"התגלגלתי לנושא די במקרה. אחי, יואב, הראה לי את השטח בהררית שהוא וזוגתו מעיין עומדים להתחיל לבנות בו את ביתם. ככה עלה לי הרעיון הראשוני. הם בנו בית ואני בניתי סיפור עלילתי בדיוני על רקע בניית הבית האמיתי. בהתחלה היה רק שלד לסיפור. גייסתי חברים שהתלהבו מהרעיון, ובהמשך ליהקתי את נועה קולר ואודי רצין לתפקידים של יערה וגילי, הגיבורים של הסרט.

"החלטתי שהסרט כולו יתרחש במקום שבו נבנה הבית. הבית הוא גיבור נוסף בסיפור. מבנה העלילה הוא של אפיזודות שמתרחשות על רקע שלבים שונים בבניית הבית, כשכל אחת מהן מספקת הצצה מזווית נוספת על החיים של גילי ויערה – היחסים, הזוגיות, הלבטים והחלומות. האפיזודות משאירות לצופה מקום לדמיין, להשלים פערים.

"מאחר שגדלתי בגליל ואני חי כבר הרבה זמן בעיר, אני מכיר את שני העולמות מאוד מקרוב, וגם אוהב את שניהם. ביקשתי ליצור נקודת מבט מורכבת, שלא שופטת או מבקרת. אני מאוד מאמין במורכבות. להשאיר לצופים את האפשרות לפרש ולהביא מעצמם".

כמה זמן ארכו צילומי הסרט?

"הסרט צולם במשך יותר משנה. בכל פעם צילמנו סצנה אחת על רקע בניית הבית. דבר ההיריון (האמיתי) של נועה קולר נודע לי במהלך הצילומים, וכך הוא הוכנס לתסריט, ששונה בהתאם. אני לא כל כך מנסה 'למכור' או לייצג את המגורים בגליל. אני לא חושב שאמנות חייבת 'לדבר על' נושא כזה או אחר. בעיניי, מה שחשוב זה ליצור חוויה, נקודת מבט אישית, שאם היא מצליחה להיות מורכבת ואנושית אז אנשים יכולים להתחבר אליה, לחפש ואולי למצוא שם את עצמם.

"זה עניין של טעם אישי, אבל אני תמיד נוטה לניואנסים. גם אם המחיר הוא שאנשים שלא מכירים מקרוב את החוויה הזו עלולים לפספס חלק מהניואנסים. אני מעדיף לדבר 'בלחש', ולא להגיד לאנשים מה הם צריכים לחשוב או איך הם צריכים להרגיש. בעיניי, זה יותר מעניין לעשות את זה דווקא ב'טריטוריה' מאוד עשירה בדרמה ובקונפליקטים כמו בנייה של בית. זה יוצר יותר מרחב לסאבטקסט.

אנחנו חיים במדינה, שספק אם יש מודל דומה לה – קיבוצים, יישובים קהילתיים, מושבי עובדים".

אסף סבן צילום יאיר פרידמן
מתוך הסרט בית בגליל
צילום: יאיר פרידמן

גם בחו"ל מבינים

 הסרט רחוק מכל הוויה אורבנית מוכרת ומבוקש בחו"ל. 

"בשבוע שעבר הייתי בהקרנה של הסרט בניו-יורק, ואנשים שכלל לא מכירים את החיים בגליל עדיין מאוד התחברו לסרט. יש קלישאה שאומרת שהדבר הכי אישי ומקומי הוא גם הכי בינלאומי ואוניברסלי, ואני מאמין שזה נכון. אני מכיר הרבה בני גילי שבחרו לחזור הביתה. זה תהליך שיכול להיות מורכב, בלי קשר לשאלה מאיפה חוזרים ואיפה הבית נמצא. כמובן שאני מכיר מקרוב את החיים בגליל ולכן זה יותר קרוב לליבי".

בסרט יש גם משהו שהוא יותר אוניברסלי, בהוויה של הצעירים של היום, שפעם בגיל הזה כבר נחשבו למבוגרים. זה משהו מודע, מתוך מודלים שהכרת?

"אני חושב שהסרט הזה גם מתאר את הדור שאני שייך אליו. אנשים שהתחילו לחשוב על משפחה בגיל מאוחר יותר מהדור הקודם. שהייתה להם את הפריבילגיה להתלבט בשאלות מי הם ומה הם, לא הלכו ללמוד בהכרח את המקצוע שיביא להם כסף. ואז יש איזה רגע שהמציאות דופקת בדלת או לפחות מתחילה לשאול שאלות. לא סתם המחאה החברתית התחילה על רקע של דיור. החלום של בית משלך זה משהו שנהיה יותר דחוף, יותר קיומי, כשהחיים שלך מתנהלים במצב של אי ודאות או אפילו של הישרדות כלכלית. זה משהו להיאחז בו. יותר קשה להשגה אולי, ולכן גם יותר נחשק".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות