fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

"בזכות ההומור אני בחיים"

חג פורים הוא גם עליז ושמח. סגן ראש העיר נצרת עילית, אלכס גופמן, הוא אחד שמספר בדיחות כל השנה, משתדל תמיד להיות שמח ועליז ואפילו יש הקוראים לו ליצן החצר. בראיון נדיר הוא מגלה, שהכל בעצם כדי להשכיח את מותה הטרגי של בתו האהובה. ביום אני מתבדח, בלילה אני נשאר עם הכאב", הוא מתוודה
אלכס גופמן (צילום עצמי)
אלכס גופמן (צילום עצמי)

סגן ראש עיריית נצרת עילית, אלכס גופמן, מספר לראשונה בחייו על הדבר שהחזיק אותו בחיים, אחרי מותה הטרגי של בתו ענת ז"ל ממחלת הסרטן, ימים אחדים לפני מועד חתונתה המתוכננת והיא רק 26 . "הייתי אמור להתאבד, ההיגיון הרי אומר שאבא הולך אחרי הבת שלו וענת הייתה הכל בשבילי, היא הייתה כל עולמי, כל חיי ומשאלות לבי", מספר גופמן ובגילוי לב נדיר ומודה שרק בזכות חוש ההומור הצליח לשרוד . "ביום יום אני מתבדח על כל דבר כמעט ורק בלילה אני נשאר לבדי עם הכאב שבתוכי", הוא אומר בראיון חגיגי לרגל חג פורים.
גופמן נחשב לפוליטיקאי בעל חוש הומור מפותח, עד כדי כך שיש מי שמכנה אותו "ליצן החצר". הוא לא צריך את חג הפורים כדי להתלוצץ, גופמן הוא מספר בדיחות סידרתי, מיומן ומפולפל שאין שני לו. גם בנושאים הרציניים הוא תמיד שולף בדיחה מהמותן ואיכשהו מצליח לשבור את הקרח, או להפוך אותו לשלגון מתוקן. מי שמכיר את גופמן יודע היטב כי מאחורי המסכה המצחיקה מסתתר איש רציני, בעל ידע רחב ותפיסה מהירה, אבל רק מעטים יודעים שהצחוק עבורו הוא מפלט לעצב ולכאב הנורא שמלווה את חייו, מאז היום הנורא שבו איבד את בתו האהובה ענת ז"ל.
גופמן מעולם לא התראיין בנושא הכאוב, את רגשותיו הוא שמר לעצמו והקפיד על הפרדה מוחלטת. גם אחרי שהסכים לחשיפה הוא עשה זאת ברגשות מעורבים. "אני רוצה להתמקד במסר שאולי נראה לרוב האנשים לא חשוב אבל בשבילי הוא מציל חיים", הוא אומר ומסכם במילה 'הומור'.
-אתה אומר לי שחוש ההומור הוא זה שהציל אותך?
"זה לא סוד שהחיים הם בדיחה אחת גדולה ולא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שהכל עובר ושב, החיים הם צניחה חופשית מ'חור לחור' – מהרחם של האמא ועד לקבר, כל אחד לפי גורלו. אחרי המקרה שקרה לי, אחרי שהבת שלי נפטרה, אני הייתי אמור להתאבד. הגיוני לגמרי שאבא הולך אחרי הבת שלו, הרי אי אפשר להתמודד עם הכאב, זה לא אנושי בכלל. ענת הייתה הכל בשבילי, היא הייתה כל עולמי, כל חיי וכל מה שייחלתי לו, איך אפשר להתמודד עם אובדן שכזה? איך אפשר להמשיך ולחיות?".
-אז מצאת נחמה בהומור?
לא נחמה כי אין, אין נחמה לאבא ואמא, שאיבדו את בתם. אבל מצאתי שיטה, מצאתי מקום מפלט ודרך שנתנה לי כוח להמשיך ולחיות, אלה לא אותם חיים אבל אלה חיים. אני צוחק רוב הזמן, מתבדח על כל דבר, מסתלבט ביום ובלילה נשאר עם הכאב שלי בתוכי".

אלכס גופמן (צילום עצמי)
אלכס גופמן (צילום עצמי)

-לא עדיף היה לשתף במקום להצחיק אחרים?
"אף אחד לא אשם במה שקרה לי, אף אחד לא עשה לי רע להיפך החברים תמכו בי כל כך, כולם עטפו אותי באהבה גדולה".
-שאלת את עצמך למה זה קרה לי? למה דווקא אני?
"זה חשבון פרטי ביני ובין אלוהים, אני עושה אותו בתוכי אבל זה פרטי שלי. העובדה היא שאני לא הייתי יכול להמשיך לחיות אלמלא ההסתכלות ההומוריסטית על החיים, יש פתגם באידיש שבתרגום בעברית אומר: בן אדם עושה תוכניות ואלוהים צוחק… הוא מכון את הדברים איך שהוא רוצה".
-אז הצחוק הוא בעצם סוג של שכפץ
"הוא בהחלט מגן, אבל לא רק עלי. הצחוק משחרר אנשים במצבים שונים ומאפשר לשיחה לזרום ולצאת מהלב. אני אומר דברים רציניים בדרך של הומור, עם הזמן זה הפך לאסטרטגיה".
-תן דוגמה
"קח לדוגמה סיטואציה של בחור צעיר שמגיע לראיון עבודה בעירייה. הוא רוצה מאוד את העבודה ומרוב התרגשות מתקשה לדבר, ברגע שאני, כיו"ר הוועדה, מספר לו בדיחה הוא משתחרר והקרח נשבר, ברגע שהדיסטאנס לא קיים השיחה זורמת".
-איך אתה מקבל את תדמית השטותניק, ליצן החצר?
בצחוק ובאהבה. מי שמכיר אותי יודע שאני בן אדם רציני בעבודה. אפשר להגיד לעובד לך תאסוף את הזבל ואז הוא מבין שהו עובד בזבל ומרגיש רע ואפשר להגיד טוב תעוף עם הזבל שלנו ואז הוא צוחק ומבין שאנחנו באותה סירה. אני מעדיף את הדרך השנייה.
-איך אתה מצליח לזכור את כל הבדיחות?
"יש לי כרטיס זיכרון טוב, ירשתי אותו מסבי. גם ענת ז"ל הייתה מאוד דומה לי, היה לה חוש הומור מדהים, גם בזיכרון וגם בכוח היא דומה לי, שנינו היינו אנשים מאוד חזקים".
-ומאיפה לוקחים כוחות בחיים האמיתיים?
"מהמשפחה שלי, מאשתי, מהבן שלי, מכלתי, מהנכדות המקסימות שלי וכל האנשים שאני אוהב".
-הנכדות דומות לך?

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות